משחקנית מתחילה ליוצרת וידאו מצליחה: איך להתגבר על הפחד ולעשות סרטונים שבאמת יקדמו אותך ברשת

אם אינכם רואים את הסרטונים בעמוד זה, אנא כבו את חוסם הפרסומות.

את סרטוני הרילס של הדר דנן באינסטגרם קשה לדפדף. חדות הצילום, ההופעה המוקפדת והדיבור הנחוש לא מותירים מקום לספק, מדובר במקצוענית מהשורה הראשונה. למרבה ההפתעה, זה לא תמיד היה ככה.

"למדתי משחק במסלול תלת שנתי, שם הרגשתי מאוד עטופה וצפו לי עתיד מזהיר במשחק. אבל אז קרה משבר שקורה להרבה שחקנים אחרי הלימודים", היא נזכרת. "פתאום יצאתי לשוק, עשיתי אודישנים, ולא קרה עם זה כלום. סטטיסטית הייתי בבעיה, כי כש-100 בנות הולכות כולן לאותו אודישן, גם אם אני אתן את הכי טוב שיש בי, זה לא הכל בשליטתי".

את העובדה שהכל קרה במציאות הבלתי אפשרית של הקורונה הדר בכלל לא טורחת לציין. ככה היא, לא עושה לעצמה הנחות גם כשאפשר.

"אחרי תקופה לא קלה בה חוויתי חרדות ודכאונות, הלכתי ללמוד NLP. חשבתי שאני אאמן אנשים עם חרדות וטראומות אבל היה לי קשה להכיל את זה ובמקום זה טיפלתי בתינוקות. בסוף, דווקא המשחק הוא זה שהציל אותי ועזר לי להתקבל לעבודה כעוזרת מנכ"ל בחברת מיתוג מצליחה, שם גיליתי את היכולות שלי.

נחשפתי לעולמות השיווק, המיתוג והאסטרטגיה, התחלתי לקבל פרגונים מכל הכיוונים והבנתי כמה משחק ועסקים קשורים זה בזה - דיבור, פרזנטציה, עמידה מול מצלמה, העברת מסרים, יצירת אמון - פתאום כל מה שעשיתי עד אותו יום התחבר: האימון, המשחק, והאסטרטגיה השיווקית. כל זה הוביל אותי ליצור סדנה שמורכבת מכל הדברים האלה בה אני מלמדת איך להפיק סרטונים, ברמת התוכן והביצוע."

"יש הרבה סטיגמות שאומרות שקשה להצליח ברשת אבל זה לא נכון. בזכות הסרטונים שלי, תוך 4 וחצי חודשים הפכתי לחברה בע"מ. זה קשור ליכולת להעביר מסר ולעשות סרטונים טובים עם בשורה חדשה. המון אנשים עושים את מה שאני עושה, אבל עובדה שחברות הפרסום פונות אלי, לא כי הן לא טובות, אלא כי אנשים לא יודעים לדבר מול מצלמה. הבעיה מצדיקה את המוצר וזה מה שמוכר", אומרת הדר.

אחרי פתיחה כזאת, לא היה לי הרבה מה להגיד ופשוט נתתי להדר להוביל את השיחה. למרות שבאמת לא חסרות ברשת תשובות לשאלות כמו 'איך להצליח בוידאו' או 'איך לעמוד מול מצלמה', הטיפים של הדר עלו על הציפיה והצליחו להפתיע אפילו אותי.

"הטיפ הראשון הוא להבין מה מפחיד אותנו. למה אנחנו לא טובים מול מצלמה? המוח ההישרדותי שלנו לא השתנה כבר מיליוני שנים. אנחנו לעומתו התקדמנו והתפתחנו, אבל הוא עדיין רואה חוויות מלחיצות כסכנה ובתגובה הוא נכנס למצב של קיפאון. כשזה קורה, אנחנו נהיים פחות תקשורתיים, מתקשים להביע את עצמנו, הכל נהיה אפל, אנחנו קופאים ולא יודעים על מה לדבר.

זה קורה כי יש נמר בחדר. ברגע שכפתור ההקלטה הופעל, מנגנון ההגנה נכנס לפעולה ואי אפשר להילחם בו כי הוא נועד להגן עלינו. כדי להחזיר את עצמנו למקום הבטוח, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שמצלמה זה לא נמר, ממש כמו בהתקף חרדה."

"כלי מדהים שגיליתי זה פשוט לא לכבות את המצלמה. ללמד את המוח שאין פה נמר ולהפעיל כוח. אם אני מרגישה שהפחד משתלט עלי, דווקא אז אני ארים את הווליום של הקול שלי, דווקא אז אני אחזור על משפטים שוב ושוב, עד שאני אצליח להגיד את מה שרציתי, כמו שרציתי.

במצב של חרדה מול המצלמה, אסור להקשיב לגוף, כי מה שהוא ירצה לעשות זה להקטין את עצמו, לצמצם את הווליום, לגמגם ולבלוע מילים. דווקא אז צריך להמשיך, להרים את הווליום עד שזה משתחרר. בסוף, המוח לומד שזה לא מסוכן, ונוצרת חוויה חדשה."

"בעולמות התוכן יש עוד בעיה, כי אנשים שואלים את עצמם: מה אני צריך להגיד? מה עוד לא אמרו? איך אני מתבלט? אנשים חושבים שהם חייבים לייצר תוכן ייחודי כל הזמן וכשזה לא קורה, הם מתייאשים ומפסיקים.

בסוף, כש-50 אלף מאמני כושר נותנים את אותו שירות, אין באמת בידול. המאמן עצמו הוא הבידול. אם כל הזמן נחפש את התוכן החדשני ומה עוד לא אמרו, אנחנו נסבול מאוד וסביר להניח שהתוכן שנייצר לא באמת יהיה מועיל לאף אחד. הדרך היחידה להישאר רלוונטיים ועדכניים לאורך זמן, כך שלעולם לא יחסרו לכם רעיונות, זה ליצור תוכן ממקום של התבוננות: מה הלקוחה אמרה לי? איזה התנגדויות היו לה, מה אני מציפה עכשיו? מה היחס שלי לדבר?

אין פה משהו מהמם וחדשני, כולם יגידו את אותו הדבר. זה עוזר מאוד למי שרוצה להתבונן על העסק, גם אם בסוף הסרטון לא יוצא החוצה. השאלה המנחה היא פשוטה: 'מה קרה אתמול בבוקר?', והתשובה היא ספציפית אלי: 'הלקוחה הביעה חשש מ-X והנה איך שפתרתי לה את זה'. על הדרך, אני מראה לאנשים מי אני, מה היכולות שלי, ואיך זה לעבוד איתי."

"עוד טעות שהרבה אנשים עושים זה לייצר תוכן לאדם הלא נכון, כי הם רוצים להרשים את המתחרים, את הקולגות או המשקיעים, ללמד אותם דברים, או להפגין עוצמה וחוזקה. זה מקשה לדבר מול המצלמה כי באים עם המון שיפוטיות ומודעות עצמית, אבל מעל הכל זה יוצר סלט. קהל היעד זה לא המתחרים! צריך להבין מי הולך לראות את הסרטון ומה הוא יקח מזה."

"עוד שאלה שתמיד עולה מול המצלמה זה כמובן 'איך אני נראה?'. להם אני אומרת, הלוואי שאנשים היו מתעמקים בנו כמו שאנחנו מתעמקים בעצמנו. אם אנשים צופים בסרטון שלכם כי זה מה שמעניין אותם, אתם תהיו ויראלים. אף אחד לא חושב על איך נראה האף שלכם.

תחשבו על עצמכם בטיקטוק או ברילס. אם משהו רלוונטי לכם, אתם תצפו. לא רלוונטי? אתם תדפדפו הלאה. העולם לא יושב לנתח את הפאדיחות שלכם. אם זה היה ככה, היינו מאוד ויראליים, וזה הרי חלומו הרטוב של כל יוצר תוכן, אבל זה לא המצב. אדם שואב את התוכן הרלוונטי לו. הידיעה הזאת עוזרת להרגיע את המוח גם בשלב היצירה של התוכן וגם בניסוח של מה שרוצים להגיד. "

"רוב האנשים מסתכלים על עצמם במצלמה תוך כדי הצילום. זה גורם להם להיות עסוקים באיך הם נראים והמסר מתפספס. זה לא עובד. כשהופכים את המצלמה ומדברים מאחורי העדשה יש יותר מקום לומר דברים. זה עוזר למי שמתקשה לצלם את עצמו", אומרת הדר.

"עוד אופציה זה להדליק מצלמה ולדבר לבן אדם שיושב מולי. כשמנהלים שיחה רגילה מצליחים להיות פחות מודעים למצלמה וזה מביא תוצר יותר אותנטי. זה לא תמיד מתאים אבל זה עוד כלי שעוזר."
על הנקודה האחרונה היא גם הרחיבה בסרטון הבא:

"עוד נקודה שחוזרת על עצמה זה 'מה יגידו?' מה יחשבו. אני אומרת שאנשים מדברים תמיד ידברו, לא משנה כמה אנשים יחשבו שלא מדברים עליהם, זה קורה בלי קשר אם הם מעלים סרטונים או לא. השכנים, ההורים, החברים - כולם מדברים, ריכול זה אקט תקשורתי. כולם ידברו גם ככה אז בואו נעשה מזה כסף. אנחנו בעלי עסקים, מתפרנסים ומבינים שהרשתות זו פלטפורמה לגדול ולהרוויח, אין פה מה להיאחז בדברים שלא מקדמים."

"נניח שאני מאמנת זוגית, עוד אחת מיני רבות, ואני מדברת על טיפים לתקשורת מקרבת, למה לא לשלול בדייט ראשון, ועוד כל מיני משפטים שכבר נחנקנו מרוב ששמענו אותם. אנשים רואים, אבל זה לא מעניין אותם כי איפה הבשורה החדשה?

אני אומרת נמאס מהבולשיט! די עם התכניות, הסדנאות והוובינרים. אני צריכה להיות מסוגלת להגיד שאני לא רק מאמנת זוגית, הבאתי בשורה שאנשים ירצו לשמוע. על זה יש לי שליטה. זה בידול. אנשים לא עושים את זה מספיק."

"אנשים הולכים למקום של טיפים ולא מבינים שזה לא מה שיגרום לאנשים לקנות. אל תגידי, "הי בנות, קבלו 4 טיפים איך למנוע אקנה" - מי שיש לה אקנה קראה כבר הכל, ואז את עושה סרטון על 4 דברים שכולם כבר שמעו. את לא מרתקת, את לא נוגעת בבעיה, ואת מתעסקת בדברים טכניים. למה שיפנו אליך? במקום זה, דברי על הבעיה שלה. ספרי לה איך ניסית הכל וכלום לא עבד, ספרי לה כמה אנשים סובלים מזה בדיוק כמוה, ספרי לה איך כולם חילקו לך עצות, וכמה מתסכל זה היה, כי אין פיתרון אחד שמתאים לכולם. תראי לה שאתן באותה הסירה. זאת הבשורה.

בסוף הכל מתנקז לשאלה אחת פשוטה: מה האמת בעסק שלי? אם משם אני מייצרת תוכן אז ניצחתי. להסכים לעצמך לדבר באמת על מה לא אומרים, להציף את הבעיה, זה נקרא למכור בלי למכור."