ביגוד ככלי לשידור מסרים ושיווק עצמי
אנחנו עובדים בחברת בני אדם, בחוג אנשים, ולהם חשוב לפעמים לדבר, והרבה. הדיבור הוא כלי תקשורת בין בני אדם, גשר להעברת ידע, וכלי לשיווק עצמי, אבל אם מראה עיניים שווה אלף מילים, יתכן שהמראה שלנו משפיע יותר על האופן בו אחרים תופסים אותנו מאשר המילים שיוצאות לנו מהפה.
ביגוד הוא אחת הדרכים המרכזיות שניתנו לנו כדי לבטא את עצמנו ולבחור מה אנחנו רוצים לשדר לסביבה. לדוגמא, בעבר מנהלים היו לובשים חליפות עם עניבה כדי לשדר סמכות ומקצועיות. היום, כשהאקלים הישראלי מתלהט משנה לשנה, החליפה הקלאסית פינתה את מקומה לטובת נוחות וסגנון אישי, ועדיין, מנהלים ומנהלות שרוצים לשדר סמכות בדרך כלל יקפידו על מראה סולידי, אסוף ומהודק.
לא סתם, בעלי תפקידים כמו שוטרים, חיילים ורופאים בכל העולם לובשים בגדים שמאפשרים לסביבה לזהות אותם בציבור. אבל גם למי שלא נוהגים ללבוש מדים, הבגד, המכסה את הגוף, משדר לסביבה מי אנחנו, מה תפקידנו, כיצד אנחנו רוצים שיתפסו אותנו בחברה, ואף משמש דוגמה אישית לעובדים שלנו.
בפרשת השבוע אנחנו לומדים שהכהנים נדרשים ללבוש בגדים מיוחדים "לכבוד ולתפארת":
"וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶ֩יךָ֩ אֶת־אַֽהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֗וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַֽהֲנוֹ־לִ֑י אַֽהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַֽאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִֽיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַֽהֲרֹֽן: וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:"
אלוהים מצווה על משה לקרב את אחיו ואת בניו אליו, ולהבדיל אותם משאר בני ישראל באמצעות בגדים הכוהנים, כך שניתן יהיה להבחין בהם בקלות ולחלוק להם את הכבוד הראוי להם.
"וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַֽהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַֽהֲנוֹ־לִֽי:"
בפסוק זה אלוהים מצביע למשה בדיוק אל מי הוא צריך לפנות כדי להכין את בגדי הכהנים: חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה, כלומר אמנים שלא רק ניחנו בכישרון עיצוב בגדים אלא גם מבינים את חשיבות הבגד, תפקידו וסמליותו.
פחות מילים, יותר מעשים
לבגד, כאמור, יש תפקיד בייצוגו של האדם, אולם רבי יצחק עראמה, מגדולי חחכמינו בדור הגירוש של ספרד, מסביר על תפקיד נוסף של הבגד: להזכיר לאדם את תפקידו.
כך למשל הכהן הגדול לבש מעיל תכלת, אשר בשוליו היו תלויים לסירוגין פעמונים ורימונים. לעיטורים הללו יש משמעות עמוקה: הפעמונים, שהיו עשויים בד, הפיקו צליל כמעט חרישי, וגם הוא רק "אחד לשתיים", שכן בין פעמון לפעמון היה רימון. הרימון מסמל את הפרי שהפנים שלו, הגרעינים, הם היתרון המרכזי שלו. מנהל יכול לדבר הרבה, אבל בסופו של דבר, שום דבר לא יחליף את איכויותיו הפנימיות. הדבר רימז לכהן, הנושא בתפקיד הנהגה רוחנית, שלא לדבר יותר מידי, אלא להתמקד בעשייה שמפיקה תוצאות, ולהשתמש בקולו, כלומר בסמכות שלו, רק כאשר זה באמת נדרש.
בהקבלה, מנהל שצועק או יורד על העובדים שלו בגלל כל טעות קטנה יאבד מהר מאוד את סמכותו, כי העובדים יבינו שהבעיה לא אצלם. לעומת זאת, מנהל שממעיט בדיבור ושוקל את מילותיו בדרך כלל ימצא אוזניים קשובות כשיהיה לו משהו חשוב להגיד.
יזמים ומנכ"לים שרוצים לשמר את הסמכות שלהם חייבים להיות בעשיה מתמדת שמקדמת פרודוקטיביות ולהוות דוגמא אישית לעובדים שלהם, במראה, במילים ובמעשים.
זיו אלול הוא יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר "אבות הניהול"