כסף התגלה כאחת ההמצאות המופלאות של המין האנושי. תחת החסות והפיקוח של בנקים מרכזיים, כל אחד ואחת מאיתנו וכולנו ביחד מאמינים ששטר של 100 ש"ח שווה 100 ש"ח וניתן לרכוש באמצעותו מוצרים ושירותים בשווי זה. יתרה מכך, אנו מאמינים שכסף המיוצג רק על ידי שורות קוד בבנק, למעשה כסף וירטואלי, הוא גם כסף אמיתי, כמו שטרות פיזיים שבכל אחד מהם מוטבע מספר ייחודי. את השטרות הפיזיים שמספרם מוגבל ניתן לשכפל לכסף וירטואלי בשיעור של 1 ל-10 וכך יכולים בנקים פרטיים לתת אשראי לעסקים ולהניע בכך את הכלכלה. כל זאת תחת הנחיות ופיקוח של הבנק המרכזי.
הדיגיטציה של הכסף
טכנולוגיית בלוקצ'יין ומטבעות קריפטו כמו ביטקוין ואטריום אפשרו לראשונה ביצוע העברה ישירה של כספים מארנק לארנק ללא כל התערבות של גוף מרכזי כמו בנק או ממשלה. הדמוקרטיזציה של מערכת הכספים באמצעות הטכנולוגיה היא מהפכה בקנה מידה היסטורי. מצד אחד, אמון הצרכנים יכול לעבור ממטבע ממשלתי (הנקרא פיאט) למטבע וירטואלי. מצד שני, יכולות טכנולוגיות משמעותיות מאפשרות דיגיטציה מלאה גם של מטבעות ממשלתיים.
נכון לשנת 2022, גודלו של שוק הקריפטו עבר את ה-1 טריליון דולר כאשר הביטקוין נאמד בכ-300 מיליארד דולר. קשה להעריך כמה אנשים מחזיקים בארנקי קריפטו וההערכות נעות בין 30 מיליון ועד 330 מיליון איש, כאשר 65% מהאחזקות הן ביטקוין.
היקפו הכספי של המסחר היומי בכל עולמות הקריפטו נאמד ב-30 מיליארד דולר אך יחד עם זאת רוב המסחר הוא ספקולטיבי כאשר מעט מאוד עסקים מקבלים קריפטו כמטבע. כיום רק שתי מדינות (קטנות) כבר השלימו את המעבר למטבע דיגיטלי לאומי (CBDC): איי הבהאמה וג'מייקה, ואילו שאר המדינות נמצאות רק בשלבי פיילוט.
שקיפות מלאה בשיווק ובעסקים
תהליכים כלכליים רבים כיום הם תולדה של חוסר אמון בין קונה ומוכר. דיגיטציה של התשלום כך שהכל ברור וכתוב תאפשר לפתוח חסמים קיימים בשוק כמו קנייה ומכירת רכב בלי ללכת לבנק הדואר, תשלום מס מיידי על דירה שנייה ואפשרויות רבות נוספות.
בעולם ה-B2B, חוזים חכמים בבלוקצ'יין מאפשרים לתעד את מסלול הכסף כמו גם את מסלול הסחורה העוברת בין ספקי אחסון ושינוע שונים ברחבי הגלובוס בדרכה מהיצרן אל לקוחות הקצה. כשכל אחד מהגורמים הללו חתום על חלקו בעסקה, קל יותר להתחקות אחר מקורם של פגמים וטעויות ולצמצם נזקים. כך גם לגבי תעודות הסמכה שונות הניתנות מגורמי פיקוח ובקרת ייצור כמו ISO, HIPA ודומיהן. למשל, יצרן שיש בידיו סחורה חקלאית יכול לתעד את בדיקות המעבדה בבלוקצ'יין אשר ישמשו הוכחת איכות עבור הקונים הגלובליים שלו בטרם ביצוע העסקה.
גם בעולמות ה-B2C והאיקומרס, מספר הולך וגדל של פלטפורמות מציע את האפשרות לשלם במטבעות דיגיטליים ולבצע עסקאות מאובטחות בבלוקצ'יין. זה מאוד הגיוני שכן ברוב המקרים המוכר והקונה אינם מכירים זה את זה ואין ביניהם יחסי אמון. באופן דומה, שימוש בבלוקצ'יין בפלטפורמות מרקטפלייס בהן המשתמשים הם גם קונים וגם מוכרים, כמו פייבר ו-Airbnb, יאפשר לחתוך גורמים מתווכים כמו מערכות סליקה, חברות אשראי ובנקים, ולהעביר נתח גדול יותר מהרווח למשתמשים.
בכל הנוגע לשיווק דיגיטלי, אם תנסו לשרטט את שרשרת האספקה של חשיפה ממומנת (Ad Impression) מהרגע שנוצרה ועד שהגיעה לעיניו של גולש, תגלו שמדובר בתהליך רב שלבי שמערב לא מעט מתווכים. כל כך הרבה גורמים מעורבים בתהליך הזה עד שחשיפה אחת יכולה לעבור עשרות ידיים. ביניהן בורסות, מערכות ניהול וביקוש (Demand side platforms), רשתות מודעות, מערכות לניהול דאטא, מערכות הגשה ועוד. מי שמשלמים את המחיר הם המפרסמים, שרוכשים חשיפה בעלות שמגלמת את כל העמלות ששולמו לכל מתווך ומתווך בדרך. והשקיפות? אפס.
קניה ומכירה של חשיפות על גבי הבלוקצ'יין תאפשר לכל מפרסם לדעת בדיוק היכן החשיפה נוצרה, אילו ידיים היא עברה ומה שכבות הדאטה שנוספו לה. במצב כזה, לא רק שנוכל לחתוך את רוב המתווכים (בזכות השקיפות שתיווצר והיכולת לרכוש ישירות מהקצוות), אלא נוכל להבטיח באמצעות חוזים חכמים מה כמות הידיים, מאילו מקורות, וגם כמה אנחנו מוכנים לשלם עבור תוצאה רצויה.
עלייתם של מטבעות דיגיטליים לאומיים והשק"ד הישראלי
הטוויסט הגדול בעלילה מתרחש בחודשים האחרונים, כשבנקים מרכזיים בכל העולם החלו להנפיק מטבעות דיגיטליים לאומיים (Central Banks Digital Currencies - CBDCs) הנמצאים תחת הפיקוח שלהן, בדיוק כמו הכסף המסורתי. גם בנק ישראל הניע תהליך של הנפקת שקל דיגיטלי ואפילו המציאו לו שם: שק"ד. באמצעות הטכנולוגיה הזו ניתן להנפיק שק"דים ממוספרים כמו שטרות שעוברים בין ארנקים דיגיטליים במקום ארנקים פיזיים.
במעבר משטרות נייר לשטרות דיגיטליים טמונות משמעויות גדולות מאוד כמו גם יתרונות וחסרונות שיכולים להשפיע על כלכלת המדינה באופן משמעותי. הנפקת מטבע דיגיטלי מאפשרת לבנק המרכזי שליטה רבה יותר, שלא לומר מוחלטת, במטבעות: מי העביר למי, מתי ולמה? לכל תשלום שמבוצע במטבע דיגיטלי לאומי ניתן לקודד התניות שהן מגבלה חמורה על המשתמשים.
לדוגמא, לקראת ראש השנה, משרד הרווחה יוכל לחלק מענקים לנזקקים בשק"דים ולקודד אותם כך שניתן יהיה להשתמש בהם רק לרכישת מזון, ולא לשתייה חריפה, סיגריות או כרטיסי לוטו.
בהקצנה, משטר חשוך יכול לקודד חוקי תשלום כך שהכסף יכול לעבור רק לאלה המצדדים בשלטון. כך, כשהבנק המרכזי של סין הנפיק את היין הדיגיטלי, הוא קודד בו התניות המאפשרות להעביר תשלומים רק לגופים שמקובלים על הממשל הסיני.
כיצד ייכנס שק"ד לשימוש?
ניתן לחשוב על שתי דוגמאות של הנפקת שק"דים שעשויות להתממש גם במטבעות דיגיטליים לאומיים אחרים. הראשונה, ההנפקה תהיה פתוחה לכל אזרחי המדינה והמשמעות היא שלא צריך יהיה לפתוח חשבון בבנק מסחרי כמו לאומי או פועלים, כי כל אחד יקבל את הכסף ישירות לארנק שלו. בתרחיש זה, הבנקים לא יוכלו לתת אשראי כי לא יהיו להם הפקדות.
לחילופין, ההנפקה תהיה פתוחה לבנקים המסחריים בלבד והם אלו שיוכלו להעביר את השק"דים לציבור - ואז לא יפגעו ההפקדות החיוניות כל כך לבנקים לצורך מתן אשראי. עסקים רוצים מצד אחד אשראי ומעדיפים מצד שני שק"דים (הכסף יותר בטוח כי הוא ממוספר וקיים להבדיל מכסף וירטואלי שרשום בספרי הבנק והוא למעשה ממונף).
כל השיקולים הללו נמצאים כיום בלב המחשבה של בנקים מרכזיים בעולם ובנק ישראל ביניהם. מה יהיה אפשרי, מה מותר ומה אסור? מה גבולות החופש שניתן לאזרחים והאם ניתן יהיה לבצע תשלומים חסויים.
בנק ישראל צפוי להריץ פיילוט בשיתוף פעולה עם בנקים מערביים מרכזיים על מנת להגיע למיצוי התהליך ואנחנו יכולים רק לקוות שהוא יעשה את זה בצורה שתיטיב עם האזרחים, לרבות אי פגיעה בדמוקרטיה. כמו שאמרו על ספיידרמן, כך גם בנושא המטבעות הדיגיטליים הלאומיים - עם הרבה כח מגיעה הרבה אחריות.
ערן ויתקון הוא סמנכ"ל מוצרים בחברת הפינטק Finastra