"אבא פגום" מתגייסים למען האבות החטופים שעדיין נמצאים בעזה

בימים האחרונים, חלק מאותם גברים שנחטפו בשביעי באוקטובר, נפרדו שוב מילדיהם ונשותיהם ששוחררו לישראל במסגרת עסקת השבת החטופים. כשהצטברו עוד ועוד סיפורים כאלה, הבינו במטה המשפחות שחייבים לשים עליהם זרקור ולהיאבק להעלות הילוך במאבק להשבתם, ולכן פנו לאבא פגום, שהתחיל כעמוד פייסבוק הומוריסטי והפך לקהילת גברים תוססת המונה כ-135 אלף אבות, ונחשבת לאחת הקהילות המקוונות הבולטות בישראל.

לכבוד הקמפיין, מנהלי אבא פגום שינו את הלוגו האייקוני שלהם לאותו מסר שחשוב להדהד - אבא חטוף. באותה הזדמנות, הושק בעמוד ובקהילה הפרויקט שבמסגרתו המנהלים והחברים יספרו את הסיפורים של כל אותם חטופים שחשוב להכיר ולהילחם על השבתם.

בן הרוש: "בגדול העלנו הרבה אג'נדות במהלך השנים, אנחנו משתדלים להירתם ולעזור איפה שאנחנו יכולים וכבר נתנו במה להמון יוזמות של חברי הקהילה בעבר. כשפנו אלי ממטה המשפחות ישר אמרתי כן בלי לחשוב פעמיים. חשבנו איך נעשה את זה נכון ואז עלה הרעיון, שחוץ מזה שנחליף את הלוגו, אנחנו גם נציג דברים על החטופים - האבות והגברים - שבתוך כל הכאוס הזה קצת נשארו מאחור."

הפוסט של שי בנימין, בתו של החטוף רן בנימין, שהופץ הבוקר בקהילה באישור בן הרוש, היה הפוסט הראשון אי פעם שנכתב שם על ידי אישה, והוא זכה לתפוצה נרחבת ושיתופים רבים.

בן הרוש מספר ש"במקום רק לדבר על האנשים האלה החלטנו לתת מקום גם למשפחות עצמן. החלטתי שיהיה נכון יותר להשמיע את הסיפור שלה ממקור ראשון ולא רק לשתף אותו מהפרופיל שלי. כך, לראשונה, נכנסה לקבוצה אישה ל-24 שעות כדי לדבר על אבא שלה והתגובות היו מדהימות. כולנו נפעמנו מהסיפורים ואנחנו רק רוצים שהוא יחזור."

חזקוש ישורון, איש קריאייטיב ומתנדב במטה משפחות החטופים מספר על מספר רב של מתנדבים שפוקדים מדי יום את המטה, כשהם מחולקים לזרועות שונים שמתמקדים כל אחד בקטגוריה אחרת: ילדים, קשישים, אמהות, סטודנטים, חולים, וכו'. לדבריו, "בימים האחרונים היו פעימות של החזרת חטופים ותוך כדי אנחנו מבינים כמה אבות נשארו מאחור ובנוסף גם גברים שאינם אבות. לא צריך להתעמק כדי לדעת שרוב סיפורי החטופים ששמענו עד עכשיו הם סיפורים של ילדים. גם בפן ההסברתי יותר קל להסביר לעולם כמה זה חמור להחזיק ילדים וקשישים בשבי. עכשיו שהרבה מהם חזרו הגיע הזמן שנשמע גם על האבות".

חזקוש מעיד על עצמו שהוא רק בורג קטן במערכת ואינו מייצג את עמדתו הכללית של מטה משפחות החטופים. עם זאת, הוא בחר לקדם את נושא האבות כי הוא מאמין שכמו שילדים צריכים את אמא שלהם, הם צריכים גם את אבא, וחשוב לזכור את זה, אבל זה כמובן לא הכל.

לדברי ישורון, "קל לחשוב עליהם כאבות בוגרים ולהניח שהם יהיו חזקים, אבל רק בגלל שהם גברים לא אומר שהם בלתי שבירים. לא כולם גיבורים, יש בניהם מבוגרים, חולים, פוסט טראומטיים. אין קטגוריה של אנשים שצריכים להישאר בשבי. חייבים לשים עליהם ספוט ולזכור שיש גם אותם. המשפחות שלהם זקוקות להם וגם הם עצמם לא התגייסו לזה מרצונם".

בן הרוש: "זה דבר נהוג, זה די הגיוני מבחינתי אבל בסיפור הזה קשה לדבר בהגיון. אולי היה יותר נכון להגיד שאנחנו רוצים לשחרר את כולם, אבל אני לא ממקבלי ההחלטות ולא מתיימר לדעת מה קורה בצד השני. לפעמים עדיף לקחת את מה שאפשר ולהשאיר את המיקוח לאחר כך. זו גם הסיבה לטיימינג של הקמפיין. התחילו מנשים וילדים ועכשיו לשמחתנו אנחנו מתחילים לראות את הסוף של זה אז אפשר לדבר גם על גברים. חשוב לזכור שאבות הם לא רק גברים, זה אנשים שיש להם משפחה, וגבר הוא חלק מהמשפחה. זה גם מתחבר לנושא שוויון זכויות הגבר במשפחה, שהוא אמנם לא האג'נדה המרכזית שלנו אבל זה כן נושא שעולה אצלנו לא מעט במסגרת כל מיני פרויקטים שאנחנו מקדמים."

ישורון: "יש עניין הומניטרי עוד מחוקי המלחמה הישנים, ששם נשים בעדיפות. יש להן גם יותר סכנות בשבי מעבר לסכנות הרגילות מבחינת מה שהחוטפים עלולים לעשות להן. ספציפית כשמדובר באמהות, יש עניין שהילדים זקוקים להן אז הן מקבלות עדיפות ולא רק במקרה של החזרת שבויים. זה קיים גם בחוקי גירושין, שם יש הנחה רווחת שפעוטות ותינוקות יותר זקוקים לאמא מאשר לאבא. בנוסף, אם היו שואלים הורים שנמצאים בשבי, את מי כדאי להחזיר קודם, אני מניח שרוב הגברים היו מעדיפים שהנשים והילדים שלהם יצאו ראשונים".

לדברי חזקוש, "יש הרבה גורמים שמתעסקים בחטופים הצעירים יותר, כמו התאחדות הסטודנטים וקהילת הנובה. לילדים יש מאחוריהם את המועצה לשלום הילד ולנשים יש את שדולת הנשים ועוד הרבה גורמים מסביב שנמצאים שם כדי להילחם עוברן. לאבות אין כזה דבר ולכן אנחנו אלה שצריכים לזעוק את זעקתם. זו הסיבה שהחלטתי לפנות לאבא פגום, גם בלי לדעת מה בדיוק תהיה המהות של שיתוף הפעולה הזה. הצעתי לשנות להם את הלוגו ומשם הם לקחו את הלאה ופיתחו את המשך הפעילות. לשמחתי ב'אבא פגום' מאוד שיתפו פעולה ואפילו לקחו את זה כמשימה."

"בשלב הבא נביא עוד בני משפחה שיספרו את סיפורי החטופים, ויהיו עוד פעילויות שאני עוד לא יכול לספר עליהן, שישימו בפרונט את האבות, הסבים והגברים בגיל אבהות שאין להם גב מאחד", אומר ישורון.

הוא לוקח נשימה רגע ואז מוסיף: "בסוף זו קהילה הומוריסטית אז אנחנו לא רוצים רק לעשות רגשי ועצב, אלא לספר סיפורים על החיים עצמם ולהכיר את האנשים האלה. מין הסתם זה עצוב לשמוע על החיים של מישהו ולדעת שהוא נמצא בשבי, אבל אנחנו מקווים שהאופי של הקמפיין הזה יתן קצת דחיפה חיובית למורל ושכולם יבינו שאנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה".