כמעט כולנו מסתובבים עם הטלפון הנייד ומקבלים התראות מאפליקציות שונות על בסיס קבוע. יש גם נתונים שמאשרים זאת: עפ"י אתר Hootsuite ודוחות שמפרסמות הרשתות החברתיות עצמן, למעלה מ-4.62 מיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים ברשתות החברתיות. למעשה, כמעט 75% מאוכלוסיית העולם שמעל גיל 13 משתמשת ברשתות חברתיות. כאשר אנשים מבלים בממוצע שעתיים ו-27 דקות ביום ברשתות החברתיות, לא מדובר בשימוש מועט.
הרשתות החברתיות שיפרו את היכולת שלנו לתקשר עם הסובבים אותנו בצורה נוחה יותר. הן עזרו לפתח את הכלכלה, חופש המידע, האומנות ושלל תחומים נוספים, אך לשימוש התכוף ברשתות החברתיות יש גם השפעות שליליות על הילדים שלנו, והמחקרים השונים מוכיחים זאת מעל לכל ספק.
הילדים שלנו סובלים
סקר חדש שפורסם בגרדיאן הבריטי חושף נתונים מדאיגים. על פי תוצאות הסקר, שלושה מתוך ארבעה ילדים בני 12 לא אוהבים את הגוף שלהם ומתביישים בו. כאשר עולים בסולם הגילאים ומתבוננים על גילאי 18-21 המצב מחמיר: שמונה מתוך עשרה צעירים חווים חוסר שביעות רצון מגופם.
במחקר, שנערך על ידי stem4, עמותה הפועלת למען שיפור הבריאות הנפשית בקרב צעירים בבריטניה, כמעט מחצית מהצעירים שהשתתפו ציינו שהם חווים הצקות ובריונות באינטרנט בקשר למראה הפיזי שלהם באופן קבוע. הדבר גורם להם לעסוק בפעילות גופנית בצורה מוגזמת, להפסיק ליצור קשרים חברתיים לחלוטין או לפגוע בעצמם.
אחד המשתתפים בסקר פירט: "המדיה החברתית בהחלט משפיעה עלי לרעה. כאנשים צעירים, אנחנו כל הזמן משווים את עצמנו לאנשים באינטרנט. באתרים כמו טיק טוק, האנשים היחידים שמופיעים הם יפים במיוחד בגלל האלגוריתם, וזה גורם לנו להרגיש ממש רע עם עצמנו."
זה לא מפתיע, תשאלו את צוקרברג
כל זה אינו חדש. פייסבוק נמצאת איתנו עוד מתחילת שנות האלפיים, וכבר אז נמצא קשר בין שימוש בפלטפורמה לבין מצוקה נפשית. מחקר שפורסם לאחרונה ב American Economic Review ונעשה בשיתוף פעולה בין חוקרים מאוניברסיטאות תל אביב, MIT ואוניברסיטת Bocconi האיטלקית, מצביע על הקשר בין שימוש בפייסבוק למצוקה נפשית.
המחקר מצא שבשנה וחצי הראשונות לקיומה של פייסבוק, נרשמה עליה ניכרת במספר הסטודנטים שדיווחו על מצוקה נפשית, וגישה של סטודנטים לפלטפורמה הובילה לעליה של 7% בדיכאון חמור ו-20% בהפרעות חרדה.
אז מה עושים?
הרשתות החברתיות כאן כדי להישאר, היתרונות הרבים שלהן מעניקים להן פופולריות רבה ושימושים מגוונים. לצד זאת, המחקרים הרבים שנעשו בנושא מציגים תמונה מדאיגה בנוגע להשפעה שלילית של הרשתות החברתיות על בריאות הנפש של בני אדם בכלל וצעירים בפרט. כמבוגרים עלינו להיות מודעים לכלל הסכנות הנפשיות הטמונות ברשתות ולהקפיד להציף את הנושא אל מול הילדים תוך ניהול שיח כנה ופתוח.
האם עלינו להתכחש לקיומן של הרשתות החברתיות ולא לתת לילדינו להשתמש בהן? איני סבורה שזהו הפתרון הנכון, והוא גם לא באמת אפשרי, הרי לא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור. אבל אסור לנו לטמון את ראשינו בחול ולהתעלם מהמתחולל שסביבנו. כהורים וכדמויות חינוכיות, עלינו לפתח שיח בריא ונכון עם הילדים שלנו אודות הרשתות החברתיות. חשוב שננסה להסביר להם כי כמות הלייקים והשיתופים שהם מקבלים ברשת, היא לא חזות הכול, ולא צריכה לשמש עבורם כמדד לערך עצמי.
מעבר לכך, חשוב שהילדים יהיו מודעים לפן השיווקי של הרשתות. הם צריכים להבין כי אלגוריתם שיזהה אותם כמתעניינים בכושר, ימשיך להציף בפניהם בין השאר אנשים שריריים, סרטוני "מוטיבציה" ותכנים נוספים שיעמיסו עליהם שלל ציפיות מעצמם, שלא בכולן הם יוכלו לעמוד. זה נכון גם לתחומים נוספים שילדים רגישים כלפיהם בגיל ההתבגרות: המראה החיצוני שלהם, רמת הפופולריות שלהם, חיי האהבה שלהם וכו'. כאשר הרשתות הופכות למעין רשת מכמורת שמנסה ללכוד כמה שיותר לקוחות פוטנציאליים, חשוב ללמד את הילדים ובני הנוער להבחין בין תוכן ממומן ותוכן אותנטי ולהקנות להם יכולת לסנן במידת מה את המסרים הסמויים שעוברים אליהם דרך המסך הקטן.
צילה דאי היא בעלת התמחות קלינית בטיפול בנפגעי נפש ומטפלת CBT