וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מופעים במטאוורס ושירה מלאכותית - הטכנולוגיות שמשנות את תעשיית המוסיקה

עודכן לאחרונה: 15.5.2023 / 10:04

המירוץ לעבר עולם מבוסס בינה מלאכותית לא עוצר לרגע, וגם בתעשיית המוסיקה כבר מרגישים איך הקרקע נשמטת מתחת לרגליים. מה יעלה בגורלה של היצירה המוסיקלית? שאלנו מומחים משני צידי המתרס וגילינו שהדברים אף פעם לא שחור ולבן

הדואט החדש של זוהר ארגוב ועופרה חזה, שנוצר באמצעות AI./Session 42 וכאן 11.
"אסור לעצום עיניים למה שקורה - החכמה הגדולה היא להתעלות על התרעומת הראשונית שה-AI מעורר. טעם אישי ונוסטלגיה למוזיקה האקוסטית 'של פעם' לא יכולים לבוא על חשבון מבט בהיר קדימה. עלינו להישאר ערים לשינויים שקורים ולעמוד בקצב"

בחודש שעבר התקיים בקריה האקדמית אונו כנס מרשים וגדול, שעסק במפגש בין מוזיקה ודיגיטל. הביקוש לכנס היה מעל ומעבר למצופה, ומלבד 150 המשתתפים שהגיעו לכנס, עוד מאות צפו בשידור מהבית. זה אושש את מה שכולנו ידענו כבר תקופה: שתעשיית המוזיקה ערה לחידושים הטכנולוגיים וצמאה ללמוד יותר על ההשפעה שלהם בתעשיה ובאקדמיה.

"הנושא של בינה מלאכותית והשפעותיה על המוזיקה יצא לדרך והוא נמצא בסוג של מדרון תלול שלא ניתן לעצור אותו. המון חברות משקיעות בנושא הזה משאבים וטכנולוגיה, וברור לגמרי שיהיו לזה השפעות רבות על מספר תחומים בתעשיה", אומר יהודה כהן סומר, פרופסור למוזיקה עם התמחות בניצוח, שגם ארגן את הכנס.

סומר הקים את ביה"ס למוסיקה לפני 33 שנים, והתמזג בהמשך עם הקריה האקדמית אונו, שם שימש כמנהל דיקן למספר שנים. היום, הוא מתפקד כיו"ר בית הספר למוזיקה ומפתח תכניות אקדמיות שישקפו את הכיוון העתידי אליו צועדת המוזיקה. בסופו של דבר, המטרה שלו היא לפתוח תכנית לתואר שני במסגרת אקזקיוטיב לאנשי מוזיקה ויזמות.

מתוך כנס Music Tech של הקריה האקדמית אונו עם בכירי עולם המוסיקה הישראלי:  יאיר ניצני, אשר ביטנסקי, מנחם עולש,  יוסי סאסי, גיא מזיג, טלי שלו.. אייל טואג,
מתוך כנס Music Tech של הקריה האקדמית אונו עם בכירי עולם המוסיקה הישראלי: יאיר ניצני, אשר ביטנסקי, מנחם עולש, יוסי סאסי, גיא מזיג, טלי שלו./אייל טואג

מה חדש בעולם המוזיקה?

שני תחומים בולטים במחקר של פרופ' סומר הם המטאוורס והבינה המלאכותית. לדבריו, "מופעים מוזיקליים במטאוורס צוברים פופולריות. אמני הפופ הגדולים ביותר, כולל אריאנה גראנדה, טראוויס סקוט וג'סטין ביבר, כבר עשו הופעות מושקעות על גבי המטאוורס בהשתתפות מיליוני אנשים, שרקדו והשתתפו מהבית, ממש כמו במופע אמיתי".

אבל אם חשבתם שהמטאוורס שמור רק לצעירים, תחשבו שוב. גם קונצרטים קלאסיים בהשתתפות עשרות ואף מאות נגנים מתקיימים היום במטאוורס וזוכים לביקורות משבחות. "זה נשמע הזוי, אבל יש המון דברים שפעם חשבנו שהם הזויים, ובסוף הם התממשו", אומר הפרופסור.

"חשוב לזכור שרק לפני 130 שנה, חשבנו שאם אתה לא נוכח במקום אתה לא יכול לראות הופעה או בכלל לשמוע מוזיקה. היום, הקלטות וידאו זה דבר טריוויאלי. רמת ההשקעה והמודעות לנושא הזה, והכניסה של טכנולוגיות כמו AI, המטאוורס, ומציאות מדומה או רבודה (AR/VR), אלה דברים שלא ניתן לעצור אותם ולדעתי גם לא צריך", הוא אומר.

מעמדה של מי שנמצא הרבה שנים בממסד המוזיקלי, סומר שב ומדגיש: "אסור לעצום עיניים למה שקורה. החכמה הגדולה היא להתעלות על התרעומת הראשונית שהדבר הזה מעורר. טעם אישי ונוסטלגיה למוזיקה האקוסטית 'של פעם' לא יכולים לבוא על חשבון מבט בהיר קדימה. עלינו להישאר ערים לשינויים שקורים ולעמוד בקצב".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית

בעיני רבים, ה-AI הוא סכנה קיומית ליצירה המוסיקלית. מה עמדתך?

יהודה אומר שהתועלת הכי גדולה שלה הבינה המלאכותית היא פתיחה של עולמות יצירתיים מאוד מרשימים. החשש העיקרי שלו הוא ממה שיקרה אם הבינה המלאכותית תפתח יצירתיות משל עצמה:

"היום, הבינה המלאכותית היא סוג של מכונה שלומדת מכל מה נעשה עד עכשיו, ועל סמך זה היא מייצרת את התוצרים שלה. כלומר, בלי יצירה אנושית קיימת, לבינה המלאכותית אין בסיס ללמידה. אבל מה יקרה אם פתאום היא תדע לכתוב מוזיקה וטקסטים למחזות, מתוך הבנה קוגניטיבית עצמאית? מה יקרה כשהיא כבר לא תזדקק לשירים של שלמה ארצי בשביל לעשות שירים כמו של שלמה ארצי?" שואל סומר ועונה:

"במקרה כזה, הבינה המלאכותית לא תצטרך לנתח את כל השירים כדי להמציא שיר חדש, כי היא תדע לעשות את זה בכוחות עצמה. אם יוצר יושב שבועות וחודשים לכתוב את האלבום או המחזה שלו, רק כדי לגלות שמכונה עשתה דברים יותר משוכללים ממנו בעשירית מהזמן, זה אומר שהוא הפך להיות מיותר. זה מעמיד את תעשיית המוזיקה בפני בעיה גדולה, כי בעולם בו מכונות מייצרות מוסיקה, בשביל מה בעצם צריך אותנו, המוסיקאים? אבל אותו פחד מעודף קידמה הוא הוא זה שיהפוך אותנו למיותרים".

מה לגבי זכויות יוצרים?

"הראינו בכנס את השיר החדש של עפרה חזה וזוהר ארגוב, שנוצר באמצעות בינה מלאכותית", נזכר סומר. "מדובר בהתפתחות עצומה ועדיין, השיר עצמו נכתב והוקלט ע"י כותבים בשר ודם ורק גוון הקול נוצר בהתבסס על חומרים מקוריים של הזמרים. מה יקרה אם בשלב הבא ה-AI לא יזדקק לחומרים הללו וגם לא לאמנים אחרים כדי ליצור מוזיקה? לצד השמחה על ההתפתחות, צריך רגע לעצור הכל ולחשוב טוב טוב לאן התעשיה הולכת. אני לא מדבר רק על מה שמלמדים באקדמיה, אלא על הכיוון שאליו צועדים יוצרי המוזיקה של העתיד.

קחו לדוגמא את ה-NFT ומה שהוא עשה לאמנות הפלסטית. עם כל החסרונות שלה, הטכנולוגיה הזו נתנה הזדמנות לאמנים אנונימיים לחלוטין להצליח ולעשות הרבה כסף מהיצירות הדיגיטליות שלהם. גם במוזיקה יכול להיות שיקרה דבר דומה, אבל אם ה-AI יגיע לרמות של יצירה אבסולוטית שלא נשענת על דברים שנעשו בעבר, פתרון מהסוג הזה כבר לא יהיה רלוונטי", אומר סומר.

"לשאלה למי שייכות זכויות היוצרים על קטע שנכתב באמצעות AI עוד אין תשובה מוחלטת. למשל, במקרה של השיר של זוהר ארגוב ועופרה חזה, האם הזכויות על ההקלטה שייכות לזוהר, לעופרה ולמשפחות שלהם, למתכנת שאימן את המודל או לחברה שהשיקה אותו לעולם? ומי מטפל בזכויות היוצרים של אותם חומרים שהוכנסו למכונה על מנת שיצא השיר הזה?

זה אולי נשמע מורכב מאוד אבל זה דווקא החלק הקל של המשוואה, כי הוא ניתן לפתרון באמצעים משפטיים. היצירה, לעומת זאת, היא התוצר המרכזי של האמן. אם לוקחים את זה ממנו ומאפשרים למכונה להביא תוצאה טובה יותר, שתגיע לפרסום בגלל לחנים מבוססי דאטה שהיא יצרה באופן עצמאי, זו תהיה בעיה. כלל האצבע עם כל הסוגיות הללו הוא שככל שניערך מוקדם יותר, כך התוצאה תהיה פחות הרסנית", לדברי סומר.

לפרוץ את גבולות היצירה

"באמצעות הטכנולוגיה, אפשר לממש כל רעיון מוסיקלי, הזוי ככל שיהיה"

אודי ענתבי, שבין היתר אחראי להפקת דואט ה-AI של עפרה וזוהר, הוא יזם הייטק עם רזומה מרשים של 3 אקזיטים, האחרון שבהם נמכר לפייסבוק ב-2018. לפני שנתיים הוא חזר לארץ אחרי כמעט 20 שנה בקליפורניה, והחל לחקור את השימושים הטכנולוגיים בעולם המוזיקה.

"הבנתי שאנחנו עומדים בפני שינוי דרמטי שחלק גדול ממנו מובל ע"י בינה מלאכותית. חברתי לשלושה מפיקי על שאחראים על להיטים כמו TOY, מהפכה של שמחה, שני משוגעים, מלכת השושנים ועכשיו גם יוניקורן האגדי של נועה קירל, והקמנו סטארט אפ מוסיקלי המשלב יצירה וטכנולוגיה במטרה לפרוץ את גבולות היצירה", אומר ענתבי.

"יש הרבה כלי נגינה היום שלא נגישים לנו. לשבטים באפריקה, למשל, יש כלי הקשה עם צלילים ממש מיוחדים, אבל אני לא אטיס עכשיו מישהו מאפריקה בשביל להקליט, אז יש טכנולוגיות שדוגמות את זה ומקליטות אותו. הבינה המלאכותית לוקחת את זה צעד קדימה כי לא מדובר בסמפל מוכן - אומרים לו מה לנגן והוא מנגן. הוא יודע לנגן סולו של נגן, אקראי או ספציפי, גם אם הוא לא נמצא באולפן וגם אם הוא מת מזמן. תוך כדי שהוא מנגן בלייב, אפשר לתת לו הוראות: כאן תאיץ, כאן תגביר ווליום, כאן תיתן יותר בס. זה מאפשר לערוך את המוזיקה אבל לא לשנות אותה באופן מהותי.

היום, יש גם כלים לאנשים שלא יודעים לכתוב מילים או להלחין, שמאפשרים להם לעשות דברים יותר מעניינים עם הכישורים שיש להם ועדיין, נכון להיום זה לא מספיק כדי לייצר להיטים.

כחברת הפקה וכיצרני תוכן - העבודה שלנו זה ליצור להיטים. אנחנו יכולים להשתמש בטכנולוגיות AI, תלת מימד וכלי נגינה וירטואלים, או בזמרים ונגנים חיים, בהתאם לאופי השיר והאמן. בסוף המטרה שלנו זה ליצור מוזיקה טובה לקהל היעד שלנו, שזה המאזינים.

אנחנו עובדים עם האמנים הגדולים בישראל ועושים מוזיקה להם או איתם, תלוי מי האמן. בשנה האחרונה הקלטנו 170 שירים בארץ ובחו"ל. אחד מהם, של נרקיס, זכה לתואר 'שיר השנה'.

בחודש שעבר הוצאנו את הדואט של עפרה חזה וזוהר ארגוב. לתאגיד השידור כאן היתה פנטזיה להביא משהו נוסטלגי אבל באותו הזמן חדשני וסוחף, ואנחנו מימשנו להם את זה. זה הוכיח שבאמצעות הטכנולוגיה, אפשר לממש כל רעיון, הזוי ככל שיהיה."

מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה על השיר של עופרה וזוהר?

"אין דוגמה יותר קלאסית מזה איך להשתמש בטכנולוגיה כדי ליצור יצירה מוסיקלית. כיוון שמדובר באמנים ספציפיים, היינו צריכים לשלב כמה טכנולוגיות בתהליך. בשלב הראשון בודדנו את קולות הזמרים מתוך הקלטות קיימות. לאחר מכן, נתנו לבינה המלאכותית ליצור את האפקטים והסאונד של השיר כדי להכין אותו לשלב השלישי, בו בנינו מודל בינה מלאכותית של השירה שלהם כדי שהמחשב יוכל לשיר בחזרה.

כמובן שהיה לנו מאוד חשוב לכסות את עניין זכויות היוצרים מכל כיוון אפשרי. הלכנו למשפחות ברגישות רבה ושאלנו אותם, לפני הכל, האם הם היו רוצים לעשות את השיר הזה. הם נתנו אישור. לאחר מכן פנינו ליורשים ומנהלי העזבונות של האמנים וקיבלנו את גם את אישורם.

הבעיה הגדולה עכשיו זה שאנשים דוגמים קולות מהקלטות שמוגנות בזכויות יוצרים. כל מה שרץ היום ברשת זה דברים שאנשים עשו כמשחק, בשביל לשתף ברשתות, ולא כשיר שרואה אור באופן פורמלי. זה השיר הראשון בעולם על בסיס AI שיצא רשמית לרדיו.

בעבר, לא יכולנו לשאול אמנים אם הם יסכימו לתרום את קולם ל-AI. מהיום והלאה, זמרים יצטרכו לכתוב בצוואות שלהם אם הם מוכנים שיעשו שימוש בקולם. זה כמו כרטיס אדי לתרומת איברים, רק שתורמים דגימת קול."

ויש עוד טוויסט בעלילה

"כל אדם נולד עם כלי נגינה ייחודי - הקול שלו, ועדיין, יש המון אנשים ששרים טוב ולא הולכים להיות זמרים", אומר אודי. "אנשים כאלה יכולים לדגום את הקולות שלהם ולתת אישור להשתמש בו ביצירות מוסיקליות שונות. בפעם הבאה שמפיק או מוזיקאי יחפש קולות ליווי לשירים שלו, הוא יוכל לחפש אותם במאגר הקולות, ובעזרת פרומפט מנוסח היטב למצוא את הקול שבדיוק תפור על השיר. אותו זמר יכול לבצע את השיר בעצמו, או לתת ל-AI לבצע אותו במקומו. כך או כך הוא יקבל תמלוגים על השימוש בקולו. זה פותח ים של הזדמנויות כי זו פעם ראשונה שמישהו אחר יכול נגן בכלי היחודי שרק את/ה נולדת איתו - הקול שלך."

לא כל הבינות המלאכותיות נבראו שוות

"אמנים וחברות תקליטים מדברים על איפה עובר הגבול בין השראה להעתקה. זה מעסיק את כולם כי לא ברור אם כלי זכויות היוצרים העומדים לרשותנו 'יחזיקו מים' בעולם בו מכונות מייצרות שירים"

מתן קולנשר, מנכ"ל הסטארטאפ המוסיקלי MyPart, שהציג בכנס את הגרסא האחרונה של מנוע חיפוש השירים של החברה, הוא מוזיקאי ומהנדס עם 20 שנות ניסיון בביג-דאטה ובבינה מלאכותית, רב-סרן במילואים מיחידת 8200, יוצא ביה"ס רימון וזוכה פרס רחל נגב לשירה.

לפני הכל, קולנשר מבקש להזכיר שהשילוב בין מוסיקה לטכנולוגיה קיים לכל אורך ההיסטוריה: "יש המון דוגמאות לחידושים טכנולוגיים עם השפעה אדירה על תעשיית המוסיקה. הפסנתר כמו שאנחנו מכירים אותו למשל לא היה קיים עד המאה ה-18, והגיטרה החשמלית הומצאה מן הסתם רק במאה ה-20. הטכנולוגיה אפשרה לראשונה להקליט מוזיקה בסוף המאה ה-19, מה שהפך אותה לתעשייה של ממש משנות ה-20 של המאה הקודמת", לדבריו.

"ואיך אפשר שלא להזכיר את המדיומים שהתחלפו בעשורים האחרונים: מתקליטים לקלטות ולדיסקים, דרך ה-P2P ועד מהפכת הסטרימינג. הטכנולוגיה למעשה הולכת יד ביד עם האמנות בכלל והמוסיקה בפרט - ועד היום הצלחנו, רוב הזמן, לאפשר לשתיהן לחיות בהרמוניה".

"אבל חשוב גם להיות מודעים להשפעות של הקדמה הטכנולוגית על האמנים ועל התעשייה", אומר קולנשר. "בתחום ה-AI למשל, לא כל הבינות המלאכותיות נבראו שוות. חשוב להבדיל בין סוגים שונים ולבחון כל אחת מהן בפני עצמה.

הבינה המלאכותית הגנרטיבית (Generative AI) בהגדרתה, מפיקה תוצרים חדשים - בין אם זה שיר, הקלטה, טקסט או תווים, מדובר בגדול ביצירה חדשה. אמנים וחברות תקליטים שמודאגים מהבינה הגנרטיבית מדברים על איפה עובר הגבול בין השראה להעתקה. זה מאוד מעסיק את כולם כי לא ברור אם כלי זכויות היוצרים העומדים לרשותנו 'יחזיקו מים' בעולם בו מכונות מייצרות שירים".

"אבל חשוב לזכור", מציין קולנשר, "שיש עוד לא מעט סוגים של בינה מלאכותית שאינם גנרטיביים, ושכולנו, ותעשיית המוסיקה גם היא - משתמשים בהם כבר שנים בלי לחשוב פעמיים". למשל:

  • חלוקה אוטומטית לקטגוריות (למשל "תמונות של חתולים" או תיוג ז'אנרים של מוסיקה)
  • זיהוי העדפות והתאמה אישית (איך מחליטים איזה תוכן עולה ב-Feed שלך?)
  • זיהוי תבניות: דמיון או מציאת חריגות (למשל בתחומי אבטחת מידע)
  • מערכות המלצה ותמיכה בקבלת החלטות (Decision Support לאנשי מקצוע או לחובבנים)

מנוע חיפוש לשירים

"אנחנו במייפארט למשל, בנינו מנוע מבוסס בינה מלאכותית לחיפוש שירים. אימנו מכונה להבין מילים, לחנים וסאונד, כדי לעזור לאנשים לחפש שירים. זו יכולה להיות פרסומאית שמחפשת מוזיקה המותאמת למותג עליו היא עובדת, במאי שעובד על סצינה בסרט ומחפש מוסיקה מאוד ספציפית, או אפילו זמר שמחפש שירים להקליט שמתאימים לאופי שלו. בלי הבינה המלאכותית, הם צריכים להקשיב לאלפי שירים כדי למצוא משהו מתאים, ולמי יש זמן?

כדי למצות את הרעיון הקריאייטיבי, כל מה שצריך זה לנסח את הצורך בצורה מדויקת, לדוגמה: 'קטע פופ קצבי על פרידה בין בני-זוג, מתקתק אבל אפל, עם בס בועט'. או 'כמו השיר ההוא, אבל בלי גסויות וקצת יותר חזרתי'. ה-AI ממיין ושולף מוסיקה רלוונטית של אמנים בשר ודם. במידה מסוימת, זו התרופה למוסיקה גנרטיבית, כי למה לייצר מוסיקה אם אני יכול למצוא משהו קולע, שלא משאיר לי חור ענק בכיס?"

האם מכונות מסוגלות לכתוב שירים כמו בני אדם?

"בניגוד לתחום הויז'ואל, שם יש המון מידע מתויג, במוסיקה זה קצת יותר מורכב, בין השאר כי שירים הם שילוב עדין של לחן, מילים, מבנה, וביצוע על ציר הזמן, ובשלב הזה המכונות עדיין מתקשות לחקות את הקסם של יצירת שיר שלם. אבל יום אחד, בעתיד הלא רחוק, הן יוכלו. השאלה היותר מעניינת היא האם אנחנו בכלל רוצים לחיות בעולם בו קשה להבדיל בין שירים שכתבה מכונה לשיר שכתב אמן."

יש שטוענים ש'אי אפשר לעצור את הקידמה' - אבל גם זו הצהרה קצת פשטנית. "כמו עם ביקוע האטום, או פיצוח הקוד הגנטי, יש טכנולוגיות המציבות אתגר מוסרי, וגם כאן ניתן לצפות שהאנושות תציב מגבלות על איך ראוי ורצוי להשתמש בטכנולוגיה. לאו דווקא לאסור אותה לשימוש - אבל לתת קווים מנחים. חשוב לקחת את זה בחשבון כשמנסים לעצב את העולם של מחר."

מה צריך לקרות עכשיו בתעשיית המוזיקה כדי להבטיח שמירה על זכויות היוצרים?

בתעשיית המוסיקה יש תשתית כבדה של קניין רוחני, זכויות יוצרים ותמלוגים, הרבה יותר מאשר בעולם הויז'ואל שבו הנושאים האלה פחות מוסדרים, אם בכלל. לתעשיית המוסיקה יש הזדמנות להוביל מהלך של שילוב נכון וחכם של אדם ומכונה, כי יש לה תשתית שלא קיימת בתעשיות אחרות. אבל אין ספק שזה אתגר גדול, ושאנחנו חיים בתקופה של מהפכה אמיתית."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    7
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully