אחד הכללים הראשונים ביזמות הוא שלפני הכל, מנהל חברה צריך לדעת לנהל בני אדם. הסיבה לכך היא שדרך הפעולה של כל אחד ואחת היא שונה. כדי לדעת כיצד להניע אנשים, צריך ללמוד לזהות את הצרכים, הרגשות והדחפים של העובדים והעובדות.
יותר משזו השכלה, זו מיומנות. לכן, יותר ממה שנדרש ללמוד אותה, צריך ליישם אותה. איך עושים את זה?
רבי יצחק עראמה, פילוסוף, מנהיג רוחני, רב ופרשן בתנ"ך שחי בספרד עד לגירוש הגדול, מסביר בפירושו לפרשת השבוע את העיקרון הבא: פרשת השבוע אמנם נקראת "משפטים", והיא אכן עוסק בתחום המשפט. אולם במפתיע, מה שמנחה את הפרשה הזו הוא לא הכובע השיפוטי, השחור ונטול הפניות, אלא דווקא הכובע הרגשי.
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי.
בסדרה מרשימה של חוקים, מכוונת התורה את האדם להבין דווקא את המימד הרגשי ולא לשפוט רק על פי שאלת ה"צודק או לא צודק". כך למשל, במצווה מרתקת כמו "פריקה וטעינה", מצווה שתובעת מאדם שרואה חמור קורס תחת עומס המשא שלו לעצור הכל ולעזור לו. כאשר יש בפני האדם שתי ברירות - חמורו של החבר הכי טוב שלו, מול החמור של אויבו - עליו להעדיף את האפשרות השניה. למה? כי ככה הוא יכול להבטיח לעצמו "לשבור" את הדחף. ללכת אחרי ההיגיון. כך נכריע את האיבה האישית שיש לנו לעיתים בלב נגד מישהו, ונוכל להמשיך לעבוד לצידו.
עזרה לזולת - מצווה חברתית מאין כמותה
נמשיך עם ההנחיה הבאה: לגרים, מהגרים, ומיעוטים בכלל, יש עודף זכויות. לא כל דבר שניתן להפעיל כלפי אזרח ניתן להפעיל כלפי זר. התורה גם טורחת להזכיר לנו ש"גרים הייתם בארץ מצרים". זה הזמן להיזכר בחוסר האונים של אדם שנעקר ממקומו ואינו חי באזור הטבעי שלו, ולחדד את רגש החמלה בתוככם.
בגלל אותה דרישה מוסרית ורגשית גבוהה, התורה עוברת לרפורמה מרחיקת לכת: רגש החמלה תובע מאיתנו לעזור לזולת, כולל עזרה כספית, גם ללא קבלת תמורה: אם אדם זקוק להלוואה, ומקרה יש לנו הון פנוי באותו הזמן, אנחנו נדרשים להעניק לו את ההלוואה ללא כוונת רווח - בלי ריבית בכלל. זו מצווה חברתית מאין כמוה, שעל הדרך גם מזניקה את היזמות: סטודנט צעיר עם רעב בעיניים שיכול לקבל הלוואה ראשונית בלי ריבית, יהיה הראשון לקפוץ ולנסות להוכיח את ההיתכנות לרעיון שמתבשל אצלו.
האם ניתן לאמן לחינוך רגשי? התשובה היא כן - בדוגמה אישית, בכך שכמנהלים נסתכל על החוזקות של העובד, נכיר אותו יותר, נבין במה הוא טוב, ולא נשפוט אותו רק על סמך מה שלא טוב.
יזמים נפגשים לא פעם עם משקיעים. הם רוצים להצליח, וצריכים מישהו עם הון שיאמין בהם. היחס של המשקיע בתהליך הגיוס מעצב מאוד את האישיות של היזם. כשיש אמפתיה, הבנה שלפעמים אתה צריך עדיין לעבור עוד כמה שלבים לפני שמשקיעים בך, וכשיש סבלנות, כל אלו מסייעים ליזם בהתנהלות מול העובדים שלו ובהמשך אולי גם כמשקיע בעצמו.
הרגש, הנפש של העובד, היא חלק ממנו וגם אותה צריך לראות. חיים נחמן ביאליק תיאר זאת נפלא בפואמה שאני מאוד אוהב: הַבְּרֵכָה:
….וּבְשִׁבְתִּי שָׁם עַל-שְׂפַת הַבְּרֵכָה, צוֹפֶה
בְּחִידַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, עוֹלָם תְּאוֹמִים,
מִבְּלִי לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם קוֹדֵם,
וּמַטֶּה רֹאשִׁי תַּחַת בִּרְכַּת שָׂבֵי חֹרֶשׁ
מַרְעִיפֵי צֵל וָאוֹר וְשִׁיר וּשְׂרָף כְּאֶחָד -
הָיִיתִי מַרְגִּישׁ בַּעֲלִיל בִּנְבֹעַ חֶרֶשׁ
כְּעֵין שֶׁפַע רַעֲנָן חָדָשׁ אֶל נִשְׁמָתִי,
וּלְבָבִי, צְמֵא תַעֲלוּמָה רַבָּה, קְדוֹשָׁה,
אָז הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא דְּמִי תוֹחֶלֶת,
כְּאִלּוּ הוּא תוֹבֵעַ עוֹד וָעוֹד, וּמְצַפֶּה
לְגִלּוּי שְׁכִינָה קְרוֹבָה אוֹ לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ.
וּבְעוֹד קַשּׁוּבָה אָזְנִי וּמְיַחֶלֶת,
וּבְמַאֲוַיֵּי קָדְשׁוֹ לִבִּי יָחִיל, יִכְלֶה, יִגְוַע -
וּבַת קוֹל אֵל מִסְתַּתֵּר
תִּתְפּוֹצֵץ פִּתְאֹם מִן הַדְּמָמָה:
"אַיֶּכָּה!?"
גם בפרשה זו, התורה מבקשת לאמן את האדם לראות את האחר, להביט מבעד לעיניו בחלון הנפש שלו, בצרכים, בחולשות ובחוזקות האישיות שלו. כשנדע לעשות את זה, העובדים שלנו ירוויחו מנהל שמבין אותם, ואנחנו נרוויח עובדים שיש להם מוטיבציה פנימית חזקה המניעה אותם לפעולה.
זיו אלול הוא יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"