עם התקרב יום השנה ל-7 באוקטובר, מנהלים בישראל נדרשים להחזיק את האישי והמקצועי יחד. יתכן שחלק מהעובדים איבדו יקירים או מכרים במלחמה, אחרים נחשפו ישירות או בעקיפין לאירועים הקשים, אבל גם אלו שלא נפגעו ישירות עשויים לחוות מצוקה גבוהה. כיצד לתמוך בהחלמה ובצמיחה של העובדים ושל הקהילה ובה בעת לשמור על תפקוד ארגוני? באמצעות גישה רגישה, תומכת ופרואקטיבית, אפשר לסייע לעובדים להתמודד עם האתגרים הרגשיים, לחזק את החוסן הארגוני, ובעיקר לתת תחושה של גיבוי ושל יחד.
פיתוח חוסן רגשי וגמישות בעבודה
דבר ראשון, יש להציע גמישות בעבודה בימים הסמוכים ליום השנה. חלק מהעובדים יזדקקו ליום חופש כדי לעבד את החוויות שלהם, בעוד אחרים יעדיפו לשמור על שגרת העבודה שמספקת להם יציבות וביטחון.
את תחילת תהליך ההתמודדות אפשר לפתוח ביצירת מרחב בטוח לשיתוף. חברות יכולות לארגן מפגשים קבוצתיים ואישיים בהם העובדים יוכלו לשתף את תחושותיהם. הזמנת אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש להנחות את השיחות יכולה לעזור לעובדים למצוא הקלה, לשתף ברגשות הקשים, ולהתמודד עם התחושות המורכבות בתקופה זו. ניתן לקיים סדנאות לחיזוק חוסן אישי וארגוני, שיעניקו לעובדים כלים להתמודדות עם מצבי לחץ ולחיזוק תחושת הביטחון והעמידות שלהם.
חשוב להנגיש לעובדים מידע על שירותי תמיכה נפשית כללית או שהארגון מציע. הנגשה זו יכולה לכלול קווי סיוע, מידע על ייעוץ וטיפול פסיכולוגי, והדגשת תמיכת הארגון בעובדים הפונים לאפיקים אלו. במקביל, חשוב להיות ערוכים להתמודד עם סימני מצוקה אצל העובדים. הכשרת מנהלים לזיהוי מצבים רגישים והתמודדות עם שיחות מורכבות תסייע לתת מענה נכון ואפקטיבי לעובדים הזקוקים לכך.
הנכחת הזיכרון במרחב הארגוני
זאת לא חובה, אבל אפשר לשקול לקיים טקסי זיכרון במקום העבודה. טקסים אלה יכולים לכלול קטעי דיבור, הדלקת נרות זיכרון, רגעי דומייה, או כל פעילות אחרת שמותאמת לתרבות הארגונית של החברה. במקביל, ניתן להקים פינת זיכרון זמנית במרחבים המשותפים של החברה, שבה העובדים יוכלו להניח פרחים, תמונות או מכתבים לזכר הנספים. יצירה של מרחב כזה מאפשרת לעובדים לעבד את האובדן בצורה קהילתית ומאוחדת. בנוסף, אפשר להציע פעילות יצירה משותפת, כמו סדנת אמנות שבה העובדים יוצרים יחד יצירה לזכר האירועים, כגון קיר גרפיטי או פסיפס.
שיתוף סיפורים אישיים במפגש עובדים רשמי יכול להוות דרך נוספת להתחבר לזיכרון ולהתמודד עם הקושי. ניתן לקיים מפגשים בהם עובדים ישתפו זיכרונות אישיים או סיפורים על יקיריהם. במקביל, ניתן לשקול לקיים טקס וירטואלי, במיוחד בארגונים גדולים ומבוזרים, אשר יאפשר לעובדים מרחוק להשתתף ולציין יחד את יום השנה.
שמירה על המשכיות תפקודית
חברות יכולות להוביל יוזמות חברתיות המנציחות את זכר הנספים או תומכות בקהילות שנפגעו, ובכך להעניק לעובדים תחושת מטרה ומשמעות. לצד יוזמות, יש לשאוף לשמור על שגרה ככל האפשר. שגרת העבודה יכולה להוות עוגן של יציבות בתקופה סוערת, ועבור רבים מהעובדים היא משמשת כלי חיוני להתמודדות עם הקושי.
תקשורת פתוחה עם העובדים היא חיונית בימים אלה. עדיף לשמור על שקיפות ורגישות בכל הקשור לתוכניות הארגון סביב יום השנה ולוודא שהעובדים מרגישים שיש להם מקום להביע את תחושותיהם ואת צרכיהם. יש להיות ערניים גם לעובדים שמתקשים להתמודד, להציע להם שיחות אישיות ולהתאים את עומס העבודה לפי הצורך.
בנוסף חשוב לזכור כי גם בתור מנהלים, לקחת גם לעצמנו הרשות והמקום לחוות קושי רגשי, כאב ואבל סביב אירועי ה-7 באוקטובר. חשוב לקחת זמן לעבד את הרגשות שלנו. לא צריך לשאת את הכאב לבד - כדאי לשתף את התחושות עם בני משפחה, חברים, או עמיתים בעבודה. הכרה בקושי, כאב ואבל לא רק שמאפשרת שחרור רגשי בריא, אלא גם מעבירה מסר לצוות על חשיבות הטיפול ברגשות, וזה מחזק את תחושת האנושיות והחוסן הארגוני כולו.
לסיכום, ההתמודדות עם טראומה היא תהליך ארוך טווח. יום השנה הוא נקודת ציון משמעותית, אך השפעות המלחמה ממשיכות להדהד בחיי רבים מעובדינו. האתגר הוא מורכב ורגיש, אך הוא גם הזדמנות. הזדמנות להפוך את הארגון למקום שבו אנשים לא רק עובדים, אלא גם מתחזקים, מחלימים וצומחים.
טליה לבנון היא מנכ"לית הקואליציה הישראלית לטראומה