האם יצירת אמנות שנוצרה בסיוע בינה מלאכותית פחות "אמיתית"? האם קולו המשוחזר של אמן שהלך לעולמו הוא בגדר מחווה או חילול? בעידן שבו הגבול בין האנושי לדיגיטלי הולך ומיטשטש, שאלות אלו מעסיקות יותר ויותר את עולם האמנות והתרבות.
בתעשיית המוסיקה, למשל, כבר התרגלנו לשימוש נרחב בתוכנות Auto-Tune לתיקון שירה ("הפוטושופ של עולם המוסיקה"). אבל כעת אנחנו עדים לתופעות מורכבות יותר: הקלטות היסטוריות משוחזרות ומשופרות באמצעות AI, קולות של אמנים מתים "מוחזרים לחיים" בדואטים חדשים, ואפילו מייצרים שירים חדשים בסגנונם של אמנים ותיקים. בישראל, ההדים מהחייאת קולו של זוהר ארגוב עדיין מהדהדים בשיח הציבורי.
אמנות בעידן ה-AI: החלוצים והמתנגדים
בעולם האמנות הפלסטית, אמנים משלבים כלי AI ליצירת עבודות חדשניות, אך מתמודדים עם שאלות על זכויות יוצרים ומקוריות. המקרה של ג'ייסון אלן, שזכה בתחרות אמנות דיגיטלית במדינת קולורדו עם יצירה שנוצרה באמצעות Midjourney, עורר סערה עולמית וויכוח נוקב על הגדרת אמנות בעידן ה-AI.
מקרה נוסף שהתפרסם הוא של האמן הגרמני בוריס אלדגסן, שחשף כי עבודה שלו שהוגשה לתחרות של סוני נוצרה למעשה בעזרת בינה מלאכותית. הוא סירב לקבל את הפרס וזאת במטרה לפתוח דיון ולבחון את התחרות והליכי קבלת ההחלטות.
המהלך של אלדגסן היה חשוב במיוחד כי הוא חשף פער משמעותי בעולם האמנות העכשווי - בעוד שוועדות השיפוט המסורתיות מתמקדות באיכות הוויזואלית של היצירה, הן עדיין לא ערוכות להתמודד עם השאלה המהותית של תפקיד הטכנולוגיה בתהליך היצירה. סירובו לקבל את הפרס היווה הצהרה חשובה על הצורך בשקיפות ובהגדרה מחודשת של קריטריונים לשיפוט אמנות בעידן הדיגיטלי.
אם נחזור לקולנוע, הניסיונות לשלב AI מעלים שאלות מורכבות במיוחד. הפקת הסרט "The Creator" של גארת אדוארדס הדגימה כיצד AI יכול לשמש לא רק ככלי טכני אלא גם כנושא מרכזי ביצירה, תוך שימוש נרחב בטכנולוגיות AI ליצירת אפקטים ודמויות.
הסרט מציג עתיד דיסטופי שבו מתנהלת מלחמה בין האנושות לבין הבינה המלאכותית. הייחוד שלו הוא בכך שהוא משתמש בטכנולוגיית AI באופן אירוני כדי ליצור את הדמויות הרובוטיות עצמן ומשתמש בטכנולוגיה כדי לספר סיפור על הסכנות והמורכבות של אותה טכנולוגיה עצמה, מה שיוצר שכבה נוספת של משמעות ליצירה.
שאלות רבות ואין תשובות
מעבר לשאלות האתיות, מתעוררות גם שאלות מעשיות: האם שחקן שהמבטא שלו "שופר" באמצעות AI ראוי לפרס על משחק? האם סופר שנעזר ב-AI לכתיבת ספרו צריך לציין זאת? והאם לקהל באמת אכפת, כשהתוצאה הסופית מרגשת ומשכנעת?
התשובות לשאלות אלו מורכבות ומשתנות. בעוד חלק מהיוצרים רואים ב-AI איום על האותנטיות של היצירה, אחרים מזהים בו הזדמנות להרחיב את גבולות היצירה האנושית. מה שברור הוא שהטכנולוגיה הזו כאן כדי להישאר, והאתגר האמיתי הוא למצוא את הדרך לשלב אותה באופן שיעשיר את עולם התרבות מבלי לאבד את המהות האנושית שבבסיסו.
לקראת עתיד היברידי
בסופו של דבר, אולי השאלה החשובה ביותר אינה האם להשתמש בבינה מלאכותית כשעוסקים באמנות, אלא כיצד לעשות זאת באופן שישרת את היצירה האנושית ולא יחליף אותה או יגרע ממנה. האתגר הוא למצוא את האיזון העדין בין ניצול החדשנות הטכנולוגית לבין שימור האותנטיות, הרגישות והדימיון שרק בני אדם מסוגלים להביא ליצירה האמנותית.
אייל ליאני הוא איש תרבות ורוח, בעלים של הוצאת הספרים ביתן מבית 'זמורה-ביתן-מודן'.