אמנות השיווק: איך לצאת מהקונכיה ולהתחיל לשווק את היצירות שלכם לעולם

אצל לא מעט מהיוצרים שאני משוחחת איתם, ההתעסקות היתרה במחשבות ופחדים לגבי הרגע שבו ישלחו את היצירות שלהם, בין אם זו מוזיקה, ספרות, שירה, או כל דבר אחר, לידי מקבלי ההחלטות - הקהל, המפיקים, האוצרים, התקשורת - היא גורם מעכב ומזיק, בלי קשר לרמה שלהם או למקום בו הם נמצאים בתהליך היצירה. בעיקר הביישנים או כאלה שמתקשים ביצירת קשרים חברתיים, מתעכבים המון על איך מנומס ואיך נכון עד הנקודה שבה ה"לא נעים לי" משתלט והופך לקיפאון מיותר. אז מה עושים ואיך מתמודדים עם זה?

עבדתם על היצירה שלכם, השקעתם בה ומגיע הרגע להפיץ אותה לכל מי שאתם חושבים שיהיו הקהל ליצירה הזו. אבל אז הפחד משתלט, המחשבות על זה שאין לכם קשרים, או שלא נעים לכם "לנצל" את הקשרים שכן יש לכם, אתם לא רוצים להספים, מפחדים לומר את המילים הלא נכונות. כל זה טבעי ונורמלי, אנחנו ממש יולדים יצירה לעולם, הגיוני שלפחות בכמה פעמים הראשונות עד שצוברים ביטחון במה שאנחנו עושים- ויש מי שלעולם לא צוברים את הביטחון הזה- אנחנו נריץ בלופים מחשבות ותסריטים על מה שעלול לקרות ברגע שנעז לשים את היצירה שלנו בחוץ.

אז מה הטיפים שלי להשתחרר מהפחדים האלה ולהתחיל לעשות את העבודה הנחוצה כדי לצאת לאור?

כשאני אומרת "ערכים", אני מתכוונת גם לערכים טכניים כמו מה הז'אנר שלכם ובאיזו שפה, אבל גם ערכים כמו:

• אילו רגשות היצירה שלכם מעוררת?
• מה זה עושה למי שמאזינים, או מה הייתם מקווים שזה יעשה?
• איזו תועלת או ערך - חברתי, פוליטי, אישי, נפשי, או גופני - יש ליצירה שלכם?
• האם יש משהו מעבר ליצירה עצמה שהנוכחות שלכם נותנת?
• האם מעצם הסיפור האישי שלכם, אתם מעוררים השראה למשהו? נותנים תקווה? או אולי מעוררים מחשבה, דיון, בידור נטו?
• למה אתם רוצים לצאת לדרך עם המסר הזה?
• למה דווקא עכשיו? האם יש חיבור אקטואלי מעניין, סיפור מיוחד?
• ברגע שאתם מצליחים לנתח לעצמכם מה אתם רוצים להעביר, ככה אתם תהיו יותר ברורים בדרך שבה אתם מגישים את זה- לקהל ולכל מקבלי ההחלטות.

עוד בונוס חשוב שמתקבל מהתהליך הזה, זו ההבנה שבטוח יש מישהו בעולם שצריך את המסר שלכם, המתנה שלכם, השליחות שלכם. שיש מישהו שיכול להתחבר לזה. מה זה מייצר? קצת יותר ביטחון והרבה יותר דיוק והבנה בצד שמקבל את היצירה שלכם.

כל אמנות וההגשה שלה, כל גוף והדרך שבה עדיף לשלוח אליו חומרים. כלל האצבע זה קודם כל לברר כמה שיותר מידע על הדרך הכי טובה להגיש.

בדרך כלל, לכל גוף שרוצים לגשת אליו למענקים יש עמוד שמסביר איך נכון להגיש, אילו טפסים יש למלא, לאן לשלוח ועם מי אפשר לדבר. אם אין את כל זה, למשל במקרה של גוף קטן כמו בלוג של עיתונאית תרבות, אפשר לפנות אישית ובנימוס בהודעה פרטית בפייסבוק של הדף העסקי ולשאול איך נכון/ כדאי לשלוח אליכם חומרים? לרוב, יהיה מי שיענה לכם עם כתובת מייל או טלפון רלוונטי. קרה לי שגם בצ'אטים האלה היו מי שכבר ביקשו שאשלח להם את החומרים לשם.

אמנים מנוסים יותר ויועצים מקצועיים לתחום האמנות שלכם יכולים לעזור לכם לדייק את ההגשה כך שתעמוד בדרישות הסף של מקורות המימון. אל תתביישו לשאול ואל תחסכו בכל מה שיכול לעזור להגשה הזו להיראות מושקעת, איכותית ורצינית: צילומי עטיפה ועיצובים גרפיים שעשויים באופן הכי מקצועי שיש ומשרתים את הערכים של היצירה ושלכם. כן- גם אם אתם להקת פאנק מטונפת, יש דרך להראות את זה ולהעביר את זה נכון ואיכותי, עם מחשבה ועומק מעבר למה שכל להקת פאנק מטונפת אחרת עושה.

קחו נשימה טובה ותקבלו את זה באהבה. רוב הסיכויים שמרגול לא תשדר בתכנית הבאה שלה רוק אלטרנטיבי. סביר להניח, שבערוץ כאן מורשת לא ישדרו שיר שמדבר על סקס. לכן, אין טעם לבזבז אנרגיה על ירייה אקראית לכל הכיוונים אלא להיפך - להבין מי קהל היעד שלכם, איפה הוא נמצא, פיזית ואונליין, להבין מי הערוצים והבמות שבאמת מחפשות תוכן כמו שלכם, לרכז כמה שיותר מאמצים ביצירת קשרים אישיים עם הגופים שאתם הכי מעריכים והכי רוצים להיות חלק מהרפרטואר או הפלייליסט שלהם. לעזור להם, לתמוך בהם, להיות קרובים, גם לא במטרה לקבל. יום אחד ההזדמנות תגיע, ואתם כבר תהיו שם.

תבינו שהאוצרים, מקבלי ההחלטות, השדרנים, התקשורת, הקהל - צריכים אתכם ואת היצירה שלכם לא פחות מאיך שאתם צריכים אותם. בסביבות החגים היה שבוע של יובש בו שום סינגלים חדשים לא הגיעו אליי למערכת. לא היה על מה לכתוב. נכון, יש למערכות הגדולות יש דברים אחרים לכתוב עליהם ופתרונות, אבל זה המחיש לי כמה כל ערוץ תוכן, קטן כגדול, ממש צריך תוכן לעבוד איתו.

זה נשמע מוזר להגיד את זה כשיש כזו הצפה של המון מוזיקה ברמת מאות שירים חדשים בשבוע (!) שמגיעים אלינו, אבל גם יש עוד דברים חוץ מהכמות להתמודד איתם: לקבל מתוך ים המיילים את התכנים שמתאימים בדיוק לטעם של הערוץ, שהם איכותיים וקולעים לטעם האישי שלהם, שזה מדבר אליהם ונראה להם מספיק חשוב שזה יעלה.

מה חשוב? כל מה שיגרום לקהל המאזינים לנהור לערוץ ולשים אוזן. לקרוא, להגיב, להתייחס. הערוצים לרוב מתעסקים רק בשאלה מה הטעם שלהם אלא גם מנסים לקלוע לטעם של הקהל שלהם ולמשוך אותם. אם מקבלי ההחלטות מרגישים שגם אם הם אישית אוהבים את החומר, זה לא יעבוד עם קהל היעד של הערוץ, זה לא יתקבל. אבל הצד השני של המטבע הוא שהם ממש ממש חייבים את היצירות שכן מתאימות להם.

מה יקרה אם תתביישו? הם לא יקבלו את המוזיקה שהם צריכים! התערוכה לא תהיה מושלמת! הפסטיבל יהיה מעפן! הקהל יגיד שלא היה שווה להיכנס לערוץ, הספונסרים יחזירו את הארנקים לכיס ו… זהו.

עסקים. ללא אמנות, תרבות, יצירה, מוזיקה, העולם היה מת. עולם העסקים נשען, יום יום ושעה שעה, על יצירתיות - ויזואלית ומוזיקלית/ מבוססת סאונד. כל עסק חייב למצוא את האמנויות שיעזרו לו להעביר לקהל את הערכים שלו ושל העסק שלו, גם אם הוא בני מנעולים בע"מ. הוא חייב להתבלט מעל למתחרים. זה עובר דרך תוכן יצירתי, בין אם בשימוש בפרסומות, בעיצוב הלוגו, הפוסטים בפייסבוק, המוזיקה שיש בחנות, הפסל או התמונה שתלויים בלובי.

יש יצירות שגם נמכרות בהון לא קטן כיוון שהן מוסיפות ערך של יוקרה וסטטוס למי שקנה את היצירה. המשמעות של הדבר לעסקים לא תסולא בפז, כי דרך היצירות הם מגיעים לקהל המשלם שמשתכנע מהעולם שהם יוצרים בזכות היצירות שלכם. הקהל משלם יותר לעסק גם בזכות האמנות הזו. הקהל נכנס למסעדה המעוצבת עם המוזיקה המדויקת והתאורה החכמה ופסלים שמשרים אווירה או פוסטרים שתופסים את העין, רקעי קירות שממש מזמינים את הקהל להצטלם לידם… ועכשיו תמחקו כל מה שאמרתי ושימו את הקהל הזה במסעדה שכולה בטון, ללא צבעים, ללא… שום אמנות. גם האוכל הוא אמנות. אז לא יהיה אוכל, בעצם. בקיצור, הבנתם למה אני מתכוונת.

באשר לשאלה שתמיד מקננת בתוך הלב להמון יוצרים, "האם היצירה שלי באמת מספיק טובה? האם אני משלה את עצמי שהיצירה שלי טובה ואיכותית? אולי יש עדיין מה לשפר?"... יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. עין מקצועית תוכל לעזור לכם להבין אם יש מקום לשיפור לפני שאתם רצים קדימה. אבל לפעמים דווקא היציאה לאור, גם אם מוקדם מדי, היא זו שמלמדת אתכם את השיעורים היצירתיים החשובים ביותר שאף אחד לא יכול לומר לכם. נכון, לפעמים, מה שאימא ודודה אומרות זה נחמד ובחוץ, גפילטעפיש. אבל לפעמים דווקא הדבר החדש שבבית חושבים שהוא גרוע, יכול להיות יציאת המאה. אם לא תנסו, לא תדעו.


שיר אלוני היא מוזיקאית ויוצרת רב תחומית, מנהלת מרכז תומך ליוצרים בתחילת דרכם ויועצת עסקית למוזיקאים.