כשלים מרכזיים בפיתוח מוצר שלא ידעתם שצריך להיזהר מפניהם

במאמר שפורסם במגזין העסקים של אוניברסיטת הרווארד על ידי הפרוספור Stefan Thomke והיועץ העסקי Donald Reinertsen טענו השניים כי על אף שחברות רבות מתייחסות לפיתוח מוצר כאילו הוא דומה לייצור, מדובר בשני תהליכים שונים בתכלית.

בפס ייצור, המשימות הן רפטטיביות, הפעולות צפויות מראש, והפריטים שנוצרים יכולים להיות רק במקום אחד בכל פעם. לעומת זאת, בפיתוח מוצר משימות רבות הן ייחודיות, הדרישות משתנות בתדירות גבוהה, והתפוקה היא מידע (תוכנות, עיצובים, תרשימים), שיכול להימצא במספר מקומות בו זמנית. התעלמות מהבדלים הקריטיים הללו מובילה כשלים שפוגעים בתכנון ובביצוע של פיתוח המוצר.

אחד מהכשלים שהוצגו במאמר היא הגישה לפיה ניצול מקסימלי של המשאבים ימקסם את הביצועים. מרבית החברות שואפות להפעיל את מלוא משאבי פיתוח המוצר שלהן. סקרים שנערכו בקורסי מנהלים במכון הטכנולוגי של קליפורניה, מצאו שמנהל פיתוח מוצר ממוצע שומר על ניצול קיבולת מעל 98%.

לכאורה זה נראה הגיוני, ככל שנעבוד יותר כך נגיע מהר יותר לשלב השיווק והמכירה. אך בפועל, הסברה הזו לא עומדת במבחן המציאות. קיבולת של 100% שוחקת את האיכות, היעילות ואפילו את מהירות של התפוקה.

זאת משום שבתהליכי ייצור, היבטי העבודה ניתנים לחיזוי: אם תוסיף 30% עבודה, ייקח 30% מהזמן להשלים אותה. אך בפיתוח מוצר קשה לחזות מה יהיה, יכול להיות שתוסיפו עוד 30% עבודה, והשלמתה תיקח 90% מהזמן.

למשל, יתכן שנרצה להגביר יכולת מסוימת של מכשיר רפואי, אבל נגלה שהיא מגבירה את הקרינה שהוא פולט. תקלות בלתי צפויות מעין אלה מצריכות אותנו להקצות משאבים וזמן כדי להגיע לפיתרון, לפני שנוכל להמשיך לשלב הייצור.

ניצול גבוה של משאבים יוצר בהכרח תורים של פרויקטים, כלומר עבודה שהושלמה חלקית ו"מחכה" לעובדים שיהיו זמינים. התורים הללו מאריכים את משך הפרויקט הכולל, מעכבים תהליכי משוב, ומקשים על חברות להסתגל לצרכי השוק המתפתחים ולזהות חולשות ובעיות במוצר. כאמור, בפיתוח מוצר גילוי מוקדם של בעיות וחולשות הוא קריטי, אתם לא רוצים להשקיע זמן וכסף בתכונה\חומר\עיצוב מסוים, רק כדי לגלות באמצע התהליך שהם לא יעילים\שמישים.

התור יכול להכיל מפתחים בחברה שמחכים זה לזה בגלל תלות הדדית, או צוותים שקיבלו מידע שגוי. הוא עשוי ליצור עיכוב בהשלמת משימה ואתגרים טכניים. הפתרון לכך, להשאיר מרווח זמן שיאפשר תמרון.
גוגל מפורסמת בזכות הכלל שלה, המאפשר למהנדסים לעבוד יום אחד בשבוע על כל מה שהם רוצים - מה שמאפשר קיבולת נוספת זמינה של 20% מהזמן (יום אחד מתוך חמישה ימי עבודה), במידה ופרויקט מפגר בלוח הזמנים.

התהליך של מציאת התאמה לשוק המוצר (product market fit) הוא מסובך ומאתגר. המפתחים נאלצים להסתמך על בליל של אינטואיציות, נתונים, משובים וסימנים. ההערכה של כל הגורמים הללו היא קריטית ולעתים קרובות קובעת את עתיד המוצר. זה נכון גם לגבי מוצרים פיזיים וגם לגבי מוצרים דיגיטליים.

המקרה של Twitch הוא דוגמה קלאסית לכך. הפלטפורמה הושקה במקור ב-2007 תחת השם Justin.tv, שנועדה להיות אתר סטרימינג בשידור חי בקטגוריות תוכן שונות. גישה רחבה זו דיללה את המיקוד שלה ומנעה ממנה למשוך קהל יעד ספציפי. Justin.tv לא הצליחה להתבלט בין פלטפורמות סטרימינג אחרות ונעדרה זהות ברורה. לכן, היא לא הצליחה לצבור תאוצה והתמודדה עם קשיי מונטיזציה.

בשנת 2011, הפלטפורמה עברה מיתוג מחדש במסגרתו היא צמצמה את המיקוד שלה לסטרימינג בשידור חי. הצעד זה הוכיח את עצמו כגיים צ'יינג'ר. Twitch ניצלה את הפופולריות ההולכת וגוברת של ספורט אלקטרוני, ואיפשרה למשתמשים לא רק לצפות במשחקים האהובים עליהם אלא גם לשוחח עם סטרימרים בזמן אמת בצ'אט. החוויה האינטראקטיבית הייחודית הזו משכה גיימרים והביאה לנסיקה של Twitch. יכולת ההסתגלות שלה הפכה אותה לפלטפורמה מצליחה, כאשר רק ב-2022 הכנסותיה השנתיות נאמדו ב-2.8 מיליארד דולר.

איך אפשר לדעת אם מוצר צריך "לשנות כיוון?" או לחלופין, שהוא בדרך הנכונה? ישנם מספר סימנים שהשוק מתאים למוצר:

תנועה לא צפויה וחיובית - אם המשתמשים מגיבים למוצר בדרכים לא צפויות, זה יכול להיות סימן מבשר טובות. פניות ואפילו הצעות כיצד לשפר את המוצר שלך, הם לעתים קרובות סימנים ברורים לכך שעוררתם עניין. הצעת שיפור היא אינדיקציה למעורבות.

מונטיזציה - לא לכל המוצרים יש מנגנון מונטיזציה בשלבים הראשונים, אבל אם המוצר שלכם בנוי על ההנחה שמישהו ישלם עבורו, בדקו את הנכונות שלו לעשות זאת. אם היא קיימת זהו איתות חיובי.

צמיחה - אם המספרים שלכם משתנים במגמה שאליה אתם מכוונים (מכירות, רמת התעניינות, מספר מנויים וכו') זה הוא סימן חזק שאתם עשויים להשיג התאמה לשוק.

לעומת זאת, אחד הדגלים האדומים שכדאי לשים לב אליהם הוא: "שקרנים מנומסים". הכוונה לביקורות כמו: 'זה נראה נהדר, אני יכול לדמיין שמישהו יתעניין בזה - אבל לא אני' - הקשיבו היטב ללקוחות שאומרים לכם כמה הפתרון שלכם נהדר אבל לא מתאים להם, ושאלו אותם מדוע.

נחזור למאמר של אוניברסיטת הרווארד. כשל נוסף שצוין שם הוא העמסת תכונות על המוצר. רבים ממנהלי המוצר מאמינים שככל שיכניסו למוצר יותר תכונות, כך הלקוחות יאהבו אותו. בגלל זה בתנורים יש כל כך הרבה תכניות בישול, במחשבים יש אין סוף הגדרות, ובמכוניות החדשות יש כמות פיצ'רים שלא הייתה מביישת קוקפיט.

אך האמת היא שגם בפיתוח מוצר, היופי הוא בפשטות. הלקוח רוצה שהמוצר יפתור לו בעיות ולא יצור עבורו "כאבי ראש" נוספים. כדי לפשט את המוצר יש להתמקד בשני תחומים:

הגדרת הבעיה- ניסוח הבעיה שמפתחים ינסו לפתור, הוא שלב קריטי. זה השלב בו צוותים מפתחים הבנה ברורה של מה המטרות שלהם ומעלים השערות שניתן לבדוק ולחדד באמצעות ניסויים. האיכות של הגדרת הבעיה הוא משמעותי עבור היכולת של הצוות להתמקד בתכונות החשובות באמת.

לדעת "לחתוך" או להסתיר מורכבות - הנטייה הטבעית של מפתחים היא להציג לראווה את הפתרונות הטכנולוגים המבריקים ששקדו עליהם. האמת היא, שלעיתים קרובות הלקוחות יעדיפו מוצר שנתפס כפשוט וככזה שלא מצריך מהם מאמץ.

מנקודת מבטו של הלקוח, הפתרונות הטובים ביותר פותרים בעיה בצורה הפשוטה ביותר, כך שלא שמים לב לכל העבודה המורכבת שהמפתחים כל כך גאים בה.

במובן מסוים, פיתוח מוצר דומה לעריכת סרט: יש הרבה רעיונות וחומרים מעניינים, והקביעה מה להשמיט חשובה לא פחות ממה לכלול. אך לרוע מזלם של המפתחים (וגם של הצרכנים), חברות רבות זורקות פנימה כל פיצ'ר אפשרי מבלי להתחשב בגורמים חשובים כמו הערך ללקוח ונוחות השימוש, רק בשל השאיפה להיתפס כחדשניות. כאשר חברות כאלה כבר משמיטות תכונות כלשהן, זה נובע בדרך כלל משיקולי עלות או לו"ז.

מנהלים צריכים לבדוק בצורה ממוקדת כל תכונה: האם היא באמת תשפר את המוצר? אם התשובה היא לא, כדאי למחוק אותה. כך הם יכולים לתת לצוות להתרכז בדברים שבאמת משפרים את חווית הלקוח. הבדיקה נעשית ביחס לדרישה של המוצר: על אלו בעיות הוא בא לענות. ניתן לבדוק זאת בניסויים קטנים ומהירים עם לקוחות מקהל היעד הפוטנציאלי.

צוותי פיתוח מניחים לעתים קרובות שהמוצרים שלהם מושלמים כאשר לא ניתן להוסיף עוד תכונות. המומחים מהרווארד טוענים כי ההפך הוא הנכון: מוצרים מתקרבים לשלמות כאשר לא ניתן להוריד מהם עוד תכונות.

מלבד האתגרים הלוגיסטיים, הטכנולוגיים והפיננסים הרבים, אחת הסיבות לכישלון מוצרים היא תפיסות שגויות. היכולת לזהות ולנתח תפיסות שגויות כבר בתחילת תהליך פיתוח המוצר היא קריטית, ופעמים רבות היא שעושה את ההבדל בין הצלחה לכישלון. במיוחד עכשיו, כשאנחנו עתידים לראות שוק חדש של סטארטאפים מבוססי AI צומח במהרה, חשוב לשים לב ולזהות את הכשלים מבעוד מועד. זה נכון לא רק עבור יזמים ומנהלי מוצר, אלא גם עבור משקיעים שרוצים להשקיע בפיתוחים חדשים.

עו"ד רעות גולדמן היא מנכ"ל קבוצת גאומטריקס ומומחית לחדשנות וטכנולוגיה, חברת ועדת "הלסינקי" בבי"ח בלינסון, וחברת דירקטוריון בעמותת נאמני בי"ח שניידר לילדים