סמנכ"לית מטא ישראל: "מפעל הנצחת השואה חייב לעבור שינוי"

אנחנו נמצאים בימים קריטיים בהם ניצולי השואה הולכים ומתמעטים - אבל דווקא עכשיו ישנו קושי אמיתי לתווך את זוועות השואה לבני הנוער ולהעביר את סיפורי הגבורה לדור הצעיר. צעירים רבים כבר לא מכירים ניצולי שואה באופן אישי ולא שמעו ממקור ראשון את סיפורי הגבורה; המסעות לפולין הושהו בשנות מגפת הקורונה ובני הנוער, שהתרגלו לצרוך תוכן מהיר ומונגש דרך ערוצים אלטרנטיביים כמו הרשתות החברתית, כבר פחות מסוגלים להאזין לעדויות באורך מלא משום שהן אינן מותאמות לדפוסי צריכת התוכן שלהם.

ברקע התהליכים הללו, הגיע הזמן להמציא מחדש את מפעל ההנצחה של זיכרון השואה. כולנו מדברים על האחריות של "לזכור ולא לשכוח" כבר עשורים, אבל האם אנחנו באמת מוודאים שגם הנוער של 2023 יזכור ולא ישכח?

האופן בו מספרים לצעירים של היום על השואה הוא כמעט פרה-היסטורי במונחים של הטכנולוגיה שזמינה כיום. התוצאה היא שצעירים פחות מחוברים למפעל זיכרון השואה, רואים בו דבר ארכאי, ולעיתים אפילו בורחים ממנו כמו משיעורי הבית שלהם בהיסטוריה.

מסקר שערכנו עולה כי 75% מהצעירים חושבים שדרוש שינוי באופן בו מערכת החינוך מעבירה תכנים בנושא השואה. אם בדורות הקודמים היו מעט ערוצי רדיו וטלוויזיה, שכולם עסקו רק בסיפורי השואה והגבורה והפכו את כולנו לקהל שבוי, המציאות היום שונה ולכולנו יש הרבה יותר אפשרויות לצרוך תוכן שלא עוסק בשואה כלל.

זו הייתה המשימה שלנו בפרויקט "מעלים זיכרון", שיזמנו ביחד עם ארגון 'לתת': לפצח איך לפגוש את הדור הצעיר בזירה שלו, היכן שהוא באמת מעוניין להקשיב, לפתוח את הלב, להכיר לעומק את הסיפור ההיסטורי ולהעביר אותו הלאה. רצינו לא רק לפגוש צעירים היכן שהם נמצאים, אלא גם לספר להם את הסיפור באופן שיעניין אותם, בפורמט שמדבר אליהם, ולארוז אותו בצורה שמתאימה להם ושתצליח לתפוס את הקשב שלהם. בעידן שבו הקשב של כולנו נמצא בירידה והיסח הדעת הוא עצום, זה אתגר לא קטן.

הדרך להנגיש את סיפורי הגבורה וזיכרון השואה לדור הצעיר היא לא רק להציף את סיפורי הזוועה והקושי. גילינו שכדי להגיע ללב שלהם, עלינו לייצר חוויה אישית ואותנטית, בתוך המסך הקטן שנמצא ממש בכף היד שלהם. יצרנו סדרה של עשרות מפגשים אישיים של יוצרי תוכן ומשפיענים ותיעדנו אותם באינסטגרם של אותם מוכרים ומפורסמים. בכך למעשה נתנו קול ומגפון לאנשים שיש להם את הסיפור הכי חזק והכי חשוב לספר, אבל אין להם פלטפורמה לעשות זאת.

בני הנוער נחשפו לתוכן הזה דרך עמודי האינסטגרם של אנשים שהם מכירים ועוקבים אחריהם מדי יום. אותם מפורסמים ויוצרי תוכן, שלכל אחד מהם יש מאות אלפי עוקבים, חשפו לפתע צד אחר שלהם, כשהם אחד-על-אחד על הספה לצד ניצול או ניצולת שואה. החלטנו לנסות לייצר מיני דוקו שכולל פסיפס של רגעים מרגשים, לצד העובדות היבשות על המחנה והסיפור ההיסטורי. התיעוד של הזוועות הנוראיות והפשעים המצמררים, לצד רגעים של שירה, בישול, הומור, וכל אותם תכנים שהיוצרים מעבירים בכל יום ברשתות שלהם, סייעו ליצוק תוכן ולהפיח חיים באותם הסיפורים. רצינו "להאניש" את ניצולי השואה שמופיעים בפרויקט ולהביא אותם לקדמת הבמה כדמויות עגולות ושלמות. לדעתנו, כאן טמון ההבדל ביחס של בני הנוער, מדמויות אנונימיות בספרי ההיסטוריה או בהרצאה בביה"ס, לניצולים בשר ודם שעוד זוכרים הכל. בני הנוער מתחברים לזה ומאמינים לזה הרבה יותר.

הסטורי של אווה פתח לכולנו את הדלת ואיפשר לגשת לשואה בדרך אחרת, שתנגיש את הסיפור לדור הצעיר. רשתות חברתיות עד אז היו טאבו. ברגע שהדלת נפתחה, ראינו ושמענו הרבה דעות, חיוביות ושליליות - אבל במבחן התוצאה, זה עבד. מיליוני נערים ונערות צפו בסיפור של אווה, ולמדו באופן בלתי אמצעי על זוועות העבר. אם עושים את זה בצורה מכבדת, זו אפילו חובתנו: לפגוש את הנוער במקום שהוא נמצא, ולא איפה שהיינו רוצים שהוא יהיה.

כך נראה מפעל הנצחה מתקדם ומודרני. הגיע הזמן להסתכל לעובדות בלבן של העיניים ולהפנים שאנו חיים בעידן שבו הטכנולוגיה והרשתות החברתיות הן האמצעי המרכזי להפצת ידע ואפילו לקיום קהילתי, ולכן אין מנוס מהתאמת ההנצחה לפלטפורמות הפופולריות.

אנחנו צריכים לתת לבני הנוער שלנו יותר קרדיט. בשנה שעברה, הסתכלנו בהשתאות על הנתונים ועל התגובות והבנו שמיליונים ישבו וצפו לאורך יום השואה ברצף הסיפורים, מבלי לעצור באמצע או לברוח לתכנים אחרים. צריך לדבר איתם בצורה אינטליגנטית, לספר סיפור מורכב ומעניין, לערוך אותו בצורה טובה, ובעיקר לא לזלזל בהם. הנצחת השואה כן מעניינת אותם, היא חלק מהסיפור שלהם עצמם, ולכן אסור לעשות לעצמנו שום הנחות: לא להוזיל את סיפור הזוועות המצמרר או את המסר החד משמעי, ומנגד גם לוודא שאנחנו מבינים שהם בני דור אחר ובשל כך צריך לגשת אליהם אחרת.

הטכנולוגיה כאן כדי לעזור לנו להחיות את סיפורי הניצולים, בייחוד בעידן של דור הולך ונעלם. אם לא נשתמש בה בצורה חכמה ולא נתעל אותה להנצחה כבר היום, או אתמול, מחר זה עשוי להיות מאוחר מדי. הטכנולוגיה רק מתקדמת באופן לפעמים יוצר חששות וזה טבעי, אבל לא רחוק היום שהנצחת השואה תתבצע ב-VR. כל עוד זה משרת את המשימה של כולנו "לזכור ולא לשכוח" - הרי שזה מבורך.


מעין שריג היא סמנכ"לית תקשורת ושותפויות ב-Meta בישראל