סבא של קרן, כך היא מספרת בפוסט, היה מעצב גרפי, והוא זה שעיצב את הלוגו המוכר, שמלווה כבר שנים רבות את המותג עלמה. לצד האריזה המוכרת, הציבה קרן תמונה של סבתה, שהייתה ההשראה לעיצוב הלוגו.
"סבא שלמה וסבתא צילה עלו לישראל ב-1948 באוניה מפולין, אחרי ששניהם שרדו את השואה. סבא שלי לחם בצבא האדום ושירת במילואים גם בארץ. סבתא שלי הייתה עקרת בית ועבדה בחנות נעליים ברח' ביאליק בר"ג", כתבה קרן וביקשה מהקוראים שיצלמו לה תמונות של אותן אריזות שעיצב לאורך השנים עבור המותג, כדי לאסוף אותן באלבום משפחתי מיוחד.
הפוסט צבר תגובות רבות, בהן גולשים חלקו זיכרונות ילדות והעלו תמונות של אותן קופסאות פח ובהן עטיפות הנייר הישנות שנשמרו עד היום. כך הם כתבו:
"בילדותי הרחוקה התגלגל סיפור כזה: מי שיביא ל"עלית" 1,000 עטיפות של מסטיק "עלמה" יקבל זוג אופניים "ראלי". ילד אחד הביא אבל בעלית לא הבינו מה הוא רוצה. הסיפור אמיתי. יד ראשונה מילד לשעבר"
"המסטיק הזה היה הראשון שלעסתי בחיי, בגיל שבע על מטוס, כשעלינו לישראל ב-1960"
"יפה סבתא שלך ויפה העטיפה. אהבנו את המסטיקים של עלמה. עולם ישראלי תמים של ילדות בארץ. עכשיו אני כבר סבתא"
"יואו! הזכרת לי שגם לי הייתה פעם קופסת פח של עלמה, אין עיצוב מדליק ובעיני על זמני כמו העיצוב של סבא שלך!!"
"מזכיר לי את טעם הילדות, לדודי ז"ל הייתה חנות מכולת ובשבת היה פותח את המכולת ונותן לי מסטיק עלמה צהוב שעד היום זכור לי הטעם"
"אפילו את העטיפות של המסטיקים היינו אוספים ומשחקים - דור שנות השמונים"
ואז התחילו גם תגובות מסוג אחר:
"בדיוק השבוע אמא שלי, בת ה 87 התלוננה שזה המסטיק החביב עליה והיא כבר לא מצליחה למצוא אותו בשום מקום".
"מישהו יודע אם הוא עדיין מיוצר ואיפה נמכר? מוכנה להגיע לכל מקום בארץ."
"המסטיק האהוב עליי מאז ומתמיד. לא יודע אם זה רק אני, אבל אני לא מוצא את זה כל כך הרבה במדפים כמו פעם".
אז מה השתבש בדרך של עלמה?
התגובות החמות לפוסט היו סימן ברור לכך שיש ביקוש מחודש למסטיק עלמה, לפחות ברמת הרגש. אבל הן גם חשפו פרדוקס מובנה בתפיסת הצרכנים: רובם היו משוכנעים שהוא כבר ירד מזמן מהמדפים.
למעשה, מסטיק עלמה עשה קאמבק כבר ב-2007, כשחזר למדפים בגרסה חדשה ללא סוכר, כדי להתאים לטעם החדש של הצרכנים. אבל בשלב הזה, כבר היה שפע של תחרות בשוק הישראלי והמותג, שפעם בלט בישראליותו, נדחק לשולי המדף.
עלמה אמנם הצליחה להתאים את עצמה לתקופה כאשר אימצה אריזות פלסטיק וקפסולות במקום רצועות שטוחות, אבל בדרך היא איבדה משהו יקר הרבה יותר - אותו בידול ששמור רק למותגים ותיקים - תחושת הנוסטלגיה של משהו מוכר שבין רגע זורק אותך בחזרה לילדות.
נדמה שמותג עלמה בגרסתו הנוכחית מנומנם למדי ביחס להייפ שמתחולל סביבו. הצרכנים חמים ומוכנים לעמוד בתור כדי להשיג אותו, בלי לדעת שכל הזמן הזה הוא ישב להם ממש מתחת לאף. ואולי גם זה חלק מהקסם שלו בתור מותג "של פעם".
איך מותג הופך לנוסטלגי?
מותגים נוסטלגיים לרוב נולדים מתוך הצלחה מסחררת בתקופת שיא מסוימת שבה הם מפתחים קהל נאמן, ולאחר מכן נעלמים או משתנים. מסטיק עלמה הוא דוגמה קלאסית לכך - מוצר שנולד בשנות ה-50, זכה לאהדה רחבה, נעלם בהדרגה משוק המסטיקים עקב כניסת מותגים מתחרים ושינויים בהרגלי הצריכה, אך ממשיך להיזכר באהדה גם לאחר שירד מגדולתו.
היסטורית, מותגים ששבו למדפים בעקבות דרישת קהל אכן הצליחו. לעיתים החזרה היתה קצרה ונעשתה כמהדורה מוגבלת - מה שרק חיזק את הנחשקות שלהם, גם עשרות שנים אחר כך.
עכשיו, כשהפיד מלא בקליפים מהקאמבק של "לא כולל שירות" המיתולוגית, החזרת מסטיק עלמה באריזת הנייר המקורית, עם המסטיקים השטוחים בארבעה טעמים, היא צעד מתבקש. עלית - לתשומת לבכם.