במרץ 2020, כשהקורונה הפציעה והכותרות החדשותיות היו קודרות, תעשיות שלמות שותקו כמעט לחלוטין ברגע, חנויות נסגרו, עצמאים מצאו עצמם ללא תעסוקה מחוץ לכתלי בתי העסק ונדמה שהמסך ירד על כל העוסקים בתעשיית התרבות והמוזיקה.
מוזיקאים, אמנים, עובדי הבמה ומפיקים שהופעות היוו מקור הכנסה מרכזי עבורם - גילו לצערם מציאות חדשה. ההנחיות שאסרו על התכנסות קהל, ביטלו את האפשרות לעריכת מופעים בנוכחות קהל ולמעשה האמנים על צוותיהם נאלצו לשבת בבית.
התקופה היתה תקופה בה המושג "חוסר ודאות" קיבל משמעות חדשה. אירוע רדף אירוע, הנחיה רדפה הנחיה - והמציאות כתבה את עצמה מחדש מדי יום.
לאמנים שהיו רגילים לקשר קרוב עם הקהל שלהם , לקיום הופעות בכל מועדוני זאפה ובמקומות נוספים - חיכתה בחוץ מציאות אחרת וכואבת , אפס הופעות בחודש, פרנסה מתעתעת וכמוהם- סוללה שלמה של אנשי מקצוע ספקים וצוותים המלווים את האמנים כל השנה. נגנים, עובדי במה , מפיקים, כולם אנשי מקצוע מוערכים המתפרנסים בעיקר מליווי האמנים במופעים- נותרו ללא מקור פרנסה.
לכאורה, איש לא ידע לומר איך צריך להתקדם מכאן, ומה הולך לקרות בשבוע העוקב, אבל ככל שנקף הזמן היה ברור שהמצב הזה לא הולך להסתיים בקרוב וצריך אולי, להתרגל למציאות חדשה בה אין מופעים.
אמנים ושחקנים ניסו לארגן מקורות פרנסה יצירתיים חלופיים כגון מופעים בבתים, מופעים ב"זום", אולם היו גם כאלו שנאלצו לעבוד בעבודות שמעולם לא נטלו בהן חלק. זכור לי בין היתר הסיפור של השחקן גיא לואל ששיתף על כך שהוא עובד בחנות הירקות של עופר גיסו, עד יעבור זעם.
ואז, קרה משהו שאף אחד לא ציפה לו.
מחשיכים את אמפי שוני
כסמנכ"ל השיווק והמכירות של זאפה הבנתי שהאמנים, השותפים שלנו כל השנה - נקלעו לסיטואציה שאף אחד מאיתנו לא חווה ומעולם לא היה בה קודם, הפעילות העסקית נקלעה למצב לא ידוע וחוסר וודאות.
אבל אני תמיד מאמין ואומר: גם כשנראה שאין מוצא מסיטואציה מגבילה - חייב להיות פתרון. אם יודעים להאיר עם הפנס לכיוון הנכון הנכון, מה שקודם נראה בלתי אפשרי - הופך לאפשרי. ההיסטוריה הוכיחה שלמצבים סטטיים תמיד קם טרנד חדש שינער את הרוטינה. עולם ההייטק לימד אותנו שתמיד אפשר לעשות דיסרפשן גם לתעשיות עם יתדות עמוקים. אז הגינו את פרויקט "זאפה לייב בקשת -12", והבאנו את מיטב אמני ישראל להופיע תחילה בזאפה הרצליה מול כסאות ושולחנות ריקים בשידור חי הישר לסלון של כל בית במדינה. יצרנו מציאות אחרת. האומנים שהתרגלו למלא אצלנו את מועדוני זאפה, את זאפה אמפי שוני וזאפה לייב פארק - הסכימו לשיר לקהל שהם לא יכולים לראות רוקד, מריע וודאי לא לשמוע את מחיאות הכפיים.
איך מתרחש שינוי בשוק כה מבוסס?
איך קרה שהאמנים הסכימו להופיע מול מצלמות, תאורן ובמאי, שגם אם חייכו אליהם, לא הצליחו לייצר את ההתרגשות שבאה עם רחש הקהל, את הרעד העובר בגוף כשמגניבים מבט אל הקהל מאחורי הקלעים, ללא תחושת ה- LIVE בהופעות
ובכן, כמה גורמים חברו יחד כדי לגרום לסיטואציה הזו, שאיש לא היה מדמיין אותה כאופציה אפשרית אפילו ימים ספורים קודם - להתקיים:
1. בציבור פשתה אווירה של "מה קורה פה", פחד התערבב עם רגשות חברתיים, קהילתיות וסולידריות כשהעם למעשה התלכד סביב החשש ורתיעה מהקורונה והשלכותיה.
2. חשוב לזכור שהיינו מצויים בתקופות בחירות. הציבור מאס בבחירות ובקורונה גם יחד. נפתחה הזדמנות לייצר משהו חדש, כי אנשים היו פתוחים לשינוי. הקהל רצה לשמוע גם קול אחר, משהו שפוי.
3. האמנים נרתמו למהלך באופן גורף ומרגש. החיבור האישי והטבעי שיש בין אמן לנגנים ולצוות המלווה אותו באופן קבוע, שכרגע נמצא ללא מקור פרנסה - הביא לתחושת ערבות הדדית וגרם לשיתוף פעולה מדהים מצד האמנים.
מוסר השכל: מה יכולים אנשי שיווק וארגונים עסקיים ללמוד מזה?
לטעמי המהלך, שזכה לתשבחות מקיר לקיר ולהיענות מחממת לב מכולם, בראש ובראשונה האומנים, קשת 12, חברות מסחריות שסייעו ותמכו וכמובן מהקהל בבית שחיכה בשקיקה לצפות בשידורי ההופעות - הוכיח לי שני דברים שממילא אנחנו אומרים לעצמנו לעתים קרובות (אני מקווה...) אם כי לא תמיד חותרים ליישם אותם:
ראשית, גם כשנראה שאין פתרונות, ואנחנו חסומים לכאורה - רצוי להאמין שיש עולם שלם שאפשר לגלות מתחת לפנס. צריך רק לכוון נכון ולא לוותר.
שנית, זה מחזק מנטרה עתיקת יומין: כאיש שיווק אני צריך לחתור לבידול ולעשות מעשה, לפחות משהו אחד אחרת. האלטרנטיבה להמשיך ברוטינה, במסלול ידוע והמוכר לא תקדם אותי. בעולמות השיווק והפיתוח העסקי - לשקוט על השמרים פירושו לוותר על צמיחה, להסתכן בתגובה מאוחרת לשינויים, ובעיקר - השלמה עם הגורל. מאנשי שיווק מצופה להיות סקרנים, מעודכנים, יצירתיים ומחוברים "למספרים". אנו נדרשים להציע פתרונות חדשים כל הזמן, ואין לנו את הפריבילגיה להשלים עם מה שיש. אנחנו צריכים להיות במצב של חיפוש מתמיד אחר היציאה מהשורה. לפעמים יקראו לזה בידול ולרוב יכנו זאת חשיבה מחוץ לקופסה. לטעמי - כדאי להמציא קופסה חדשה.
אסף מור הוא סמנכ"ל השיווק והמכירות של קבוצת זאפה.