הסופרת מרגרט אטווד אמרה שהיא מבוגרת מדי מכדי לדאוג מהבינה המלאכותית, הזמר ניק קייב טען ששיר שנוצר ב-ChatGPT הוא "בולשיט. חיקוי גרוע", והשחקנית סקרלט ג'והנסון דרשה מ-OpenAI: "אל תשתמשו בקול שלי ב-AI שלכם" ובנוסף תבעה את Lisa.ai, לאחר שזו השתמשה בדמותה בתוצרי הבינה מלאכותית שלה. לא מעט אמנים נוספים הביעו הסתייגות מה-AI ובמקרים מסוימים אפילו פנו לבית המשפט כדי לשמור על זכויות היוצרים שלהם.
ניק קייב נגד AI
לא רק מוזיקאים וכותבים חוששים מההשלכות מרחיקות הלכת של הבינה המלאכותית. ברשימה הזאת ניתן למצוא גם מעצבים, פרסומאים ואפילו את התסריטאים בהוליווד ששבתו במשך חמישה חודשים כדי להימנע ממצב שבו "ישלמו להם שכר נמוך כדי לשכתב זבל".
לכל הגורמים שהוזכרו לעיל יש אינטרס מובהק לעצור או לפחות להאט את ההתקדמות הטכנולוגית, אבל מסתבר שמרוץ החימוש בתחום ה-AI מטריד גם עשרות אלפים יזמים, פילוסופים ואנשי אקדמיה.
במרץ 2023 פורסמה עצומה שדרשה לעצור את הניסויים ב-AI למשך חצי שנה ולדאוג לכך שהממשלות יפקחו על הפיתוחים בתחום. על הטקסט חתמו אילון מאסק, סטיב ווזניאק, שהקים את אפל יחד עם סטיב ג'ובס ובכירים נוספים בענקיות טכנולוגיה בולטות. המסמך הזה הצית דיון מרתק ועורר סערה בעולם ההייטק, אבל לא עצר אפילו לא לרגע את פיתוח ה-AI.
משהו קיצוני במיוחד צריך לקרות כדי לגרום לגיבורים של עמק הסיליקון לשתף פעולה, לעצור פיתוח של טכנולוגיה(!) ולבקש מהרגולציה להגן עליהם - ועל כולנו - מפני עצמם. כמה קיצוני? אחד המומחים טוען שבינה מלאכותית היא החשמל החדש. גילוי דעת אחר, שעליו חתם גם סם אלטמן, הזהיר מהאפשרות שהבינה המלאכותית תכחיד את המין האנושי והשווה בינה לבין מגפות ומלחמה גרעינית.
סם אלטמן על סכנות ה-AI
ידע זה כוח
הביטוי הזה, שמיוחס לפילוסוף הבריטי פרנסיס בייקון, תמיד היה רלוונטי והמרוץ אחר הבינה העניק לו תוקף מחודש. אתרי תוכן בולטים, בהם איקס (לשעבר טוויטר), הבינו שהמתחרים שלהם יכולים לגנוב את הידע שנצבר באתרים ובשרתים שלהם בעזרת "קצירת מידע". כדי להקשות על בוטים לקרוא את כל הציוצים, בחרה איקס לחסום את האתר והאפליקציה ולהעניק רק למשתמשים רשומים גישה לתוכן.
השינוי הטקטוני הזה משמיד את שאריות הפרטיות שלנו. כל מי שנרשם לרשת חברתית "מאשר" מסמכים משפטיים שהוא מעולם לא קרא. לכולנו ברור שהמידע שלנו נמכר לכל מי שמוכן לשלם עבורו והמשתמשים של לינקדאין נתקלים בהצעות מסחריות אפילו בתיבת ההודעות האישית שלהם.
למי שייך מידע פומבי?
מסתבר שעוד לא הגענו לתחתית. תביעה חדשה שהוגשה באחרונה לבית המשפט בארה"ב, מגלה שלינקדאין מכרה לכאורה גם את המידע של לקוחות הפרימיום שלה - לרבות התכתבויות אישיות שמעולם לא התפרסמו ב"פיד". מדובר בלקוחות נחשקים במיוחד, שמוכנים לשלם כדי לשמור על פרטיות המידע שלהם. לטענת התביעה, לינקדאין לא עמדה בפיתוי - היא שינתה בחשאיות את מדיניות הפרטיות שלה לפני כחצי שנה ואז "שאבה" שיחות אישיות של מיליון משתמשים. התובעים דורשים לפצות כל גולש כזה באלף דולר וטוענים שהחברה ניסתה לטשטש את העקבות שלה. לינקדאין, חשוב להדגיש, דוחה את הטענות.
התביעה נגד לינקדאין
בסבב הנוכחי לינקדאין נמצאת בצד שעושה לכאורה שימוש לא תקין במידע, אבל הרשת החברתית, שמתמקדת בעולם העסקי, מכירה היטב גם את הצד השני של המטבע. לינקדאין ניהלה במשך שנים מאבק משפטי נגד הסטארט-אפ הקטן hiQ שאסף ועיבד כמויות עצומות של מידע פומבי שפורסם בלינקדאין.
לינקדאין טענה ש-HiQ גונב את התוכן שלה ואילו בחברת ההזנק הקטנה טענו שמדובר במידע שנגיש לכולם. בית המשפט קבע בסופו של תהליך שנמשך שנים, שמותר לעשות שימוש במידע שהמשתמשים מגדירים אותו כפומבי ובנוסף קבע כי HiQ הפרה את כללי השימוש של לינקדאין. בסוף התהליך, שני הצדדים הגיעו לפשרה.
אם זה בחינם, אתה המוצר
סקירה מהירה של מאבקי זכויות יוצרים ושימוש במידע במנועי בינה מלאכותית אמורה להזכיר לכולנו את הציטוט האלמותי שמיוחס, כנראה בטעות, לטים קוק מנכ"ל אפל - "אם זה בחינם, אתה המוצר". מי שמגיע לבתי המשפט ומנהל קרבות מרים על תוכן הם תאגידים עם כיסים שמנים שדואגים לשורת הרווח של עצמם ומתעלמים מאיתנו, המשתמשים הפרטיים שמאפשרים להם לגרוף הון. אז אם אנחנו כבר יודעים שידע זה כוח, למה אנחנו ממשיכים למסור להם אותו בחינם?
אבי צדקה הוא מנכ"ל חברת דוקטור לינקדאין