מאסק מציב סטנדרט חדש בניהול מדינות - האם ישראל תעז להשתנות?

תארו לעצמכם ישראל שבה משרדי הממשלה מתנהלים באופן דיגיטלי, מהיר ויעיל, עם כוח אדם מצומצם אך מיומן, שמספק שירותים לתושבים ברמת איכות שלא נופלת מסטארט-אפ בצמיחה. זה אפשרי אם רק נבחר בכך.

אילון מאסק שוב מקדים את זמנו ומוכיח שהוא לא רק יזם, אלא מחולל שינוי עולמי. תוכנית DOGE, שהשיק לאחרונה, מייצרת גלים בשוק העבודה ומגדירה מחדש את הדרך שבה ממשלות וחברות מתנהלות. התוכנית, המבוססת על שילוב מתקדם של אוטומציה, בינה מלאכותית והתייעלות רדיקלית, מביאה לשולחן מציאות שבה מהלכים שבעבר ארכו עשור ויותר קורים כעת תוך חודשים ספורים.

אך עם כל החדשנות וההבטחה לקדמה, מגיע גם מחיר כבד: פיטורים נרחבים. גל ההתייעלות של מאסק לא רק משאיר אלפי עובדים ללא פרנסה, אלא גם מעלה שאלות נוקבות לגבי האחריות החברתית של מהלכים כאלה. האם תהליך כזה יכול להתרחש בישראל? האם אנחנו מוכנים לאמץ תפיסה שבה התייעלות אינה מילה גסה, אלא מנוע לשיפור ושדרוג?

המערכת הציבורית בישראל מצויה במצב שבו הרבה פעמים נדרשים חודשים או שנים כדי להניע תהליכים בסיסיים. אחת הסיבות לכך היא העובדה שעובדים נהנים מוותק שמקשה על פיטוריהם, גם כאשר הם אינם תורמים בצורה מיטבית.

במקרים רבים יותר ממה שהיינו רוצים, מינויים של מקורבים ובני משפחה במשרות מפתח מקשים על תפקוד יעיל של המערכת. בנוסף, קיימת תופעה של מכרזים שנעשו עם קבלנים חיצוניים, לעיתים עם חוזים ארוכי טווח שמבוססים על תנאים מאוד נוחים, אשר לא מאפשרים גמישות ניהולית ואינם תומכים במהלכים שמטרתם חדשנות והתייעלות. כל אלו יוצרים חסמים משמעותיים עבור יישום תוכניות כמו של מאסק, שדורשות הרבה יותר גמישות ויכולת להסתגל במהרה לשינויים.

מדינת ישראל מצהירה על עצמה כמעצמה טכנולוגית, אך בפועל, מערכת השירות הציבורי שלה מיושנת, מסורבלת ולעיתים קרובות תקועה בעבר. תהליכים בירוקרטיים לוקחים חודשים במקרה הטוב, ושנים במקרה הרע. במקביל, הוצאות המדינה רק גדלות, בעיקר בשל מחויבויות פוליטיות שמונעות מהלכי התייעלות אמיתיים. במדינה שנאלצת להפנות תקציבים משמעותיים לביטחון, שיקום ולבנייה מחדש של תשתיות אזרחיות, נדרש שינוי מהותי בגישה לניהול המשאבים הציבוריים.

מאסק, לעומת זאת, מוכיח שניתן לפעול אחרת. המודל שהוא מיישם שם דגש על קבלת החלטות מהירה, יישום טכנולוגיות מתקדמות והפחתת התלות בכוח אדם מסורתי. הוא אינו חושש ממהלכים נועזים, גם במחיר של טלטלות בשוק. אבל במקום לראות בזה איום, ישראל יכולה להפוך את המגמה להזדמנות.

אם המדינה תאמץ מודלים מתקדמים של Reskilling ו-Upskilling, ניתן יהיה להציע לעובדים פתרונות שיאפשרו להם להשתלב מחדש במשק - הפעם, עם כישורים רלוונטיים לעולם החדש. הרי אין מנוס מהתייעלות - השאלה היא האם נבצע אותה מתוך משבר וחוסר ברירה, או מתוך חזון ואסטרטגיה לטווח ארוך.

האם לישראל יש את האומץ לבצע שינוי אמיתי? מאסק כבר הוכיח שזה אפשרי - השעון מתקתק, והגיע הזמן שגם ישראל תתחיל לזוז.

נילי גולדברג היא יזמת טק, סופרת ומובילת אסטרטגיות האצה לחברות ומשקיעים.