מתווה הפיצויים לעצמאים הוא בדיחה - העסקים הקטנים במשבר אסטרטגי

בתום עשרות דיונים בוועדות הכנסת ולפחות ארבעה מתווים שונים שהועלו לשולחן הדיונים, אושר מתווה שהותיר את העצמאים פעם נוספת עם פירורים בלבד.

מתווה הפיצוי לעצמאים שמחזור העסקים שלהם נע בין 18,000 ועד 300,000 שקלים בשנה, מסתכם במענק חד פעמי שינוע בין 1,750 ש"ח ועד 14,025 ש"ח לכל היותר, בהתאם לרמת הפגיעה בעסק.

מתווה הפיצויים רחוק מאופטימלי ונדמה כי משרד האוצר לא פיספס אף הזדמנות להראות שבכל הקשור לעצמאים ועסקים קטנים, הוא מעדיף להשאיר את הכסף אצלו בקופה. כעת, עם הוצאות מרובות וירידה משמעותית עד לעצירה מוחלטת של ההכנסות, לעצמאים לא נותר אלא להדק חגורות ולהתחיל להתפלל, כי הפעם באמת אין להם על מי להישען.

לפי סקר של הסוכנות לעסקים קטנים, נכון לשנת 2020 היו בישראל 310,000 עצמאים שאינם מעסיקים עובדים. מדי שנה, נוספים בממוצע של 13.2 אלף עצמאים. לפי קצב גידול זה הרי שנכון להיום, מספר העצמאים עומד על כ-350,000.

הסקר מציין כי עצמאים שאינם מעסיקים עובדים, המהווים כ-56% מהעסקים הקטנים והבינוניים, היו הנפגעים העיקריים ממשבר הקורונה.

בשנת 2020, 76% מהעצמאים שאינם מעסיקים עובדים דיווחו על ירידה ברווחיות העסק בהשוואה לשנים שקדמו לקורונה, כאשר החסם העיקרי להתפתחות העסק בתקופה זו היה מציאת לקוחות.

אם זה לא מספיק, ב-2021, 60% מבקשות האשראי של העצמאים שאינם מעסיקים עובדים התבקש לאור קושי תזרימי ולא לצורך הרחבת פעילות העסק. לסיכום קבעה הסוכנות כי "עצמאים ללא מועסקים הם קבוצת העסקים שנפגעה באופן הכי משמעותי עקב משבר הקורונה".

אחרי שנים של מיתוג לקוי וכשל הסברתי חמור, מרבית העצמאים עדיין לא מבינים את היקף הנזק הנובע מעצם היותם עצמאים - כלומר בלתי מאוגדים, שקופים, ונוחים להתעלמות על ידי פקידי האוצר. זאת למרות העובדה שהם מהווים 88% מהעסקים במשק הישראלי.

כיום, בעיצומו של משבר נוסף, גדול הרבה יותר, נדמה שהרגולטורים שוב שכחו את העסקים הקטנים ואת העצמאים בפרט, שיאלצו להסתפק במענקים נמוכים מאוד, וגם זה יהיה מותנה בהוצאות קבועות. זאת, להבדיל מהעסקים הגדולים שמעסיקים מאות אנשים, כמו רשתות האופנה והקמעונאות כמו גם ענף הנדל"ן, שמקבלים מהמדינה חשיבות ועדיפות בהתייחסות לצרכיהם, הן בהיבט התודעתי והן בהיבט הכלכלי.

שני מזרחי, בעלים של משרד אסטרטגיה, יח"צ ותוכן, אומרת כי נתונים אלו ממחישים ביתר שאת את הכישלון ההסברתי והתקשורתי של העצמאים שאינם מעסיקים עובדים ואת הקושי ההישרדותי העצום שלהם: "באשמתם או שלא, העצמאים שאינם מעסיקים עובדים חיים חיי הישרדות. רובם לא פתחו את העסק עם תכנית התפתחות עסקית ארוכת טווח או תכנית מימון ארוכת טווח, אלא עם שירות/מוצר שבשלב הזה מספיק כדי לקיים אותם ואת בני משפחתם, ולאפשר להם את הפניות למשימות האחרות בחיים, אך לא הרבה מעבר".

לדבריה, "הכנסות הן החמצן של כל עסק, קטן כגדול. בימי שגרה, למרות נגיסות נאות של רשות המסים, ביטוח לאומי ועוד גורמי מדינה, לרוב, מצליח העסק לשרוד ולהמשיך להתקיים ואף לקיים את התא המשפחתי. אך כשמגיע משבר בסדר גודל של מגיפה או מלחמה - החמצן נגמר. לרוב העצמאים אין רזרבות כלכליות והם אינם מאוגדים בארגוני עובדים שייצגו אותו. סיבות אלו מובילות לכך שברגעי משבר עצמאים הופכים פגיעים במיוחד ובעלי סיכוי גבוה לקרוס. במקביל הם גם בעלי הסיכוי הנמוך ביותר שהרגולטור ייקח אותם בחשבון".

השכירים מאוגדים באמצעות הסתדרות העובדים. התעשיינים - באמצעות התאחדות התעשיינים. בתקופת הקורונה היה למדינה יחסית קל כי לכל גילדת עצמאים קם ארגון משלו: היה ארגון המסעדנים שפעיל עד היום, ארגון למורי הדרך, ארגונים למען גננות ועוד. היום, חלק מהארגונים הללו לא קיימים וכל מקרה הם היו סקטוריאליים לתחום שלהם, מה שהיקשה על משרד האוצר לעבוד מול כולם ולהכיר בהם כמקשה אחת אחידה. איגודים מקצועיים נוספים קיימים בסקטורים מקצועיים מסוימים, כמו לשכת עורכי הדין או איגוד המתווכים, אך לא קיים היום גוף חזק מספיק המאגד את כל העצמאים באשר הם. כתוצאה מכך, הם אינם זוכים לייצוג הולם בכנסת וקולם אינו נשמע בתקשורת.

בתקופת הקורונה, עוצמת הכשל ההסברתי היתה נמוכה יותר, כי הדי "אני שולמן" עוד נותרו בחלל האוויר וסגן השר לשעבר, אביר קארה, שהיה ממייסדי שולמן היה מוכרח להשמיע את קולם. מאז, אביר קרא נכנס לרשימתו של נפתלי בנט, הפך להיות סגן שר במשרד רה"מ, וניסה לקדם מהלכים רבים לטובת העצמאים. הקבוצה עדיין פעילה אך היא איבדה את כוחה הפוליטי, והדעות לגבי מידת ההצלחה שלה חלוקות.

ציבור העצמאים חייב להחליף דיסקט ולהבין ששם המשחק הוא הסברה והתאגדות. כך הם אולי יצליחו לשחזר את ימי "אני שולמן", שהוביל לטרנד של פתיחת "ענפים" בכל האיגודים השונים - אבל זה לא הדבר האמיתי. האינטרס של העצמאים הוא מיוחד ויש צורך בגורם מתכלל אחד שיסביר ויבהיר את חשיבות המגזר ואת הפגיעה המשמעותית בו. עד שזה לא יקרה, כנראה שבכל משבר ובכל מתווה העצמאים שאינם מעסיקים עובדים יצאו נפסדים ומתוסכלים.

כמי שעבד עם מספר ארגוני עצמאים שקמו בקורונה וחזרו לפעול בעקבות המלחמה, אני מציע פתרון רדיקלי שמזכיר הליך גירושין. אין בושה לבוא ולהגיד במילים פשוטות: בואו ניפרד. במקום לשלם ביטוח לאומי, שהוא מס נוסף לכל דבר ועניין, על המדינה לאפשר לעצמאים להפקיד את הכסף בקרן פיצוי שתהיה מיועדת בדיוק למקרים כאלה. המדינה יכולה לחייב אותנו לחסוך לעצמנו את הכסף הזה כפי שהיא מחייבת לפנסיה. ברגע שתצא הודעה רשמית שניתן לפדות את הכסף, נוכל להוציא אותו ולהתקיים בכבוד, גם ברגעי משבר. פירוש הדבר בכל עצמאי יוכל לקבל את הכסף מהר יותר, והנטל על משרד האוצר בתקופות משבר יקטן משמעותית.



רוני הרש הוא איש יח"צ ובעלים של "הרש תקשורת ואסטרטגיה".