השופט רניאל: "לפרופילים פיקטיביים אין חופש ביטוי"

מי שעוסק בפוליטיקה או במאחורי הקלעים שלה, ובמיוחד בפוליטיקה הישראלית של השנים האחרונות, כבר מכיר היטב את התופעה של בוטים ודמויות פיקטיביות המכפישות את המועמד היריב או מנגד, מהללות מועמד כזה או אחר.

קל מאוד לזהות את זה: זה מתחיל בכל מיני האשמות, שחלקן לא רלוונטיות או לא מציאותיות, נגד המועמד, וכשנכנסים לראות מי האדם הזה שכל כך כועס על המועמד, מגלים שמדובר בפרופיל פיקטיבי או בוט. האם ה"חגיגה" הזו עומדת להיפסק או לפחות להציב גבולות ברורים יותר לגבי מה שניתן להגיד במסגרתה?

פסק דין שניתן החודש בבית המשפט המחוזי בחיפה בהחלט צריך לעורר דאגה בקרב כל מי שעשה או שוקל לעשות שימוש בבוטים ופרופילים פיקטיביים בבחירות הקרובות למועצות המקומיות.

על פי פסק הדין, יוסי דואק, בעלי מקומון, אתר אינטרנט ומשרד יח"צ בקריות, ישלם פיצוי של יותר ממיליון ש"ח למועמד לראשות העיר קריית מוצקין, צבי (ציקי) אבישר, בשל 35 פוסטים משמיצים וחסרי ביסוס עובדתי, שפורסמו אודותיו באמצעות פרופילים פיקטיביים בין השנים 2016-2018. על כל אחד מהם ישלם המואשם פיצוי של 30 אלף שקלים, ואנחנו יכולים רק לקוות שמדובר בתחילתה של מגמה.

בפוסטים נכתב בין היתר שאבישר מונע מנקמה לאחר שמעל בתפקידו ונזרק מעבודתו בעיריית קריית מוצקין, שהוא מפיץ רעל ומאיים על אנשים, שהוא נחקר במשטרה, מנצל לטובתו האישית את כספי העמותה שהקים ועוד. פוסטים אלה הופצו, כאמור, באמצעות פרופילים פיקטיביים.

כדי להוכיח את טענותיו, נעזר אבישר ביוסי דורפמן, מומחה מטעמו, שניתח את מערכות היחסים בין הפרופילים, הקבוצות והדפים המתחזים בהם פעל דואק. כתב התביעה מגולל שורה ארוכה של גורמים אנושיים ופיקטיביים שפעלו בשיתוף פעולה, כולל קבוצת הפייסבוק "קריית מוצקין- הבית שלנו" ששימשה מרחב שיח לפרופילים הפיקטיביים לצורך קמפיין הכפשה נגד אבישר ושאר מבקריו של ראש העיר דאז, חיים צורי, ועמוד הפייסבוק "רוח חדשה במוצקין -הדף הרשמי" שהתחזה לדף של רשימת "הרוח החדשה במוצקין" בראשה עמד אבישר.

כדי להגיע לפסיקה, הכי קל היה פשוט להוציא צו ולבדוק מי עומד מאחוריה, אבל בית המשפט העליון פסק כבר ב-2010 כי "השמירה על האנונימיות משרתת תכליות חשובות בהקשר של חופש הביטוי. האנונימיות היא לעיתים תנאי לעצם האפשרות והנכונות להתבטא, ופעמים האנונימיות היא גם חלק מן המסר הגלום בביטוי".

לפיכך, כל עוד המחוקק לא קובע סמכות כזו, בית המשפט אינו מוסמך לתת צו המורה לחשוף את זהותו של גולש אנונימי באינטרנט. השופטים באותו פסק דין שבו וחזרו על הצורך לייצר ודאות ולהסדיר בחקיקה את הנושא של פרסום וגילוי זהותו של משתמש אנונימי ברשתות חברתיות.

במקרה הזה, השופט פשוט חיבר בין הנקודות כשהצליח לקשר, למשל, בין שמות הדמויות הפיקטיביות לכתבים בעיתון של דואק. לדוגמא, אחד הפרופילים פרסם כתבה שהופיעה אח"כ בעיתון, פרופילים אחרים פרסמו פוסטים מכפישים בקבוצות מקומיות כדוגמת "תושבי מוצקין" וקבוצת "תושבי נווה גנים קריית מוצקין". השופט ציין שכל הפרופילים הפסיקו בבת אחת "לעבוד" עם תום הבחירות. לא היה להם על מה לכתוב יותר, מה שרק הוכיח, לדעת השופט, שהם באו להכפיש במטרה לפגוע במועמד ותו לא.

בעוד שנכון להיום לא קיים איסור להפעיל בוטים ופרופילים פיקטיביים לצרכי תעמולה, אנשי פרסום ויח"צ שעובדים עם מועמדים פוליטיים צריכים לקחת ברצינות יתרה את מה שנאמר בפסק הדין: "לפרופילים פיקטיביים אין חופש ביטוי. הם לא שחקנים לגיטימיים במרחב הציבורי. אין מה להתווכח איתם ואין אפשרות לשכנע אותם בצדקת דרכך. מי שנוקט פעולות הסתרה מבין שמה שהוא עושה מוטב להסתיר, משום שאינו לגיטימי. אין תום לב".

איך שאני רואה את זה, ההכפשות כנגד אישי ציבור בכל מקרה ימשכו, אבל הן יעברו שינוי. אפשרות אחת היא שהבוטים יהיו קצת יותר מרומזים ומעודנים, ויעשו מאמץ שלא לחצות את הקו האדום המשפטי, מה שישפר גם את האמינות שלהם. אפשרות שנייה היא שמי שמפעילים את אותם בוטים יעשו מאמצים גדולים יותר על מנת להסתיר את זהותם.

ייתכן שכל זה ירגיע קצת את המתקפות האכזריות על שמם הטוב של אישי ציבור, אבל כשטכנולוגיות דיפ פייק מסוגלות לייצר הוכחות פיקטיביות לכל טענה שלא תהיה, והמשפט האמיתי ממילא מתנהל ברשתות, לא בטוח שניתן בכלל לפתור את המשוואה הזאת בדרכים משפטיות.

כציבור בוחרים, אנחנו יכולים רק לקוות שהקמפיינים במערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות יספקו התייחסות עניינית לעובדות ויחסכו לנו את השקרים, ההכפשות וחצאי האמיתות. רק כשננקה את הרעש שמייצר עודף הפייק-ניוז והספינים, נוכל להכיר את היתרונות והחסרונות האמיתיים של כל מועמד ולקבל החלטה מושכלת בטרם נלך להצביע.


רוני הרש הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, "הרש תקשורת ואסטרטגיה"