איך לשלוח הודעות קוליות בווצאפ בלי לעצבן את הלקוחות שלכם

אם התחברתם לאמירה בכותרת וגם אתם שונאים שמשאירים לכם הודעות קוליות, זה סימן שאתם כבר לא כל כך צעירים. בדיוק כמוני, גם אתם נולדתם בדור שחונך על טהרת הקריאה ושכמעט לא היה חשוף לתוכן קולי. איך אני יודע את זה? כי כשתשאלו בני נוער או ילדים צעירים יותר, תגלו שהם בכלל לא שונאים לקבל הודעות קוליות ושזו דרך תקשורת מועדפת באופן חד-משמעי לעומת טקסטים (אימוג'ים הם פשרה נחמדה באמצע).

אני נולדתי בשנת 1978 ולאורך כל השנים שבהן חונכתי - בבית הספר היסודי, בתיכון, באקדמיה ובעבודה - תמיד הייתה סביבי ציפיה ברורה לקרוא. החינוך שלנו התבסס במלואו על צריכה ויצירה של תוכן בפורמט כתוב, בעוד שתוכן קולי לא היה בכלל על הפרק.

יש לזה הרבה ביטויים שאנחנו לא שמים לב אליהם. הביטוי הראשון הוא שכברירת מחדל - אנחנו בוחרים לכתוב ולהתנסח, בעוד שהדור הצעיר יותר יבחר הרבה פעמים להקליט הודעה קולית, פשוט כדי לחסוך את הצורך לכתוב ולהתנסח.

על אף שאני לא תמיד נהנה לקרוא, וברוב המקרים "נאלץ" לקרוא מחוסר ברירה, כשמישהו שולח לי הודעה קולית בווצאפ, הנטייה הראשונה שלי היא להתרגז. הצד השני בחר בדרך הנוחה ביותר עבורו, הקליט תוכן קולי והניח אותו במגרש שלי. בעיניי, זה קצת כמו להניח קופסא אצלי בסלון ולדרוש ממני להשקיע זמן ולפתוח אותה, מבלי לספר לי מה יש בה ולמה כדאי לי להשקיע בזה. אותה קופסא גם תוספת מקום אצלי בבית, או במקרה של וואצאפ- בזיכרון של הטלפון שלי. מבחינתי, השארת הודעה קולית בווצאפ נתפסת כאקט אגואיסטי ולא מתחשב, שלא מכבד את הזמן שלי.

אבל התחושה הזו מעידה, בין השאר, על פער דורות. כי כשהחברים של הבת שלי בת ה-15 שולחים לה הודעה קולית, והיא שולחת להם בחזרה - אף אחד לא חושב שזה אקט לא מתחשב. להיפך. הם שמחים שחסכו מהם את הצורך להתנסח בצד אחד ולהשקיע משאבי קריאה בצד השני.

כשמקבלים מכתב בדואר, לפני שנדרשתם לפתוח ולקרוא - אתם כבר יודעים בדרך כלל על מה מדובר בזכות המעטפה ושם השולח. במימד הדיגיטלי, המטא דאטא משמש כמעטפה - סט של פריטי מידע שעוזרים לנו לזהות במה מדובר, עוד לפני שפתחנו את הקובץ.

אם את ההודעה הקולית שלנו תעטוף כותרת שמסבירה ללקוח מה מצפה לו בפנים, יחד עם משך הזמן הנדרש להאזנה, והסבר ברור על מה יוצא להם מזה, לפני הלחיצה על Play, הוא יוכל להחליט אם ההודעה הקולית שווה את תשומת הלב שהיא דורשת. בדרך הזו הבחירה להאזין הופכת מאילוץ לבחירה של נוחות.

בהמון מצבים, פשוט נוח יותר לקרוא. אתם באמצע פגישה, הילדים נרדמו, או שגם אצלכם ההודעות הקוליות בווצאפ לא עוברות משום מה לדיבורית? עדיף שתהיה אלטרנטיבה לקרוא (לא בזמן נהיגה חלילה!). בסופו של דבר, חשוב לתת לקהל שלנו לבחור איך לצרוך את התוכן במקום לכפות מודל אחד.

בלי לשים לב, מהפכת התוכן הקולי, בהובלת הפודקאסטים סביבנו, משתלטת על כולנו. אם לפני שלוש-ארבע שנים רוב האוכלוסיה לא ידעה מהם פודקאסטים, הרי שבשנים האחרונות הפודקאסטים הגיעו למיינסטרים וחדרו לכל פלח ולכל גיל באוכלוסייה. כולם לומדים להקשיב.

כשדור ה-X או המבוגרים ממנו נחשפים לתוכן קולי, התחושה הראשונית היא שזה מוזר, לא מוכר ושונה, אבל כשמתחילים להתרגל מבינים שלתוכן קולי יש המון יתרונות, ובראשן היכולת לצרוך אותו בלי להקדיש לכך את מלוא תשומת הלב, או תוך כדי פעילות ראשית אחרת. שלא כמו קריאה, שמחייבת שתעצרו הכל ותתמסרו לה, התוכן הקולי פותח עולם של הזדמנויות לרכוש ידע ולהתעדכן כפעילות משנית.

בכל הזדמנות להעשיר את קהל היעד שלכם, לספק ערך מוסף, לשלוח הנחיות או הסברים - כדאי לשאול את עצמכם האם הדרישה מקהל היעד לעצור הכל ולקרוא לא תהיה דרישה מוגזמת. ברוב המקרים, המשתמשים והלקוחות שלנו לא באמת קוראים, ובטח שלא את הכל. אבל תוכן קולי מדויק, שיישלח אליהם בהודעת ווצאפ בזמן הנכון ובמקום הנכון - עשוי להפוך להיות התוכן האפקטיבי ביותר שאי פעם פגשתם.

• דאגו שהתוכן הקולי יהיה עטוף ב-Meta data הנכון - כותרת שתסביר על מה מדובר וכמה זמן יידרש ממני כדי לצרוך אותו.
• ככל שהתוכן יהיה קצר יותר, כך יהיה יותר סיכוי שנסכים להתמסר לו.
• דאגו לאפשר לממשק התוכן הקולי להיות נוח וידידותי, ואל תסתפקו בנגן אודיו קטן שמשולב בתוך הבלוג שלכם.
• דאגו לאלטרנטיבה כתובה, שתאפשר בכל זאת לקרוא את התוכן, למקרה שקהל היעד שלכם לא מרגיש בנוח להאזין או לא יכול, משיקולי נגישות.
• בסוף התוכן - נצלו את ההזדמנות להוסיף מסר מניע לפעולה, וחזקו אותו עם כפתור הנעה לפעולה ויזואלי, כדי להמשיך את מסע הלקוח אחרי ההאזנה למקום שאליו תרצו שהלקוחות ימשיכו.

טל פלורנטין הוא מנכ"ל Summurai, מומחה חוויית משתמש ומחבר הספר "חוויית המשתמש".