זריחתה של ה"רשת הטיפשה": איך חברה ישראלית קטנה הרעידה את ענקיות התקשורת

זהו סיפור על טכנולוגיה משבשת, על חזון חתרני שנלחם בממסד הטלפוניה העולמי, ועל מאמר אחד של מהנדס אמיץ בשם דיוויד איזנברג, שחזה את העתיד - ושילם על כך במשרתו.

זהו לא רק סיפור היסטורי - אלא תמרור אזהרה עכשווי על מאבקי שליטה טכנולוגיים שחוזרים על עצמם גם בעידן הבינה המלאכותית. להלן קטע מהספר, שמדגים איך האינטרנט שבר את מודל חברות הטלפוניה:

"דיוויד איזנברג, מהנדס חכם שעבד במעבדות המחקר של (AT&T), חברת הטלפונים הגדולה ביותר בארצות הברית אז, ישב באחד מסופי השבוע של מאי 1997 בביתו וכתב מאמר. כעבור חודש פורסם המאמר תחת הכותרת "זריחתה של הרשת הטיפשה" (The Rise of the Stupid Network).

המאמר, שהיה בעצם תגובה להשקת האינטרנט־פון של ווקלטק וליכולתו להעביר קול ברשת האינטרנט, זכה לתגובות מקיר אל קיר. בין כותלי משרדי AT&T היתה זו תהודה שלילית, אבל בשאר העולם היה זה הד חיובי. בלי להגזים, אפשר לקבוע שמדובר במאמר היסטורי.

איזנברג הסביר במאמר בפשטות מנומקת את יתרונותיה של "הרשת הטיפשה", כלומר האינטרנט, על פני "הרשת האינטליגנטית", שפותחה וקודמה במלוא העוצמה על ידי חברות הטלפוניה העולמיות.

בעקבות המאמר, שנכתב תחילה כמסמך פנימי של AT&T אך מהר מאוד דלף וקיבל פרסום רב, פוטר איזנברג. לטענת ראשי AT&T, איזנברג האדיר את רשת האינטרנט ("הטיפשה") ויצא נגד הרשת החדשה ("האינטליגנטית") שפותחה במטרה לשמר את ההגמוניה של חברות הטלפוניה, ובכך הביא לפגיעה ממשית בעסקי החברה.

"עסקי החברה", בין היתר, היו ניסיון חדש של חברות הטלפוניה לייצר מקורות הכנסה נוספים, מעבר לשיחות טלפון ארוכות טווח, בעזרת פיתוח "הרשת האינטליגנטית" - מערכת יקרה ומורכבת בשם SS7, שהושתלה ברשתות הטלפוניה הקלאסיות. חשוב לזכור כי שירותי הטלפוניה בעולם המערבי היו בדרך כלל מונופולים שנשלטו על ידי ממשלות או עסקים פרטיים ונדרשו לרישיונות יקרים, בעוד האינטרנט היה משוחרר מכל רגולציה.

במאמרו הסביר איזנברג כי מערכת ss7, ה"לכאורה־אינטליגנטית", היא מסובכת, יקרה ובעיקר מיותרת. הוא העריך כי ה"אינטליגנציה" תעבור בלאו הכי לקצוות רשת האינטרנט, משמע למכשירים החכמים המחוברים אליה, כגון: מחשבים או טלפונים חכמים בעלי יכולת עיבוד ומחשוב (מה שאכן קרה, כפי שכולנו יודעים). איזנברג, למעשה, חזה כי כל השירותים הנלווים יבוצעו בעתיד על ידי מכשירי קצה באמצעות אפליקציות, וטען כי תפקידן העתידי היחיד של חברות הטלפוניה יהיה להעביר קול דיגיטלי ברשת האינטרנט.

איזנברג, כמובן, צדק. אפשר לסקור את כל האפליקציות שבהן אנחנו משתמשים בסמארטפונים שלנו, אחת אחרי השנייה: ניהול דיונים טקסטואליים בקבוצות או שיחות אחד על אחד בווטסאפ, שיחות וידאו קבוצתיות או אישיות בסקייפ, הרצאה לקהל גדול בזום, וכמובן שיתוף תמונות וקבצים, האזנה לרדיו ואלבומי מוזיקה, צפייה בטלוויזיה או בסרטונים, יצירת סרטים והקלטת שיחות - לכל פעולה כזאת יש כמה וכמה אפליקציות ייעודיות, וכל אפליקציה כזאת היא תוכנה שמעובדת במכשירי קצה כמו מחשבים, טאבלטים וטלפונים סלולריים חכמים, בדיוק כפי שכתב איזנברג אי־שם באמצע שנת 1997.

לאיזנברג היתה בעיה אחת בלבד: מנהליו בAT&T פשוט לא הבינו את האינטרנט, שרק החל לצמוח, ובבורותם הם פיטרו את המהנדס המבריק במקום לקדם אותו לתפקיד פיתוח בכיר.

בשיחה שקיימתי עם איזנברג כחצי יובל אחרי שפרסם את המאמר, הוא סיפר לי כי רק לאחרונה הוא זכה להתנצלות מצד האיש שפיטר אותו, סמנכ"ל בכיר בשם ג'ון פטריליו, וזאת אחרי שבמשך שנים התעלם פטריליו מקיומו כשנתקל בו בכנסים שונים, כנראה מרוב בושה.

המאמר של איזנברג סימל תהליך ראוי לציון. היתה זו תחילתו של מהפך אדיר עם נסיקתן של חברות התוכנה לראש הפירמידה הכלכלית (מבחינת שווי), אל מול צלילתן של חברות התקשורת, ששלטו בבורסות העולמיות לאורך שנות השמונים והתשעים, אך בנקודת הזמן הנוכחית הן פספסו את מגמות העתיד בתחום עיסוקן.

הפספוס של חברות התקשורת הוא חלק מתופעה קדמונית ידועה. מרבית החידושים המדעיים והטכנולוגיים לאורך ההיסטוריה הרחוקה והקרובה נתקלו מאז ומתמיד בספקנות ובהרמת גבה מצד הציבור השמרן בעל הנטייה להסתפק במוכר הישן והטוב. זה קרה עם המצאת הטלפון, המכונית, המחשב והקניות באינטרנט. וזו היתה התגובה גם לרשת האינטרנט עצמה, שפותחה במקור לצרכים צבאיים על ידי משרד ההגנה האמריקאי, על מנת להשיג שליטה ובקרה בתקופת המלחמה הקרה.

החטא הגדול של ראשי חברות הטלפוניה הגדולות היה חוסר הבנה של המשמעות והפוטנציאל שטמונים באינטרנט. הם היו שקועים בעסקי הליבה שהוגדרו בראש ובראשונה: למכור שיחות טלפון לצרכנים. כדי להגדיל את הרווחים מעבר לשיחות עצמן, הם ידעו לפתח שירותים נוספים, כגון: שיחה ממתינה, תיבה קולית, הפניית שיחות, שירות "עקוב אחרי" ועוד, באמצעות טכנולוגיית "הרשת האינטליגנטית" שנתנה מענה לשירותים שהיו מורכבים ומסובכים מבחינה הנדסית, ולכן גם היו יקרים.

בשנות התשעים, כאשר העתיד כבר צמח מתחת לאפם של ראשי חברות הטלפוניה - שכן רשת האינטרנט היתה למעשה גם היא בשליטתם - הם עדיין ניסו למכור רק שירותי אינפורמציה דיגיטלית ולא השכילו להבין ולהפנים כי המפתח הגדול לשלטונם הנצחי בעולם התקשורת הוא דיגיטציה של הקול והעברתו כסיגנל ברשת האינטרנט.

באמצע שנות התשעים הגיעה חברה קטנה בשם ווקלטק והציגה לעולם את השלב החדש במהפכה הטכנולוגית. קברניטי חברות הטלפוניה תלשו את שערות ראשם ונאלצו לחזות בהיסטוריה מרחוק, וחלקם הוסיפו חטא על פשע כאשר שגו גם הם בקריאת המאמר של איזנברג."


הקטע לקוח מתוך הלו עולם, ספרו החדש של אילון גנור בהוצאת מטר.