המהפכה הטכנולוגית של המים
בראיון הפותח את הסדרה, מתאר גיל גרוסקופ, סמנכ"ל טכנולוגיות וסייבר כיצד הפכה "מקורות" לחברת הייטק המנהלת תשתית קריטית, כשהיא נשענת על בינה מלאכותית (AI) והגנות סייבר מהמתקדמות בעולם.
"אנחנו לא רק מנגישים מידע, אנחנו מניעים לפעולה", הוא מסביר. לדבריו, מערכות ה-AI החדשות של החברה לא משמשות רק לאגירת נתונים, אלא לזיהוי פעיל של מגמות ותקלות שעין אנושית עלולה לפספס. המערכת מסוגלת לאתר דפוסים מחזוריים של תקלות או מתקפות סייבר ולהמליץ לעובד בחדר הבקרה איך לפעול בזמן אמת. "היום, הכל מגיע אליי עם התובנות כמידע בכף ידי", הוא אומר.
אחד הנושאים המרתקים שעלו בשיחה הוא ההתמודדות עם איומי הסייבר, שהתגברו משמעותית מאז פרוץ המלחמה. גרוסקופ חושף כי החברה משתמשת במלכודות דבש וירטואליות שלקוחות מעולמות הביון והסייבר ההתקפי. "אנחנו מפזרים מלכודות וירטואליות ברשת כדי לזהות תוקפים פוטנציאליים וללמוד את דפוסי הפעולה שלהם מבעוד מועד", הוא מגלה. השימוש בטכנולוגיות אלו, בשילוב עם מערכות שליטה ובקרה (SCADA) מתקדמות, מאפשר לחברה לשמור על רציפות תפקודית מלאה גם תחת מתקפות.
הוא מדגיש כי העתיד כבר כאן, והחזון לעשור הקרוב הוא אוטונומיה כמעט מלאה: "בסוף, בחדר הבקרה יהיה סוג של 'רכב אוטונומי'. ההחלטות האופטימליות שיתקבלו על ידי בינה מלאכותית יהיו הרוב המוחלט". המוכנות הזו עמדה למבחן בבוקר ה-7 באוקטובר, כאשר מערכות הגיבוי האוטומטיות נכנסו לפעולה והבטיחו שאספקת המים לא תיפגע לרגע, למרות הכאוס ששרר במדינה.
לחבר את הקצוות תחת אש: תנופת הפיתוח הלאומית
בפרק השני, סמנכ"ל הפיתוח של מקורות אייל בן דוד משרטט את המפה החדשה של משק המים הישראלי. ישראל, כך מתברר, היא אי טכנולוגי ייחודי המנהל שלושה מקורות מים במקביל: הכנרת, האקוויפר ומתקני ההתפלה. "מתקני ההתפלה שינו לחלוטין את תפיסת העולם של המשק", אומר בן דוד. אם בעבר המים זרמו מהצפון לדרום, היום המערכת היא רשת מורכבת וגמישה שמזרימה מים ממערב למזרח ולכל קצוות הארץ.
בן דוד חושף כי החברה נערכת כבר היום לשנת 2050 בעזרת תוכניות ענק לחיבור אזורים שעד היום נותרו מנותקים מהמערכת הארצית - כמו בקעת הירדן, רמת הגולן והערבה. "זה לא הגיוני שאזורי קצה יישארו להישען על אספקת מים ממקור יחיד", הוא קובע ומפרט על פרויקטים להנחת קווי ענק ("קו שבן אדם עומד בו זקוף") שיבטיחו אמינות אספקה בכל תרחיש.
הפרק מספק הצצה נדירה לאתגרים שהביאה מלחמת "חרבות ברזל", כגון המחסור בכוח אדם עקב גיוס מילואים נרחב, גיוס הציוד ההנדסי של הקבלנים לטובת הצבא, ואפילו החרם הטורקי על ייבוא צנרת. כל אלו חייבו את "מקורות" למצוא פתרונות יצירתיים בזמן אמת. "שום דבר לא יעצור את המדינה הזאת כשהיא מבינה שזה אירוע אסטרטגי", מדגיש בן דוד, ומציין כי למרות הקשיים, החברה עמדה בכל יעדי הביצוע לשנת 2024.
נקודה כואבת נוספת היא הבירוקרטיה. בן דוד מתאר מציאות שבה אינטרסים מקומיים מעכבים תשתיות לאומיות, מה שאילץ את החברה לעבור לתכנון בראייה ארצית (תת"ל) כדי לעקוף חסמים. גולת הכותרת של הפיתוח היא פרויקט השפד"ן החדש, שיזרים מי קולחין מגוש דן לנגב המערבי - פרויקט קריטי לשיקום החקלאות בעוטף עזה לאחר המלחמה.
המודל הפיננסי ששומר על המים של כולנו
בפרק החותם את הסדרה, חגי פיליפסון סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת המים הלאומית, חושף את הצד הפחות מוכר של ענקית התשתיות: המערכה על האדם. בעוד שהמהנדסים דאגו שהמים יזרמו בצינורות, פיליפסון ואנשיו דאגו שהדם ימשיך לזרום בעורקיה של החברה, תרתי משמע.
"בשבוע הראשון שלי בתפקיד נתקלתי במשהו שלא ראיתי הרבה זמן - ציונות. לא כסיסמה", מספר פיליפסון בהתרגשות. "אנשים מספרים לך עם ברק בעיניים שהם מאפשרים את הקיום במדינה". הרוח הזו, כך מתברר, הייתה קריטית בבוקר ה-7 באוקטובר. כ-10% מעובדי החברה גויסו בצו 8, אחרים פונו מבתיהם, אך המערכת לא קרסה. "עובדים מפונים הגיעו לעבודה", הוא מתאר, "הם הרגישו את המחויבות".
עוד מתאר פיליפסון מדיניות של "חיי אדם לפני מים", משפט דרמטי בחברה שתכליתה היא אספקה רציפה. החברה סיפקה לעובדיה "מעטפת ברזל" שכללה ציוד טקטי לצוותי השטח, ליווי פסיכולוגי צמוד למשפחות, ואפילו פעילויות התנדבות ("ימי התנדבות יחידתיים") כדי לשמור על המורל.
פיליפסון מציג מודל היברידי מרתק: חברה ממשלתית עם "נשמה של סטארטאפ" וניהול עסקי נוקשה, שמשקיעה הון בפיתוח עתודה ניהולית כדי לנצח בקרב על המהנדסים. "אנחנו משמרים את הידע ונותנים אופק", הוא מסכם, ומבהיר כי גם בעידן ה-AI, בסוף הצינור עומד בן אדם שצריך לדעת שיש לו על מי לסמוך.