אחד האתגרים של יזמים, ובוודאי של מנהלים, הוא להניע עובדים וצוותים לעשות דברים. זה נשמע פשוט, אבל זה הופך להיות מורכב כשהצוות הוא חכם ו"לא פראייר". דעתן, יש לו קול, דעה וגישה מסוימת, שלא תמיד מסכימים איתה. במצב כזה, יש בפני המנהל שתי אפשרויות: האחת, להפעיל את הסמכות, להסביר מי הבוס ולכפות את הדעה. בטווח הקצר - אין ספק שזה יופי של פתרון. בסופו של דבר, מדובר באנשים שמשלמים להם כדי לבצע דברים שאתה אומר להם.
אבל הבעיות מתחילות לצוץ כבר בטווח הבינוני. העובדים מתחילים לשאול שאלות, לתהות, להציע אלטרנטיבות שלא לדבר על תחושות מירמור ותסכול, שגם הן מקרינות על איכות העבודה והתפוקה.
גיוס מנהלים והאצלת סמכויות
את הגישה השנייה, באופן מפתיע, אנחנו מקבלים בפרשת השבוע מכיוון לא צפוי: יתרו, חותנו של משה, אביה של רעייתו ציפורה, מחליט לעשות צעד ולהתקרב לעם היהודי. העם שזה עתה יצא ממצרים, ועדיין לא קיבל את חוקת העל שלו למרגלות הר סיני. בקיצור, עם שעכשיו נולד. יתרו מוצא את משה יושב מבוקר עד ערב באוהל, כשלפניו משתרך תור של חצי עם.
"וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב."
משה מסביר ליתרו שבהיעדר בתי משפט, הוא הופך להיות הרשות המבצעת והמחוקקת גם יחד. יתרו רואה את הסיפור ומציע לו רפורמה משפטית: לבזר את המערכת, להעמיד שופטים ודיינים, עם בתי משפט מחוזיים ומקומיים, ובמקרים הסבוכים לפסוק בעצמו.
"נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ... וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ."
משה מקבל את הרעיון, שמהווה כבר שלושת אלפים שנה את התשתית למערכת משפטית מבוזרת ומפוזרת שמאפשרת נגישות משפטית לכל אזרח.
מדוע נזקק משה לשבת "בוקר עד ערב" כלשון המקרא? מדוע הוא לא חתך את הפסיקה באופן נחרץ, כדי לקצר את התהליך? רבי יצחק עראמה, פילוסוף ופרשן מקרא שחי בספרד של טרום הגירוש, מסביר שהדבר נעוץ בכך שהסיפור התרחש לפני עשרת הדברות ולפני מעמד הר סיני. משה נדרש להסביר כל פסיקה משפטית שלו באופן שיתיישב עם שני הצדדים, דבר שפשוט לקח המון זמן. מרגע שניתנה תורה והעם למד, הכיר והזדהה איתה, התהליכים קוצרו.
עדכונים שוטפים ושיתוף עובדים
מסתבר שאנחנו יכולים ללמוד מכאן על מיתוג מעסיק ואסטרטגיה ניהולית: ברגע שהעובדים יתחברו לרעיון ולערכים, יזדהו ויבינו אותם, נוכל לחבר אותם למשימות ונחסוך המון שיחות מסדרון שהורגות זמן עבודה יקר. העובדים שלנו הם קודם כל בני אדם והם יירתמו למשימה בצורה טובה יותר, אם הם יבינו אותה טוב יותר. בשביל זה צריך מנהלים שמבינים אנשים - ואת זה יתרו זיהה כבר מזמן.
מנהל לא יכול להוביל עובדים בלי מיומנות בסיסית של EQ ובלי הבנה שהוא צריך שותפים ולא רק עובדים. המטבח בחברה לא מחליף את העדכונים, הוא רק עוזר לחבר את האנשים. אותם עדכונים שתקופת הקורונה אתגרה ונוצר קושי בלייצר חיבור של כולם, להסתכל בעיניים ולהבין איפה הפערים ואיך אלה ניתנים לגישור. זה יצר אובדן של המשקפיים שהיו לכל ארגון למדד הדופק, מה שהביא לא מעט חברות לאובדן תחושת השייכות.
לאור זאת, על עדכונים שוטפים ושיתוף עובדים ממש לא כדאי לוותר, כי לאורך הזמן זה מתברר כהשקעה שמחזירה את עצמה.
זיו אלול הוא יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"