סערת האימהות: פוסט אחד, שתי אמהות ואינספור שאלות

בערב יום שני קיבלתי מחברה קישור לפוסט האמהות, שמאז כבר הספיק להכות גלים בכל רחבי הרשת. כדי לקרוא את הפוסט המדובר הייתי צריכה לעשות לייק לעמוד "משמחים ילדים רעבים" וכמו כל המדינה, גם אני הזדעזעתי לנוכח ההתכתבות בין שתי האימהות על רקע חגיגת יום ההולדת המושקעת, שהכניסה אליה מותנית במתנה יוקרתית.

בעודי מתקשה להאמין ששיחה כזאת יכולה להתקיים בין שתי אימהות, התחלתי לקבל את אותו הפוסט מעשרות אנשים, המומים, ספקנים וכאלה שרוצים לסייע לאותה אם. הרשתות החברתיות וכלי התקשורת היו כל כולם על הסיפור בניסיון לאתר את האם הנפגעת וכבר באותו יום, 80 אלף ש"ח כבר גויסו לטובתה.

לא עברו 12 שעות והשמועה שמדובר בפייק החלה גם היא להתפשט כמו אש בשדה קוצים. זה גרם לי לתהות מה גרוע יותר - הידיעה ששיח כזה יכול להתנהל בין אמהות, או האפשרות שמישהו מסוגל לזייף ולשקר בנושא כזה?

החשש לזיוף נחשף בתוכנית "הצינור" ברשת 13, שניסתה להגיע לאם הנפגעת במטרה לסייע לה על ידי פרסום הסיפור. בראיון לרדיו 103FM, סיפר מגיש התוכנית, גיא לרר, כי סימני השאלה בסיפור היו מהגדולים, המוזרים והמטרידים ביותר שראה. לדבריו, איש לא הצליח לאמת שום דבר מפרטי הסיפור.
כל זה הניע דיון סוער על האמינות של הרשתות החברתית אל מול כלי התקשורת - במקרה הזה רשת 13 - הנוגע לאופן התפשטותן של שמועות והחשיבות של בדיקת העובדות גם כשמדובר בשיתוף פוסט ברשת ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסיקור עיתונאי.

האם טענה שהיא רוצה לשמור על פרטיות הילדה, וגורמי רווחה שדיברו איתה אמרו שהיא בכלל נתנה שמות בדויים, כולל שם בית הספר בו לומדת ביתה. בשלב זה לא ברור אם בושה היא זו שגרמה לאותה אם למסור פרטים שגויים, או שמא היתה זו הונאה, או אולי סתם שמועה שיצאה מפרופורציה.

מנהלת הקהילה "משמחים ילדים רעבים", שני שוקרון, שפרסמה את הפוסט המקורי ואת ההתכתבות בין האמהות, פרסמה פוסט הבהרה בו ציינה שכל מה שהאם ביקשה סה"כ היה להגיע לסופר החינמי שאותו מנהלת העמותה שהקימה שוקרון. היא ציינה שהיא מתביישת שחשפה את ההתכתבות, שכן האם אינה מוכנה לחשוף את הבת שלה או להיחשף בעצמה, והוסיפה כי אותה אם בכלל לא ביקשה כסף, ולא קיבלה לידיה אגורה מהכספים שנתרמו.

לדברי שוקרון, בשלב זה הכספים נמצאים בידיהם של שני מתרימים שציינו כי יעבירו את הכסף רק לאחר שיפגשו את האם. ואולם החשש הוא שגופים נוספים שאינם קשורים כלל וכלל לאותה אישה אספו גם הם תרומות בשמה, ושלשלו אותן לכיסם הפרטי.

גם בלי להיכנס לשאלה על אמיתות הסיפור, הזכות לפרטיות היא זכות בסיסית וחוקתית של כל אדם במדינה. האם לא היה נדרש לחשוב על זכותה של האם לפרטיות קודם פורסמה ההתכתבות לעיני כל? האם לא ניתן היה לפרסם את הסיפור בצורה ששומרת על פרטיותן של האם והילדה?

ובעוד תכנית הצינור וכל כלי התקשורת הרשמיים מחויבים לפי כללי האתיקה וההגינות לבחון היטב כל פרסום, הרשת החברתית ומנהלי הקבוצות אינם מחויבים לכלום ואינם נמצאים תחת פיקוח או מסגרת אתית כלשהי. ואם זה המצב, איך אנחנו, צרכני התוכן, אמורים להבחין בין אמת לבין סילוף או שקר?



שני מזרחי היא בעלים של משרד אסטרטגיה, יחסי ציבור וניהול משברים.