תסריט ידוע מראש: הבינה המלאכותית מגיעה להוליווד

במשך מספר שבועות התנהל משא ומתן בין גילדת התסריטאים האמריקאית (WGA) לבין אולפני ההפקה בהוליווד. הגילדה רוצה לחתום, בין היתר, על הסכמים ליצירת תקנות והגבלת השימוש בכלי בינה מלאכותית, כך שאחוזי הכותבים בפרויקט לא יפחתו. לאחר אי הסכמות בין שני הצדדים, החלה שביתת התסריטאים, שהעלתה לכותרות את הערך שמביאים כותבים אנושיים לשולחן, והדגישה את הצורך במעורבותם המתמשכת בתהליך היצירה.

אהרון סורקין ('הבית הלבן', 'מאניבול', 'הרשת החברתית') התייחס לנושא במהלך ועידה בלאס וגאס במרץ האחרון: "כאשר בינה מלאכותית כותבת תסריט, ברור שהיא הוזנה לפני זה בתסריטים קודמים - מותחנים, מערבונים, קומדיות רומנטיות, וכו', אז בהתאמה היא מייצרת משהו דומה. הבינה לא כתבה את התסריטים שהוכנסו אליה מלכתחילה, ואני חושב שאנחנו עדיין נהנה יותר מדברים שנעשו על ידי בני אדם. אני מתרשם יותר מסרטים שבהם אני יודע שהכל נעשה על ידי בני אדם - ולא מחשבים".

האם לתסריטאים יש באמת ממה לחשוש שמא הם יתחילו לאבד קרדיט ולאחר מכן גם את הפרנסה? לדברי השחקן טום הנקס, הרקע למחאה נרחב הרבה יותר מ-AI. לפני מספר ימים, בראיון לרשת PBS, הוא התבטא בנושא בהרחבה.

בעידן שבו נראה שכל הקשור בתחום ה-AI מתקדם בקצב אקספוננציאלי, החששות לגבי ביטחון תעסוקתי לאנשים שמגיעים מתחומים של אומנות או יצירה מתעוררות באופן טבעי. מערכות בינה מלאכותית כמו Chat GPT מרשימות ללא ספק ביכולתן לייצר תוכן רלוונטי, אך התוכן שהן מייצרות עדיין נטול עומק. הן מפספסות את הרגש האנושי והחוויה האישית.

בעיניי, המהות של היצירתיות, מתחילה קודם כל ביכולת שלנו לנצל את הרגשות, הדמיון ונקודות המבט הייחודיות שלנו, שמגיעות מתוך התת מודע. הבינה המלאכותית יכולה לייצר יצירתיות שיטתית או למחזר נרטיבים עם שינויים טכניים, אבל היא לא יכולה באמת להבין ולהזדהות עם החוויה האנושית. היא לא יודעת מה זה כשריח מוכר עובר לידך ומזכיר לך אירוע נוסטלגי, היא לא יודעת איך זה באמת להרגיש דיכאון או חרדה והיא לעולם, אבל לעולם לא תבין מה זה געגוע.

המהות של כתיבת תסריט היא לעורר רגשות שיחברו את הצופים לסיפור ברמה עמוקה. כתיבה צריכה להביא בעצמה רעיונות, מושגים ודימויים שמושכים את הקהל ומהדהדים גם שעה או יום אחרי הקריאה. ובעוד מערכת כמו Chat GPT יכולה לסייע ביצירת רעיונות או במתן מידע, כרגע לפחות, אין לה את היכולת האינסטינקטיבית לעצב נרטיב משכנע שמושך את הקוראים ומשאיר אותם מעורבים. ותאמינו לי שניסיתי.

כלי הבינה המלאכותית הם דרך מדהימה לייצר דראפט ראשוני. בקלות אפשר להגדיר לכלי בו משתמשים באיזה סגנון אנחנו רוצים לכתוב, מה המסר שנרצה להעביר, ואפילו לתת לו מקורות להשראה. עוד אופציה, היא לפעול יד ביד עם הכתיבה שלנו ועם מנוע הבינה המלאכותית, לעשות איתו בריינסטורמינג על נושא התסריט שלנו, על הסיפור, או על אפיון הדמויות והדיאלוגים. הוא יכול להיות עוזר הכתיבה שתמיד רציתם.

אגב, אותו דראפט שתיצרו בעזרת הצ'אט הוא לא הבעיה של גילדת התסריטאים בהוליווד. הבעיה מתחילה ברגע שנכנס אדם לתמונה כדי לעבד אותו ולהכניס אנושיות, ואז עולה השאלה שעליה מתבססת השביתה - של מי הקרדיט והקניין הרוחני?

כדי לחזות את העתיד, אפשר לראות מה קורה בימים אלה ממש בתעשיית המוזיקה, שמתמודדת עם גל עצום של שירים פרי יצירתה של הבינה המלאכותית. רק לאחרונה יוניברסל נלחמה כדי להוריד מהרשת ומשירותי הסטרימינג את השירים של 'דרייק AI' המחקה את הראפר דרייק, ושל 'דה ווינקד' שמחקה את מייקל ג'קסון, שנוצרו ב-AI, כיוון שהם לא הסדירו את זכויות היוצרים של השירים הללו.

כשמדובר בקול של זמר, עניין הזכויות פשוט יותר, אבל מה לגבי "קול" של כותב? אם אבקש מ-AI לכתוב לי תסריט בסגנון טרנטינו ואז אשתמש בו בתבנית למילותיי, למי מגיעות זכויות הקניין?

כל השאלות האלו מעוררות סקרנות לגבי העתיד המשותף שלנו ככותבים עם כלי הבינה המלאכותית, ואני לא רואה את ארנולד שוורצנגר מגיע כדי לנקום. אני דווקא רואה שיתוף פעולה סינרגטי בין מוחות יצירתיים לבין מערכות בינה מלאכותית. ואני ממליץ בחום לחבריי מהתחום לחקור, לנסות, להשתמש ולייצר לעצמם חומרים גולמיים כדי להרגיש ולדעת לעבוד איתם. כנראה שהמכונות לא יחליפו את הכותבים, הן יחליפו את אלה שלא ישכילו לנצל את כלי הבינה ולדעת להיות פרודוקטיביים ולייעל את המשימות שלהם, בין אם זה בעזרת כתיבת טיוטות, סיעור מוחות ואפילו קבלת פידבק על תוכן קיים.


רן פינקלשטיין הוא במאי ואיש קריאייטיב