בימים האחרונים רצה ברשת ידיעה "מרעישה" לפיה עורך דין אמריקאי יהודי חשב על דרך מקורית להגיש תביעות נגד מי שמשתמשים בסיסמה "FROM THE RIVER TO THE SEA PALESTINE WILL BE FREE" באמצעות רישום סימן מסחרי בארה"ב. למרבה הצער, יש סבירות די גבוהה שהסימן לא יתקבל, מאלף ואחת סיבות. עורך הדין אסף כהן צידון, המתמחה בקניין רוחני, ייעוץ לסטארטאפים וחברות הייטק, מונה מספר עובדות ומסביר מדוע, למרות הרצון העז שלנו להאמין ולקבל קצת חדשות טובות, הידיעה הזאת כנראה רחוקה מלהיות אמיתית.
לוקח זמן לאשר סימון מסחרי
הבקשה לסימון מסחרי של הסלוגן המדובר הוגשה לפני שבוע בלבד ולא נבחנה עדיין על ידי הגורמים המקצועיים. כדי לבדוק אם בכלל הסימון יתקבל לרישום, הוא יצטרך לחכות כמה חודשים טובים. זמן המענה הממוצע לבקשות מסוג זה, לפי משרד סימני המסחר האמריקאי, הוא 8 וחצי חודשים, ואם יש סירובים זה מתארך עוד יותר, כי אז צריך להגיש ערעור ולהמתין לתשובה נוספת.
צריך להוכיח ראשוניות
אחד העקרונות המרכזיים ברישום סימן מסחרי (Trademark) הוא הצורך להוכיח שהקניין הרוחני שייך למגיש הבקשה. כדי להצדיק זאת, על מגיש הבקשה להוכיח שהוא היה הראשון שחשב על הסלוגן ועשה בו שימוש, אחרת, הוא עשוי להיחשב כנחלת הכלל, והרישום ייחשב ככזה שנעשה בחוסר תום לב.
כדי לנסות להצדיק את רישום הסימן, עורך הדין המדובר הקים חברה בניו ג'רזי בשם River to the Sea LLC, אולם העובדה שחברה זו הוקמה יום אחד בלבד לפני הגשת הסימן לרישום היא בעייתית, שכן כאמור, על מגיש הבקשה להראות שהוא היה הראשון שהשתמש בסלוגן, ואילו השימוש בסיסמה בהפגנות פרו פלסטיניות החל מוקדם יותר. למעשה, מדובר בציטוט של חמאס בעבר, בו נכתב כי "חמאס דוחה כל חלופה לשחרור מלא ומוחלט של פלסטין, מהנהר ועד הים [...] לפי הקווים של ה-4 ביוני 1967", אולם בזמנו, לא היה מדובר בסיסמה או סלוגן כמו בדרך פרקטית להצביע על האזור הגאוגרפי שנקרא ישראל.
כדי להחזיק בסימן מסחרי רשום יש לעשות בו שימוש מסחרי
כמו שלא ניתן לאכול עוגה ולהשאיר אותה שלמה, כך לא ניתן לרשום סימן מסחרי מבלי לעשות בו שימוש מסחרי. אותו עורך דין חכמולוג יצטרך להציג ראיות לשימוש מוקדם בסיסמה כתנאי לרישום. למשל, הוא יכול להראות תמונות של בגדים עם הכיתוב הזה וזה יענה על הדרישה, אפילו אם אלה בסה"כ סקיצות שהוא הכין תוך דקה וחצי בכלי בינה מלאכותית כלשהו, גם בלי שיש מוצר אמיתי מאחורי זה.
בהמשך, במקרה הלא סביר שבקשתו תאושר, אותו עורך דין יצטרך להמשיך להשקיע באותו "עסק". למשל, הוא יכול להקים אתר ולהציג שם כל מיני עיצובים שמכילים את הסלוגן. גם אם בפועל הוא לא מוכר כלום, סביר להניח שזה יספיק כדי לשכנע את המשרד האמריקאי שיש בו שימוש, כי אין להם באמת יכולת, זמן ומשאבים לבדוק כל סימן וסימן שמגיע אליהם.
עם זאת, במקרה הספציפי הזה, יש יותר מדי אנשים שהנושא קרוב לליבם, ולא בלתי סביר שיתעמקו בו יותר ממה שמתעמקים בבקשות רגילות. במקרה כזה, כל צד שלישי יוכל להגיש בקשה לביטול הסימן המסחרי בגלל היעדר שימוש, אותו ניתן להוכיח, למשל, כשלא יהיה מענה בטלפון או בכתובת המייל שמופיעה באתר, ואז כשידונו בזה סביר להניח שיבטלו את הסימן המסחרי.
אגב, לא חסרים טרולים של סימני מסחר שסתם רושמים סימנים בדרך הזו ואז סוחרים בהם. אומרים שזו אחת הסיבות שב-2019 צמצמו את האפשרות להגיש סימני מסחר בארה"ב, והיום היא זמינה רק לאזרחים אמריקאים או עורכי דין עם רישיון אמריקאי.
סימון מסחרי תקף רק במדינה בה הוא נרשם
בכל מקרה, גם אם בקשתו של עורך הדין תאושר, הרישום של הסיסמה כסימן מסחרי יהיה תקף רק בארה"ב. הוא לא יכלול את אירופה והמזרח התיכון, וגם אז, יש דרך ארוכה עד שאותו עורך דין יוכל למנוע מאנשים להשתמש בסלוגן. מדובר בהליך משפטי שיכול לקחת שנים.
לסיכום,
הביטוי "אל תיתן לאמת להרוס סיפור טוב" אמנם משעשע, אבל כשזה בין חברים ולא כשזה פייק ניוז רחב היקף. יצירתי? כן. מטריל? כן. יוצר כותרות? אין ספק. יחזיק מעמד ויאפשר לאותו עורך דין לתבוע את כל מי שיעשה שימוש בסלוגן? כנראה שלא, אבל מה אכפת לו? את הפרסום שלו הוא כבר קיבל.
עו"ד אסף כהן צידון מתמחה בקניין רוחני, ייעוץ לסטארטאפים וחברות הייטק.