הפילטר של היטלר: כשהפייק הופך להיות ויראלי

מתום מלחמת העולם השנייה ועד היום, נשמעו קולות שטענו שהשואה לא התקיימה. מכחישי השואה טענו שלא היו עדויות מצולמות וכי ממדי האסון מופרכים ומוגזמים. מחנות ההשמדה, קברי אחים, תאי גזים שנמצאו לא הספיקו, כיוון שאנטישמי הוא אנטישמי, ויהי מה.

אם כך, מדוע אנו כל כך מופתעים לשמוע את אותם הקולות שמכחישים כבר עתה את אירועי ה-7.10? אל מול התנועות והגופים מכחישי השואה מזה עשורים שהצלחתם ניכרת, מדוע שלא יעלה בידם של שונאי ישראל להכחיש אירועים של בוקר שחור אחד? האם יש טעם בכלל לנהל דיון על "האם נכרת ראש התינוק או לא"? האם זה מגמד או משפיע על גודל הזוועות?

כאן נכנס לתמונה משתנה חשוב, נשק תוצר העידן המודרני - האינטרנט. הכוונה לכוחה ולחולשתה של המדיה, הרשתות החברתיות והיכולת להפוך כל פייק ניוז לוויראלי. לצערנו, האמת בימינו לא משנה, אלא המהירות והפלטפורמה.

כמות המידע החולף ברשת, בעיקר בעת לחימה, הופך את התוכן למהיר, מניפולטיבי ונשלט על ידי הנרטיב של כל אחד מהצדדים. כל תמונה וסרטון המתפרסמים זוכים מייד לניתוח טכנולוגי מעמיק משני הצדדים, על מנת לזהות פגמים ופייק ניוז.

כך זלגה המלחמה מגבולות עזה לגבולות הדיגיטל והרשתות החברתיות. עודף המידע, הדיווחים, הפצת הפייק וכמות התכנים המסיתים והמסוכנים, עלולה להפוך את הזירה הווירטואלית למקום בו תמשיך הלחימה במשך שנים רבות, גם לאחר שהתותחים יידמו.

מדיניות ההכלה של הרשתות החברתיות בטענה לחופש הביטוי יוצרת פלטפורמה נוחה לתעמולה, איום והסתה באין מפריע. על הגולש הממוצע לא חל שום חוק של בית-דין בינלאומי. האנטישמיות, במסווה של סיסמאות ריקות מתוכן ואג'נדות חסרות בסיס, מרימה ראש והופכת לנורמה חברתית בעידן של עולם חופשי וחופש הביטוי. כך נולדו תיאוריות אבסורדיות במסגרתן אנסנו נשים וילדים וערפנו ראשים, והתיישבו בסימטריה מושלמת עם הנרטיב האנטישמי הישן שהציג את היהודים כצמאי דם. וכשהמיעוט שטורח לבדוק את העובדות לא נמצא שם בזמן אמת כדי לחשוף את השקר, האמת הופכת לפרט שולי בסיפור.

מדינת ישראל לא זכתה אפילו ליום חסד אחד בעקבות אירועי הטבח של השבת הארורה. שעות ספורות לאחר שצה"ל השכיל להתעורר ולהשיב מלחמה, כבר בערו הרשתות החברתיות ודאגו מתגובת הלחימה הקשה של חיילינו. כאילו היינו אמורים להרכין ראש ולא להשיב אש.

ברשת טענו עם יד קלה על המקלדת, שישראל מבצעת רצח עם והשמדה. אירועי ה-7.10 הפכו בתוך שעות ספורות מרגעים מזעזעים לעוד חלק בפאזל המלחמה הסבוך, שבה ישראל תוקפת בעוצמה גדולה ומחוללת הרס לא-מידתי.

ומה קורה בצד השני, שהילל ושיבח את טבח 1,400 הישראלים? הם הגיבורים של הסיפור. הם גיבורי המקלדת שהולכים גם ברחוב האמיתי ברחבי העולם בראש זקוף ומורם.

במערכה הזו אנחנו ללא ספק מפסידים בתמיכה הווירטואלית העולמית. אנחנו חייבים להסתכל החוצה, מעבר לדגלי ישראל במרפסות. חייבים להסתכל אל העולם ולהבין שאנחנו צריכים להשיב מלחמה, לא רק באמצעות הטנקים. עלינו להילחם גם במלחמת ההסברה בזירה הדיגיטלית, כדי שהמהלך הצבאי יקבל גיבוי ראוי ותמיכה.

היעדר מדיניות ההסברה של ישראל גורם לכל מסר הסברתי הפוך להיות אפקטיבי ויעיל. בעוד המסרים הישראלים עוברים לעולם במהירות של יונת דואר בעת מבול, המסר הפרו-פלסטיני משתמש בטילים בליסטיים מכווני מטרה וננעץ בכל פינה בעולם. כדי לנצח במלחמת ההסברה אנחנו חייבים לרוץ מהר יותר מהאויב, אך כרגע נדמה שאנחנו עדיין מדשדשים וממתינים לחילוץ, ממש כמו ביום המתקפה.

כפי שצה"ל החל לדבר ערבית ולפעול אחרת אל מול אויבנו, כך עלינו לפעול ברשתות החברתיות על מנת ליצור הסברה יעילה בכמות גדולה ובמינימום חיכוך עם הצד השני. על מדינת ישראל לעבוד מסביב לשעון ולגייס משאבים רבים על מנת לאגד את כלל המוחות, הפרופילים והתקציבים כדי לצעוק לעולם בקול אחד, ברור וחזק את הצד שלנו, להדהד את הזוועות ללא הרף ולהבטיח לכולם - גם ברחוב וגם ברשתות החברתיות: ישראל תנצח.

מתן פאר הוא מנהל רשתות חברתיות ונכסי דיגיטל ב"פאר לוין תקשורת"