פרשת ואתחנן: איך מעבירים את שרביט הניהול לדור הבא

לכל פרשות השבוע.
לזמני כניסת ויציאת השבת.

פרשת השבוע מתחילה במילה "ואתחנן", והיא מתארת את הפצרותיו של משה לראות את הארץ. בתשובה, אלוהים מסרב ומפציר במשה לסייע ליהושוע כממשיך דרכו:

"וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַֽעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה:"

כך למעשה מודיע אלוהים למשה, ליהושוע ולעם על סיום כהונתו של משה, אך לא לפני שזה ינאם את נאום הפרידה ויעשה חפיפה לבא אחריו.

בעולם העבודה הדינמי של היום, לימדו אותנו שלכל אחד ואחת יש תחליף, מהעובדים הזוטרים ועד להנהלה הבכירה. כאשר המחליף מגיע מתוך החברה, האתגר שלו יכול להיות גדול הרבה יותר. מה אם העובדים לא יאהבו את הקידום הזה וירגישו שהוא היה על חשבונם? מה אם המנהל שיוצא בניגוד לרצונו מהתפקיד לא ישקיע באמת בחפיפה ורק ירצה "לצאת ידי חובה", או גרוע מכך, לחבל בכוונת תחילה בעבודתו של המנהל החדש?

פרשת השבוע מציגה דוגמה ומופת להתמודדות עם חילופי תפקידים, כאשר שני הצדדים, המנהיג הנכנס והמנהיג היוצא, מדגימים מנהיגות בוגרת, אחראית ומכבדת.

משה משלים עם ההחלטה מלמעלה ומקבל את הבמה לתת נאום אחרון. על פניו, זה נראה כמו צעד שגוי: למה לא לתת ליהושוע לנאום, בתור המנהיג החדש שיכניס את עם ישראל לארץ המובטחת? אז זהו, שדווקא נאום של מי שנשא במנהיגות שנים רבות ונדמה שכבר ראה הכל, הוא זה שיעניק לעם את הביטחון הדרוש כדי להמשיך את המסע בלעדיו.

ההחלטה לתת למשה לסיים את מה שהוא התחיל מועילה להעברת השרביט מכל הבחינות: משה מסיים את תפקידו בצורה מכובדת, ויהושוע מקבל ביטחון מהידיעה שהבוס הגדול לא נפטר מהמנהיג היוצא. גם העם, שעד לכל המאורע, מקבל את הרושם שהכל עובד בצורה מסודרת ושאין צורך להיכנס לפאניקה מחילופי השלטון.

בהמשך הפרשה, משה נואם ולא במקרה מזכיר לעם את מעמד הר סיני, את עשרת הדיברות ואת הניסים, ובכך מחזק את האמונה של העם באלוהים, שהרי זו אחת מגדולתם של מנהיגים: לשדר רוגע ושלווה גם בזמנים של חוסר ודאות, כשהעולם הפנימי סוער.

הנאום האחרון של משה מזכיר לבני ישראל וליהושוע מה הביא אותם להצלחה ומה קידם אותם לארץ המובטחת. זוהי האמונה, שבאה לידי ביטוי בחוקים שהגיעו מלמעלה:

"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם:"

כשמסר כזה מגיע מאדם שמרגיש מוערך למרות שלא קיבל את מה שרצה, אותו המסר יכול לעבור ולגעת בכל הנוכחים וזה מה שיעשה את ההבדל.

בסופו של יום, עוד לפני שאנחנו מנהלים, אנחנו אנשים שרוצים להרגיש מוערכים על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו עושים, גם בפן החברתי וגם בפן המקצועי. כשיש לנו את זה, גם בשורה קשה כמו פיטורין יכולה להיות הזדמנות גדילה, בתנאי שנזכור ונאמין שמשהו טוב יותר מחכה לנו בצד השני.

אבי צדקה הוא מומחה לינקדאין לחברות וארגונים ומנכ"ל חברת דוקטור לינקדאין.