"ילידים דיגיטליים" הוא כינוי למי שנולד לאחר המצאת המחשבים, ולמעשה, לכל מי שלא מכיר כיצד התקיים העולם טרום ימי המסכים. המושג הזה הוטבע ב-2001 עבור מי שנולדו לאחר 1980, שבפרספקטיבה של היום נראה כמו עידן האבן.
כמה עברנו מאז ועד היום. הילדים של 1980, שכבר אז כונו "דיגיטליים" לא דמיינו את התקדמות הטכנולוגיה ולאן היא תישא את הילדים או הנכדים שלהם. מספיק להסתובב ברשתות כדי לראות דוגמאות של שימוש ב-AI, כאלה שמטשטשות את הגבולות בין טכנולוגיה למציאות.
הילדים של 2025 הם דוברי שפת הדיגיטל מלידה, כשפת אם ממש. בשנה האחרונה כ-93% מהם כבר מעידים על עצמם כמשתמשים קבועים בכלי בינה מלאכותית, זאת על פי דו"ח האינטרנט של בזק שהתפרסם בימים האחרונים. בהתאם לכך גם הציפיות להתאים את מערכת החינוך לדור המתחדש לנגד עינינו צריכה להיות בהתאם. אבל המורים? רבים מהם עדיין נלחמים על הבנת הכלים הטכנולוגיים הבסיסיים, כיאה לילידי שנות ה-80 וה-90. השפה לא אותה שפה.
איך מגשרים על הפער הזה?
משרד החינוך מנסה בימים אלה לתת מענה ראשוני. כולנו שומעים את הפרסומות ברדיו, ורואים אותן בטלויזיה. הן מבשרות על מהפכת הבינה המלאכותית שתיכנס לבתי הספר. "היי הי" זה נקרא, או "התכנית לשימוש אחראי בבינה מלאכותית במערכת החינוך".
המון רצון טוב יש למשרד החינוך, אבל מאחורי המהלך המאוחר מדי הזה נותרת מציאות פשוטה שאלו אינן תרופותיה: פער דיגיטלי אדיר בין הדור הצעיר לבין מי שאמור לחנך אותו. וכרגע, הפער הזה רק הולך וגובר.
בינואר 2025 נכנסו לתוקף הנחיות משרד החינוך לשילוב AI בבתי הספר. מסמך שמנסה להסדיר שימוש בטכנולוגיה שנמצאת כבר עמוק בכיסי התלמידים. המטרה ברורה: להדביק את קצב הטכנולוגיה, להגדיר כלים מותרים, לקבוע גבולות, להכשיר מורים ואף לעודד שיח עם התלמידים.
הבעיה? מילים יפות לא יגשרו על המציאות. בלי הכשרת עומק ובלי חיבור אמיתי בין המורים והתלמידים בתחום הדיגיטל - כל זה יישאר רק על הנייר.
המורים נשארים מאחור
המשרד דורש שהמורים יעברו "הכשרה מתאימה" לפני שיאפשרו שימוש בבינה מלאכותית. נשמע טוב, נכון? אבל בפועל הלומדה המוצעת והמומלצת על ידי משרד החינוך לצורך העניין אורכת 20 דקות בלבד, וכל תוכנה עוסק בהכשרה מהירה לשימוש בסיסי, ודרך תיווך לתלמידים, קרי, מצגת על "סכנות השימוש".
בזמן שתלמידים כבר מייצרים עבודות לימודיות ב-AI, עם "הכשרה מתאימה" כזו מורים יישארו מהגרים דיגיטליים, מבלי יכולת להבין את השפה המקומית של תלמידיהם, ולא יוכלו להוות עבורם דמויות משמעותיות ולחנך אותם בכל הקשור בנושא הזה.
עצם העניין הוא, שהפער בין מורים לתלמידים בתחום הטכנולוגי, כלפי חוץ נראה אולי טכני, אבל התוצאה רבת המשקל היא הפער החינוכי, הרגשי. הפער הזה פוגע בלגיטימיות של בית הספר בעיני הדור החדש. התלמידים חיים את הדיגיטל, שולטים בו, מבינים אותו. והמורים - רבים מהם חוששים ממנו, מתבלבלים מולו.
כשלמורים ולתלמידים אין שפה משותפת, כשאין למורים דרך להתחבר לעולם של תלמידיהם, הם הופכים לעוד רעש רקע - במקרה הטוב, ובמקרה הרע לאויבים שכל מה שמעניין אותם הוא לכפות ולאכוף מגבלות בנושא שהם עצמם לא מבינים בו.
חינוך צריך להיות רלוונטי
בוודאי יש מקום לשבח את משרד החינוך על היוזמה, אך כדי שזו לא תישאר עוד רפורמה על הנייר, צריך שינוי אמיתי. לא עוד מסמך, אלא מהפכה חינוכית שתהפוך את המורים לשחקנים באמת משמעותיים במגרש הדיגיטלי. לא רק ללמד איך להשתמש ב-AI, אלא קודם כל לבסס את התשתית של הקשר ולהבין איך לבנות גשר אמיתי לעולם הרשת והמסכים של התלמידים. איך לבנות אמון ולגרום לתלמידים לראות במורים לא רק גורמי אכיפה אלא מחנכים שמלווים אותם במסע הדיגיטלי.
כשהתלמידים ירגישו שהמורים מבינים אותם, כשהם יראו שהמורים יחד איתם במרחב הדיגיטלי, גם מעריכים ומעצימים את החלקים החיוביים ולא רק מציבים גבולות - הם ישתפו פעולה. הם יקשיבו. הם יאפשרו חינוך אמיתי לשימוש בריא, בטוח ומאוזן.
הפתרון הוא לא עוד לומדה חפוזה, אלא תוכנית הכשרה מעמיקה ואמיתית. מורים חייבים לעבור תהליך מסודר פרקטי ויישומי המעניק להם כלים ליצירת שיח חינוכי עם תלמידים והתנסות מעשית בליווי מקצועי בתחום הדיגיטלי.
וכמובן שגם הבינה המלאכותית תנותח מכל עבריה, בין מהזווית השימושית ובין מהזווית שדורשת זהירות, אך בעיקר מהזווית שמזמינה את המורה להיות דמות משמעותית ומחנכת גם במרחבי הרשת והטכנולוגיה המתקדמים ביותר, ובכך להוות כתובת רלוונטית בתחום עבור התלמידים.
התלמידים כבר שם. הם משתמשים בבינה מלאכותית מדי יום, לא מחכים לאישור של משרד החינוך. אם מערכת החינוך לא תדביק את הקצב הטכנולוגי ובעיקר החינוכי, היא תמשיך להתחפר בחול ולהעמיק ולשמר את חוסר הרלוונטיות שלה. ואנחנו כמובן, נשלם את המחיר.
אמיתי כהנא הוא מנהל התוכן במרכז למדיניות ובטיחות ברשת