"כל כלב ביג'י יומו": מה עומד מאחורי שילוט החוצות שמסעיר את איילון

גור שהואכל בחומר נפץ, אקיטה שניסו לרצוח בקלשון, לברדור ששפכו עליו חומצה, אלה אינם תסריטים מסרט אימה, אלא מציאות יומיומית שעמה מתמודד ארגון Dogs R US. מאחורי הסטטיסטיקה המטרידה לפיה 90% מהכלבים המגיעים להצלה מקורם בכפרים ערביים, מסתתרים סיפורי הישרדות מצמררים של יצורים חסרי ישע.

"גם בימים קשים של מלחמה, ההתעללות בכלבים לא עוצרת," מספרת ליאור ינדל, שהקימה את הארגון לפני כתשע שנים יחד עם בן זוגה, נועם. "אנחנו נתקלים במציאות בלתי נתפסת של אכזריות, במיוחד במגזר הערבי, שם לצערי המדינה לא אוכפת כמעט בכלל את חוקי צער בעלי חיים. כלבים עוברים התעללות יומיומית אכזרית במיוחד, זה שובר את הלב לראות את מצבם כשהם מגיעים אלינו."

הכל התחיל בשנת 2017, כאשר נועם חזר משירות מילואים בקלנדיה עם שבעה כלבים במצב הזנחה קשה שעברו התעללות. בני הזוג שיקמו את הכלבים ומצאו להם בתים אוהבים, ומאז החליטו להקדיש את חייהם למטרה זו. בתשע השנים האחרונות הם פועלים ללא לאות, מחלצים ומשקמים אלפי כלבים.

מה שמייחד את Dogs R US הוא ההתמקדות בכלבים מגזעים הנחשבים "מסוכנים" ובמקרים הרפואיים המורכבים ביותר, אלה שמעטים בוחרים או יכולים להציל. "יש לנו אהבה מיוחדת לגזעים אלו וכן הבנה, ידע וניסיון של שנים בטיפול בהם. בעוד שיש מי שנמנעים מלהציל אותם, אנחנו מאמינים שגם להם מגיע סיכוי לחיים טובים", מסבירה ליאור.

לכלבים אין קול משלהם. הם אינם יכולים לזעוק לעזרה, להתלונן או למחות נגד העוול הנעשה להם. אמנם אנו נמצאים בתקופה מאתגרת במיוחד, עדיין במלחמה, עם חטופים שטרם שבו הביתה, אך ליאור ונועם לקחו על עצמם להיות הקול של אלה שאינם יכולים לדבר בעצמם. הם מזכירים לנו שגם בזמנים קשים, אסור לנו להתעלם מההתעללות בחסרי ישע.

מאז ה-7 באוקטובר, בתקופה סוערת זו של מלחמה ואי-ודאות, הארגון מוצא את עצמו מקבל עשרות פניות ביום ומאות פניות בשבוע להצלת כלבים. על אף שהחוק הישראלי ברור - חוק צער בעלי חיים אוסר על התעללות והמתה בלתי חוקית - בפועל, קרבות כלבים מתקיימים חדשות לבקרים ללא התערבות משמעותית, והרשויות נראות חסרות אונים או רצון לפעול.

הכלבים המחולצים על ידי הארגון מקבלים טיפול רפואי מקיף, ולאחר החלמה ושיקום, מתחילים בחיפוש בית קבוע. אך עלות הפעילות החודשית מגיעה לכ-100,000 ש"ח, הוצאה משמעותית שמומנה במשך השנים בחלק ניכר על ידי נועם וליאור עצמם, "וזה עוד לפני שדיברנו על עלות הטיפול הרפואי שיכול להגיע לכפול מכך", מציינת ליאור.

מאז תחילת המלחמה ועם גיוסו של נועם למילואים (מעל 300 ימים), הקושי בתפעול הפעילות עלה משמעותית. חוסר בכוח אדם, ירידה משמעותית בתרומות, ובמקביל עלייה של מאות אחוזים במקרים הדורשים הצלה, הביאו את הארגון לצומת דרכים מכרעת: להרים ידיים או להקים בית מחסה גדול יותר שיוכל להתמודד עם כמות הכלבים הזקוקים לעזרה ושיקום, בעלויות נמוכות משמעותית מהקיים.

"החלום שלנו הוא להקים בית מחסה ראוי, שייתן לכלבים האלה סיכוי להמשיך בחיים טובים," אומרת ליאור. "אנחנו נמצאים כעת על סף קריסה ללא עזרה חיצונית."

לאור המצב, החליטו בני הזוג לצאת בקמפיין בשיתוף משרד הפרסום שביט וזהו, בבעלות רן אטלס ואסי שביט, במטרה ליצור שיח ולהעלות את המודעות להתעללות בכלבים, כמו גם לגייס תרומות לבניית בית מחסה שישמש מקלט בטוח לאלפי כלבים בשנים הקרובות.

השלטים ברחבי תל אביב מבקשים לעורר את הציבור. כפי שאמר מהטמה גנדי: "חוסנה של חברה נמדד ביחסה למוחלשים ביותר בתוכה". אולי דווקא בתקופה קשה זו יש חשיבות מיוחדת לזכור את החלשים ביותר, ולהושיט יד לעזרה, גם אם הם אינם יכולים לבקש אותה בעצמם.

לתמיכה בפרויקט כנסו לכאן.