לפני שפייסבוק הפכה למעצמת מדיה חברתית, מספר רשתות חברתיות שאולי פחות מוכרת למי שעדיין מתחת לגיל 30 היו הסיפתח לעולם בו אנשים ויוצרים בפרט, מנהלים את חייהם במרחב הדיגיטלי.
מייספייס (Myspace) הייתה באמצע שנות ה-2000 הרשת החברתית הגדולה בעולם ובית חם ליוצרות ויוצרים. לקראת סוף העשור, עם צמיחתה המטאורית של פייסבוק, המשתמשים כולל היוצרים מצאו בפלטפורמה מקום לפרסום האמנות שלהם ולא התרכזו במקום אחד שמיועד לאמנות בלבד, לפחות לא במקום מרכזי בסדר גודל של פייסבוק. כך או כך, כיום הטייטל לא משחק תפקיד, ואין הפרדה ברורה בין מקום שנועד ליצירה מקורית לבין מקום שרווי בפוסטים על מתכונים, ממים ושאר ירקות. האם ה-AI הולך לטרוף את הקלפים?
בתחילת הדרך, מייספייס הייתה פלטפורמה רב-תכליתית, אך מהר מאוד נוצר בידול של רשת להצגת אמנות על כל גווניה, על אף שהסלוגן שלה, בדומה לפייסבוק פנה לכולם: "מקום לפגוש חברים". בספר "גניבת מייספייס" (Stealing MySpace) מאת ג'וליה אנגווין מצוין כי בשנת 2004 הוצע למייספייס לרכוש את פייסבוק בסכום של 75 מיליון דולר, אך הוא נדחה ע"י הבעלים בטענה שזה יקר מדי - השאר היסטוריה.
בינתיים, בעוד שבארה"ב מייספייס ופייסבוק מתעצמות, בישראל, בה היקף השימוש באינטרנט היה מזערי ביחס להיום, הפציע אתר חדש בשם "במה חדשה" שנתן מקום ליוצרים ויוצרות להציג את מרכולתם. אפשר לומר שזו היתה המקבילה הישראלית למייספייס.
בעולם נטול ספוטיפיי, אפל מיוזיק ושות' - במה חדשה הייתה כמעט המקום בלעדי לפרסם מוזיקה, ובין היתר גם פרוזה, שירה, סיפורים ועוד, והכל באופן ישיר וללא תיווך של חברות הפקה. היו אלה ימיה הראשונים של תופעה חדשה, שהיום היא כבר מובנת מאליה: אמנים שהופכים למוכרים בזכות האינטרנט.
שנת 2008 הייתה נקודת מפנה חשובה בהקשר זה. פייסבוק המשיכה לתפוס תאוצה, לעקוף את מייספייס בגדול, ולהפוך לרשת החברתית הגדולה ביותר. מאז ועד היום, יש מעט רשתות שמתמקדות באמנות ויצירה ונראה כי אין כאלו שהצליחו להגיע לפופולריות כמו של מייספייס בשנות ה-2000.
אייטונס ולאחריה ספוטיפיי, אפל מיוזיק ויתר שירותי הסטרימינג, היו בעיקר מקומות שאפשר לצרוך מהן מוזיקה באופן חוקי, אפשר לומר פוסט עידן "נאפסטר", אך פחות מקומות לתקשר בהן באופנים מרובים מלבד הצגת מוזיקה ויצירות נוספות. אם אכן עולם הרשתות החברתיות עתיד להשתנות עבור עולם האמנות - ה-AI צריך לקבל על כך את רוב הקרדיט.
כעת נותר לראות אם הרשת החדשה Cara, שמציגה עצמה כ"פלטפורמה מדיה חברתית ופורטפוליו לאמנים", הולכת לאחד אותם בזירה אחת מרכזית, או שמא ההיסטוריה תחזור על עצמה.
מחזירים עטרה ליושנה
השיח העולמי על ה-AI נוגע בכל קטגוריה של חיינו, מקומות עבודה, אמנות, אקדמיה, משימות ועוד ועוד. הדיונים הרבה פעמים נוגעים במונחים של "עתיד". איך הוא עתיד להתפתח? מה הוא ישנה בעולם? איך הוא ישנה את זה? ועוד תהיות חשובות ומתבקשות. האם בהקשר של אמנות ויצירות למינהן, הבינה המלאכותית באופן מפתיע הולכת להחזיר את הגלגל לאחור?
לצד היוצרים שמאמצים את הבינה המלאכותית לליבם ולפרי מעשיהם יש את הצד שמרגיש מאויים, כפי שהיטבו לתאר זאת יותר מ-200 אמנים מהגדולים בעולם (ביניהם בילי אייליש, בון ג'ובי וקייטי פרי) במכתב רשמי מלפני כחודשיים: "עלינו להגן מפני השימוש הדורסני בבינה מלאכותית כדי לגנוב קולות ודמויות של אמנים מקצועיים, להפר את זכויות היוצרים ולהרוס את המערכת האקולוגית של המוזיקה".
כאן נכנסת לתמונה הרשת החברתית החדשה Cara, שנותנת מקום ליוצרות ויוצרים, בעיקר מתחום האמנות החזותית. ההשקה של קארה הייתה אמנם בינואר 2023 לפני כשנה וחצי, אבל בתחילת החודש, היא משכה תשומת לב מיוחדת בעולם כשצמחה תוך כשבוע מ-40,000 משתמשים לכ-650 אלף משתמשים - דבר שהזניק אותה לראש טבלאות ה-App Store, כפי שפורסם באתר techcrunch. את ההצלחה מייחסים בשוק להצהרתה של קארה כי לא תאפשר לפרסם יצירות שנעשו עם AI - הצעת ערך משמעותית עבור אמנים בשר ודם וחובבי אמנות החוששים לעתיד המקצוע.
הבידול: מחסום ל-AI
מעניין לקרוא את הדרך בה הם מציגים את ההסתייגות שלהם מה-AI, כפי שפורסם באתר הבלוג של החברה: "אנחנו לא מסכימים עם כלי בינה מלאכותית בצורתם הלא אתית הנוכחית שלהם, ולא נארח תיקי בינה מלאכותית אלא אם בעיות האתיקה והפרטיות המשתוללות סביב מערכי נתונים ייפתרו באמצעות רגולציה…"
עוד נכתב בבלוג החברה: "במקרה שתועבר חקיקה להגנה ברורה על אמנים, אנו מאמינים שתוכן שנוצר על ידי בינה מלאכותית צריך תמיד להיות מסומן בבירור, כיוון שהציבור תמיד צריך להיות מסוגל לחפש אמנות ומדיה מעשה ידי אדם בקלות".
לגבי הנקודה השניה, נראה שזה הכיוון בעולם. בסוף השנה שעברה, האיחוד האירופי אישר הסכם שמטרתו לפקח על נושא ה-AI בעולם ובין היתר צוין נושא חובת השקיפות בעבודות שנוצרו על-ידי AI. כך או כך, בשלב זה, לפחות לפי הצהרת החברה, זה מקום אידיאלי עבור אמנים וצורכי אמנות, על כל צורותיה, להציג ולהנות מיצירות שנעשו על-ידי בני אדם.
"עם השימוש הנרחב בבינה מלאכותית גנרטיבית, החלטנו לבנות מקום שמסנן תמונות בינה מלאכותית, כך שאנשים שרוצים למצוא קריאייטיבים ויצירות אמנות אותנטיות יוכלו לעשות זאת בקלות", ציינו בחברה, שגם משתפת פעולה עם כלי ייעודי שעיקר מטרתו היא "להגן על אמנים מפני חיקוי סגנון על ידי דגמי בינה מלאכותית". כלומר, בקארה אמנים לא צריכים לחשוש שסגנון היצירות הייחודי שלהם ישמש לאימון אלגוריתמים של AI.
אז מה תמצאו ב-Cara?
הפלטפורמה של Cara משלבת מספר אלמנטים מוצלחים מרשתות חברתיות שונות. האמנים יכולים ליצור מיקרובלוג (כמו ב-X) ולפרסם בפומבי את היצירות שלהם (בדומה לאינסטגרם). אלו שמחפשים עבודה או עובדים בתעשייה, יכולים להגיע לאזור המיועד לכך באתר (לינקדאין אמרנו?).
בנוסף לכל זה, בקארה משלבים אלמנט יחסית מיוחד בנוף: אפשרות להתאים באופן אישי את הפיד הפרטי, לפי מספר הפוסטים שרוצים לראות מהציבור הרחב. השליטה בפיד, ההגנה מפני AI, מגוון האפשרויות ליוצרים, מעניקים נקודת פתיחה טובה ל-Cara וייתכן כי בזכות כך היא תמשיך לצמוח ולהפוך לרשת חברתית מרכזית בעולם התרבות.
כיום, על אף שקארה עדיין נמצאת בגרסה הבטא, היא בתנופה ענקית. נותר רק לעקוב אחר ההתפתחויות ולראות אם היא מצליחה לעמוד בהבטחה שלה.
ברק בן חמו הוא מומחה לשיווק דיגיטלי, מרצה במכללות ויועץ לחברות וארגונים בישראל.