לפני 10 שנים, בתחילת דרכי המקצועית, מפתח פרונט אנד אגדי בשם סרג', אמר לי משפט שהקדים את זמנו: "בסוף, עיצוב טוב הוא עקבי לכל אורך הדרך", וכמה שהוא צדק.
כאשר ניגשים ליצור מוצר דיגיטלי, אתר, אפליקציה או כל ממשק שדורש אינטראקציה, צוות של אנשי ונשות חווית משתמש UX/UI יושב ומנסה לבנות חוויה עקבית באפיון (מה הרכיבים המרכיבים את המוצר) ובעיצוב (כיצד הם יראו ויתנהגו) שהמשתמשים יתנהלו מולו.
אבל מה קורה כשהמיקוד הוא רק בפן המותגי, בלי לחשוב עד הסוף כיצד תיראה החוויה, שהיא הרבה יותר רחבה והוליסטית? ובכן, מספיק להעיף מבט על מסך ההתחברות לטוויטר כדי להבין שמשהו ממש לא בסדר בתמונה הזאת.
ברוב טקסיות, לצד חילוקי דעות לא מעטים, הושק לאחרונה המיתוג החדש של טוויטר. הרשת החברתית נפרדה בצער מהציפור הכחולה שליוותה אותה שנים רבות והפכה לסימן ההיכר שלה, לטובת X, האות המועדפת על הבעלים אילון מאסק. נראה שתשוקתו של מאסק לאות X, המלווה אותו בכל אספקט בחייו, לא לקחה בחשבון את ממשק המשתמש. כך יצא, שמשתמשים רבים מבלבלים את ה-X של טוויטר עם ה-X שסוגר את המסך.
הנה כמה פנינים של משתמשים בתגובה על העיצוב החדש:
מאסק לא לבד
"התאהבות" בכל החלטה עיצובית אשר לפתע צריכה לפגוש ממשק או להיות חלק מסדרה עקבית, מתרחשת גם אצל הגדולים ביותר. עוד חברה שלמרות האזהרות וכדברי צדי צרפתי מכוכב נולד "הלכה עם האמת שלה" היא גוגל. החברה ביקשה ליצור אחידות ויזואלית לכל המוצרים שלה ומיתגה את כולם בארבעת צבעי הלוגו, אבל בדרך, יצרה מפגן צבעוניות שהביא להרבה בלבול.
מעצבים ממאדים ומשתמשים מנגה
קשה עכשיו, הקלה עיצובית אחר כך? אז זהו שלא. יאמר לזכות החברה המפעילה את הרכבת הקלה שבחלק מהמקומות, עיצוב המפות שואב השראה ממקומות בעולם בהם זה בהחלט עובד, אבל בסוף, גם השלט הכי קטן בתחנה חייב לקבל את אותה התייחסות וכשזה לא המצב, יוצא שהנוסעים לא ממש יודעים לאיזה כיוון הרכבת שלהם נוסעת.
בושה! בושה!
ומה קורה כשהמעצבים בוחרים לצאת להפסקת קפה אמריקנו נטול לקטוז בכוס זכוכית במקום להשקיע עוד רגע בהשלכות העיצוב? אז נכון ששקיפות ונגישות עומדים לנגד עיני האבות המייסדים של וואצאפ. אבל בשמם, נוצרה אחת מפצצות השיימינג הגדולות, כי כולם יודעים שיש הודעה שנמחקה. ואיתה השאלה, מה לא רצית להציג לכולם? המסלול המהיר לדיראון עולם, או עד שימחקו את הקבוצה.
כשהדימוי לא ברור לאף אחד חוץ ממי שאישר את ספר המיתוג
אותי לימדו קודם כל לפרגן: השפה החדשה של ישראכרט היא בדיוק מה שאתה רוצה מחברת האשראי שלך, כאשר תחושת "חידשנו את השפה אחרי 5 עשורים" בהחלט מסייעת לשדר כי דברים חדשים ומרגשים קורים כאן. עם זאת, בחלקים מסוימים כמו בצילום המסך הבא, קשה שלא לשאול האם מדובר בדימוי או סוג של מבחן צורות רורשאך חדשני המבקש מהצופה "לסמן את החלקים בהם יש מזוודה".
אין מנוס מלחזור לאותו יום עם סרג', מפתח הפרונט האגדי. אולי עברו עשר שנים מאז, אך עקרונות העיצוב נשארו זהים. זה באמת לא משנה אם מעצבים ממשק, פוסטר או משחק לנינטנדו: החוויה חייבת להיות עקבית ואחידה לכל אורך הדרך.
תיסכול וקושי במהלך שימוש במוצר יכולים להגיע ממקומות רבים ומפתיעים: המיתוג החדש, ההחלטה לשים מקלדת ברירת מחדל בלחיצה על שדה מספרי ועד להתעלמות ממחקר ראוי.
בביוגרפיה של סטיב ג'ובס הוא מתאר את הכעס שחש כאשר העיצוב הפנימי של המקבוק (האזורים שא.נשים רגילים כמונו כנראה שלא ניחשף אליהם) לא היה מוקפד ואבסולוטי. בואו נהיה יותר כמו סטיב או סרג' וניקח את חווית המשתמש כמה צעדים קדימה.
נתנאל קוסובסקי הוא מנהל סטודיו UX/UI אלעד מערכות