איך הפכה יוטיוב מסטארטאפ אנונימי למעצמת מדיה עולמית ששינתה את פני ההיסטוריה

הרעיון הראשוני שאיתו פתחו יזמי יוטיוב את המסע העסקי שלהם, אי שם ב-2005, לא היה להקים את מאגר הסרטונים הגדול בעולם, שאורכו למעלה מ-60 אלף שנה, או את מנוע החיפוש השני בגודלו בעולם.

תאמינו או לא, יוטיוב התחילה בתור אתר הכרויות, והיא שאבה השראה מהמודל היחיד שהיה קיים אז - HOTorNOT - אתר פשטני שאיפשר לגולשים לדפדף בתמונות של אחרים ולהחליט, על סמך תמונה בלבד, אם זה HOT או אם זה NOT. האתר ההוא נשכח מזמן, אבל הוא השאיר חותם עצום על כל מה שקרה אח"כ גם ברשתות החברתיות וגם בעולם האונליין דייטינג, הרבה לפני שזה נהיה קטע. כל הקונספט של לייק או דיסלייק, החלקה ימינה או שמאלה, הכל התחיל שם.

בחזרה ליוטיוב, כמו כל סטארטאפ בתחילת הדרך, גם יוטיוב היתה פרויקט צדדי. באותה תקופה, שלושת היזמים שהקימו אותה, ג'וואד קארים, סטיב צ'ן וצ'אד הארלי, בכלל עבדו בפייפאל. כדי להניע אנשים להירשם לפלטפורמה, הם נהגו להעלות מודעות לקרייגליסט, המקבילה האמריקאית ליד2 (רק שיד2 השתדרגה פלאים מאז וקרייגסליסט עדיין נראית כמו לפני 20 שנה), ולהזמין אנשים להעלות סרטונים בהם הם יספרו על עצמם, בתקוה שכך הם ימצאו שידוך.

ההיענות היתה כל כך נמוכה שבשלב מסוים הם היו צריכים להציע לאנשים תשלום של $100 רק כדי שיעזו לעשות את הצעד הראשון. למרות שגם זה לא עבד, מעניין לציין שכמעט 20 שנה לאחר מכן, יוטיוב היא עדיין הפלטפורמה הגדולה היחידה שמתגמלת יוצרי תוכן בכסף.

כששום דבר אחר לא עזר, יזמי יוטיוב החליטו לעשות את הפיבוט שלימים התברר כמהלך מכריע: לרדת מעניין ההכרויות ולפתוח את הפלטפורמה לסרטוני וידאו בכל נושא שלא יהיה.

בסרטון הראשון שהועלה אי פעם ליוטיוב, שארך 19 שניות בלבד, נראה ג'וואד קארים בגן החיות של סן דייגו כשמאחוריו עדר פילים, ואמר: "בסדר, אז הנה אנחנו מול הפילים. הדבר המגניב בחבר'ה האלה הוא שיש להם באמת, חדק ממש ממש ארוך, וזה מגניב. וזה פחות או יותר כל מה שיש לומר."
לא מאמינים לי? תראו בעצמכם!

בסטנדרטים של היום זה בחיים לא היה עובר, אבל בעולם התמים של 2005, מסתבר שזה באמת כל מה שהיה צריך לומר כדי לתת לפלטפורמה את הפוש הראשוני שהיא הייתה צריכה כדי לפרוץ לתודעת הקהל- הוכחת ההיתכנות.

מי שעוד זוכר את הימים שקדמו לעידן האינטרנט המהיר, הסמארטפונים והרשתות החברתיות, יודע שסרטוני וידאו היו אז אתגר רציני לשרתים. אם רציתם לצפות בסרט באורך מלא באמצעות סטרימינג, הייתם צריכים לחכות יומיים עד שהקובץ ירד למחשב, ואם רציתם לשלוח את אותו הסרט למישהו אחר, זו כבר היתה משימה כמעט בלתי אפשרית.

סרטון הפילים אולי נראה מטופש במבט ראשון, אבל הוא הוכיח מעבר לכל ספק שלמרות המגבלות הטכנולוגיות, שיתוף וידאו ברשת כן היה אפשרי.

ההעלאות הבאות ליוטיוב כבר תיעדו את הצונאמי שהכה באוקיינוס ​​ההודי ב-2004, ואת תקלת הציץ המציץ של ג'נט ג'קסון במהלך תצוגת המחצית של הסופרבול באותה שנה. האירועים האלה סימלו את הצמיחה המשמעותית הראשונה של יוטיוב.

יוטיוב כמובן המשיכה להשקיע בהרחבת השרתים שלה כדי לאפשר תשתית אחסון בלתי מוגבלת, וזה בהחלט היה שווה את זה כי מספר חודשים לאחר מכן, סרטון ראשון ביוטיוב חצה את רף המיליון צפיות. זה היה קליפ של שחקן הכדורגל הברזילאי רונאלדיניו מקבל במתנה זוג נעלי זהב של נייקי. בהמשך, נייקי הייתה אחד התאגידים הראשונים שאימצו את פוטנציאל הקידום של יוטיוב.

ב-2012, "אופה גנגם סטייל" היה הסרטון הראשון ששבר את רף המיליארד צפיות, אולם הפלטפורמה גדלה כל כך מהר ששלוש שנים לאחר מכן, השיא הזה נשבר שוב עם השיר "הלו" של אדל, שעשה זאת תוך 88 יום בלבד. בהמשך גם "בייבי" של ג'סטין ביבר, "דספסיטו", וכמובן להיט הפעוטות הידוע "baby shark" הגיעו לאותו ההישג. מאז, באופן טבעי, הרשימה הזאת רק הולכת וגדלה.

לקראת סוף 2005, יוטיוב גייסה השקעה ראשונה מ-Sequoia Capital בסך 3.5 מיליון דולר, שהוסיפה עוד 8 מיליון דולר במהלך 2006. לקראת סוף אותה שנה, יוטיוב נרכשה על ידי גוגל בסכום מטורף של 1.65 מיליארד דולר והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

עם תקציבים כל כך גדולים בזמן כל כך קצר, לא מפתיע שיוטיוב לא נחו לרגע. אחד אחרי השני הם השיקו פיצ'רים חדשים לצופים וליוצרי תוכן, שחלקם נגנזו מזמן, כמו המגבלה של 10 דקות לסרטון, ואחרים שמהווים חלק מהותי בפלטפורמה עד היום, כמו התגובות והפלייליסטים, שנוספו ממש לפני הרכישה ע"י גוגל.

בשנים הבאות הוכנסו מספר שיפורים טכניים שאיפשרו ליוצרי תוכן להעלות סרטוני 480P ובהמשך גם של 1080P ולבסוף 4K. יוצרי תוכן קיבלו כלים לניתוח גולשים, כלים לשידור בלייב, ועוד תכונות רבות וטובות.

אבל הפיצ'ר הכי משמעותי שלגמרי הקדים את זמנו היה פרסונליזציה של פרופילים והיסטוריית הגלישה, שנועדו כדי להתאים לגולשים את התוכן שהם אוהבים. נכון, היום כולם עושים את זה, אבל באותם ימים זה היה בלתי נתפס.

כשרק התחלתי לגלות את נפלאות היוטיוב, אני זוכרת כמה התרגשתי מהקלות והחינניות שבה היוטיוב ידע למצוא לי בדיוק את התכנים שאני אוהבת, בהסתמך על דברים אחרים שצפיתי בהם, גם אם לא סימנתי לייק או נרשמתי לעדכונים. שם התמכרתי.

בד בבד עם הכנסת המודעות הממומנות לפלטפורמה, יוטיוב עשתה כמה מהלכים שהפכו את העשייה של יוצרי תוכן לרווחית, בפעם הראשונה בהיסטוריה.

במאי 2007 הושקה תוכנית השותפים של יוטיוב ויוצרי תוכן רבים יכלו סוף סוף להפוך את התחביב שלהם לזרם הכנסה רווחי ממשי ולהתייחס לזה כמקצוע.

באוגוסט של אותה שנה נכנסו המודעות הראשונות לתוך הפלטפורמה. היום אנחנו יודעים שהצעד הזה הוכיח את עצמו כלכלית, אבל אני חושבת שזה היה מהלך אמיץ, שלא לומר מסוכן. צריך לזכור שזה קרה רק זמן קצר לאחר שפייסבוק עשו זאת בפעם הראשונה בהיסטוריה, ורבים סברו כי המונטיזציה של הרשתות החברתיות תהיה מה שגם יפיל אותן בסופו של דבר. הם לא יכלו להיות רחוקים יותר מהאמת.

ב-2009, גופים רשמיים כמו הקונגרס האמריקאי והותיקן החלו לראשונה לפתוח ערוצים משלהם ולשדר ביוטיוב. זו היתה בשורה חדשה לעולם כי היא איפשרה רמה הרבה יותר גבוהה של שקיפות שעד אז לא היתה קיימת, וזה הוסיף ליוטיוב המון קרדיט.

לאחר רכישת Next New Networks (חברת תכנות וידאו מקורית) במרץ 2011, יוטיוב השיקה את הערוצים המקוריים הראשונים שלה. מהלך זה יצר הזדמנות ליוצרי תוכן מקורי להרוויח כסף עוד יותר גדול בתמורה ליצירת סרטונים שיוצגו בפלטפורמה באופן בלעדי.
עד היום ניתן לראות את אפקט הנאמנות שיצר המהלך הזה, כאשר גם יוצרים עם מספר גדול מאוד של עוקבים בוחרים להישאר ביוטיוב ולא לזלוג לפלטפורמות אחרות אלא במטרה לקדם את הערוץ שלהם, איפה אם לא, ביוטיוב.

מפתיע שרק ב-2014 הוסיפה יוטיוב שירות בתשלום המאפשר לגולשים לשמוע מוסיקה ללא פרסומות. אחרי שעבר כמה גלגולים והחליף שמות בדרך, הפך השירות הזה למה שמוכר היום כיוטיוב פרימיום.

את הסיפור הזה כדאי לעצור כאן, כי למרות שיוטיוב היא עדיין אחת מענקיות המדיה המובילות, הפרקים הבאים כבר מציירים ציור אחר.

ב-2017, בדיחה אנטישמית שיצאה משליטה באחד הערוצים הגדולים ביותר יצרה מושג חדש: "The Ad Apocalypse". זה הבריח מפרסמים, שפחדו לארח את המודעות שלהם ביוטיוב, כי הם לא רצו שהמותג שלהם יקושר עם מישהו שמשמיע הערות ובדיחות מפוקפקות.

בעקבות האירוע, יוטיוב קבעה כללים חדשים למונטיזציה ופסלה סרטונים וערוצים שלמים מאפשרויות המונטיזציה בגלל תוכן שנתפס כ"לא ידידותי למפרסמים". צופים ויוצרים כאחד התרעמו והחלו להחרים את יוטיוב בטענה לצנזורה מוגזמת. זה גם היה הרקע שהביא את יוטיוב להשיק לראשונה את תכונת ה-"שתי מודעות", כאשר אחת מהן לא ניתנת לדילוג, וכך לפצות על ההפסדים.

ועדיין, כשיש פחות מודעות ופחות צופים, יש פחות כסף. מכאן והלאה, במקום להוסיף עוד ועוד פיצ'רים כמו שעשתה לאורך כל הדרך, נראה שרשימת הפיצ'רים, ובמיוחד אלה המיועדים לצופים שאינם יוצרי תוכן, רק הולכת ומתקצרת.

לדוגמה, עד 2019 יכולתם ליצור אוטומטית פלייליסט של 5000 הסרטונים האחרונים שאהבתם, ולשתף אותם עם אחרים. היום, כדי לעשות את זה, תצטרכו להרכיב את הפלייליסט באופן ידני. אפשרויות הפלייליסיטים הצטמצמו משמעותית, וכבר לא ניתן להוסיף תגובות ולייקים לפלייליסטים. התכונות האלה, שהיו קיימות כבר מ-2010, פשוט נעלמו ביום אחד, וכמה שזה חבל.

קצת אחרי זה, התחילה סאגת הקורונה וכל עולם הוידאו קיבל בום מטורף. פתאום היו ליוטיוב שפע של מתחרים פוטנציאליים, ולמרות שהיא שמרה על כוחה, נראה שהפוקוס שלה עבר מהצופים וחוויית הצפיה שלהם, ליוצרי התוכן.

ביוני 2020 החלה יוטיוב לבטל בהדרגה את היכולת להשתמש בקטגוריות בפלטפורמה שלה. היא גם הסירה את האפשרות לסנן תוכן על פי תאריך, כך שסרטונים חדשים תמיד מוצגים ראשונים. למרות שעדיין ניתן לעשות את שני הדברים האלה, התכונות האלה כמעט בלתי נראות, וצריך ממש לחפש כדי למצוא אותן. אצלי באופן אישי זה מתבטא בסרטוני יוגה שפתאום קופצים לי בזמן הנהיגה, ותסכימו איתי שזה ממש לא פרקטי.

ב-2021 השיקה יוטיוב את התשובה שלה לטיקטוק - SHORTS, שאמנם הכפילה את כמות היוצרים בפלטפורמה אבל הורידה את איכות התוכן באופן חסר תקדים.

היום, היא מפסיקה את התמיכה ביוטיוב גו, אפליקציית יוטיוב ייעודית שאיפשרה למיליוני צופים באזורים עם קליטה חלשה להוריד סרטונים למכשיר שלהם ולצפות בהם אופליין. במקביל, היא מנסה להדביק את הפער הטכנולוגי בין האפליקציות שלה לטלוויזיות חכמות לעומת דסקטופ ומובייל.

נראה שעיקר הפוקוס כרגע הוא לאפשר עוד כלים ליוצרי תוכן, דוגמת התוספת האחרונה שמאפשרת לעשות זום-אין לסרטונים, לחתוך אותם יותר בקלות, וליצור רמיקסים מחומרים של אחרים.
בנוסף, היא משקיעה בשיפור השירותים למשתמשי טלוויזיות חכמות, כאשר התוספת האחרונה מאפשרת לצפות בשידורים חיים ישירות מהטלוויזיה.

אם תשאלו אותי, יוטיוב התרחקה קצת יותר מדי מהמטרה המקורית שלה. היא מאכלסת היום כל כך הרבה סוגים של סרטונים בכל כך הרבה תחומים, בין אם זה מוסיקה, פודקאסטים, הרצאות, תכניות אירוח, חדשות, והמאגר הזה רק הולך וגדל, אז איך יכול להיות שכל ההתמצאות בה מבוססת רק על חיפוש? נכון, יש אלגוריתמים מתוחכמים שכביכול יודעים איזה תוכן להציג לנו ומתי, אבל הם עדיין לא תחליף לחוויית משתמש טובה.

דיצה קרן היא כתבת תוכן ועורכת בערוץ וואלה! שיווק ודיגיטל

אני בטוחה שלפחות לחלקכם יש תובנות על הדרך שיוטיוב עשתה, על השאלה האם היא בדרך הנכונה ועל השירות שהיא עושה למשווקים.

בואו להשמיע דעה בקבוצה בה מדברים ברצינות על שיווק.