להגיד שמלחמת חרבות ברזל תפסה אותנו לא מוכנים זה אנדרסטייטמנט.
אני לא הולכת להיכנס כאן לשיקולים הצבאיים והטקטיים שהובילו לאסון, אני מאמינה שלכל השאלות הללו עוד יגיעו תשובות, אבל בנתיים, כדור השלג האנטישמי דוהר במורדות המערב והוא הולך וגדל, זורע הרס בכל מקום שהוא עובר.
מבט חטוף בבניין האוניברסיטה המפואר של ה-UCLA כשהוא מכוסה גרפיטי פרו פלסטיני, ניירות וזבל שהשאירו המפגינים בתמיכתה המלאה של הנהלת האוניברסיטה, אומר הכל: הממלכתיות מתה. נפרצו כל החומות. המצודה נכבשה והסטודנטים היהודים נשארו בחוץ. פתאום, כל הפוליטיקלי קורקט נזרק לפח ובשם חופש הביטוי כל אחד יכול לומר מה שבא לו, כמה שבא לו. איך זה קרה?
רמז: כישלון ההסברה הישראלי הוא לא הסיבה העיקרית
הרבה כבר נאמר על הכישלון החרוץ של ישראל בכל הקשור להסברה, כמו גם הקשר עם יהודי התפוצות שנמצא כבר כמה שנים בהידרדרות מדאיגה. לראיה, רבים מהמפגינים נגד ישראל בארה"ב הם יהודים שמסרבים להזדהות עם עמדותיה של ישראל עד כדי כך שהם נוטשים את זהותם היהודית. כל זה כמובן לא התחיל ב-7 באוקטובר, אבל רק אז התחלנו להבין את היקף הנזק.
אני טוענת שהסברה טובה, עקבית ושיטתית שנוגעת באומץ נושאים החשובים היתה יכולה לעשות פלאים, אם כי גם אז לא בטוח שזה היה מספיק לנוכח היקף ההון המוסלמי המושקע במערב כדי להזיק לנו. יחד עם זאת, אחרי שהשעו את אילון לוי הנהדר מתפקידו החשוב בשעה כל כך קריטית, אני כבר לא מצפה מהממשלה הזאת לכלום מלבד דבר אחד: שתתפזר ומהר.
הציר המזרחי קונה את ארה"ב
כבר שנים שנושא הבעלות על אדמות חקלאיות בארה"ב הפך למטען נפץ פוליטי כאשר אילי הון מוסלמים, סינים ורוסים קונים עוד ועוד אדמות ונכסים בארה"ב. למרות שלכמעט חצי ממדינות ארה"ב יש חוקים שמגבילים את כמות השטח שאזרח זר יכול לקנות במדינה, טרם הועבר חוק פדרלי בנושא.
אבל קניית אדמות היא רק חלק מהאסטרטגיה של הציר המזרחי, כי כשיש לך כל כך הרבה כסף, אתה יכול לקנות גם הרבה מאוד כוח. אתר University world news דיווח במרץ כי בין 2014 ל-2019, קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות תרמו לפחות 4.4 מיליארד דולר למספר רב של מכללות בארה"ב. יחד עם תרומות ממדינות אחרות במזרח התיכון במהלך חמש השנים המדוברות, נתרמו יותר מ-5 מיליארד דולר לאוניברסיטאות אמריקאיות ממדינות מזרח תיכוניות סמכותיות. ב-2020 ה-DOE שינה את שיטת הרישום ועננת צנזורה הוטלה על תרומות אלה.
ואם זה נשמע לכם כמו הרבה כסף, תופתעו לגלות שרק 4 שנים לאחר מכן, אותו הסכום הוכפל פי 10! בדו"ח ה-DOE האחרון מ-13 באוקטובר 2023, הסכום הגדול ביותר שנתרם היה 22 מיליארד דולר, וסך כל התרומות בשנה זו היה בהיקף של 51 מיליארד דולר. ואני רק מזכירה, כל זה היה לקראת אותו מועד ארור בו החלה המלחמה.
אז לשם מה היה נחוץ לאוניברסיטאות בארה"ב כל כך הרבה כסף, ומה הן עשו איתו? את זה איש לא יודע בודאות, אבל כשראינו שורות על גבי שורות של אוהלים ירוקים נבנים בין לילה על אדמות הקמפוסים, כבר ידענו שלא מדובר בהתארגנות עצמאית ספונטנית.
אותם אילי הון תורמים סכומים נכבדים לאוניברסיטאות הנחשבות ביותר ובהתאמה, הם מכניסים שינויים בתכניות הלימודים כדי להבטיח לעצמם שליטה בנרטיב. הם מבינים ששינוי תודעתי זה לא דבר שקורה ביום אחד, ושכדי להצליח בזה צריך לבסס סמכות, ואיפה נמצאת הסמכות אם לא במוסדות האקדמיים?
חשוב לזכור שבשונה מישראל, לימודים אקדמיים הם עדיין ערך מרכזי בחייהם של צעירים אמריקאים ואירופיים. מי שלא הולך ללמוד הוא כישלון לכל הדעות ומי שכן לומד הוא בעל הדעה. כך קורה שאנחנו מגיעים לויכוח בטוויטר בשעת לילה מאוחרת, מנסים להצדיק את קיומנו לנוכח ערימות של מידע כוזב, כשאיזה סטודנט דור ז' מתפאר בתואר שלו בלימודי המזרח התיכון, רק כדי להגיד שהוא יודע על מה הוא מדבר. הוא לא.
עם מאגרים של תכנים מסיתים שמופצים ברשתות באמצעות קמפיינים ממומנים בתפוצה רחבה, ועם רוח גבית מהאלגוריתמים של טיקטוק וחברותיה, קל היה לאותם גורמים זרים לייצר אמפתיה כלפי הפלסטינים ולהשכיח את העובדה שמדובר בכלל במלחמת דת. כי כשבני הנוער ממילא צועקים "פאק דה סיסטם", גם בלי להבין את משמעות הדברים, הדרך משם ועד ליישום בפועל באמת לא כזאת ארוכה.
דה ווסט איז נקסט
ואחרי שאנחנו יודעים את כל זה, מי שעדיין חושב שנושא הסכסוך הוא המלחמה בעזה פשוט עוצם עיניים. הפלסטינים קיבלו מיתוג של אנדרדוג חלש ומסכן, ואילו אנחנו היהודים קולוניאליסטים רעים, עם כובש, אכזר וצמא לדם, ממש כמו הקריקטורות מהשואה. וזה למרות שבפועל, אנחנו מיעוט קטנטן של יהודים במזרח תיכון שהוא 90% מוסלמי, ויתר הלא מוסלמים באזור סובלים גם הם מרדיפות חוזרות ונשנות.
אבל לתקשורת העולמית יש דרך אחרת להציג את הדברים. מארק טווין אמר פעם ש"קל יותר לשקר לאנשים מאשר לשכנע אותם שמשקרים להם", וכמה שהוא צדק. כי כשמסתכלים על מספרי המתים הנמסרים לתקשורת העולמית מטעם משרד הבריאות של עזה (בהנהגת חמאס), זה באמת נשמע מחריד. 34 אלף הרוגים, מתוכם 13.8 אלף ילדים וכמעט 9 אלף נשים.
אובייקטיבית, אנחנו הרעים. אבל האם מישהו טורח לבדוק את אמינות המספרים הללו? מיהם כל אותם ילדים ונשים שנהרגו לכאורה? האם הם רשומים באיזשהו ארכיון מסודר? האם יש הוכחה שהם בכלל נולדו? ואיך יתכן שיותר נשים וילדים מתו מאשר גברים, המהווים את רובם המוחץ של המחבלים, כאשר ברור שהם המטרה העיקרית של צה"ל בעזה? אין לי ספק שאם היו שואלים כל חייל בצה"ל כמה אנשים הוא הרג בעזה, המספרים היו נראים אחרת, אבל בשלב הזה, מי יאמין להם?
דוח מפורט שפרסם מגזין ה-Tablet בחודש מרץ מצביע על מניפולציות רבות שנעשו במידע הנוגע לחללי המלחמה בצד העזתי. אמנם אין ראיות חותכות שיסתרו את המידע של חמאס, אך הגידול הקבוע והעקבי במספר המתים ואנומליות אחרות שזוהו במידע מובילות למסקנה כי תהליך התיעוד שאינו קשור או שקשור באופן רופף למציאות שימש כדי לדווח על המספרים.
אז מה היה לנו?
דיסאינפורמציה - מידע שגוי על הנעשה במלחמה, סילוף ההיסטוריה והעובדות, והתעלמות מהצהרות ברורות מאוד של מנהיגים איסלאמים קיצוניים שקוראים השכם והערב להשמיד את ישראל והמערב.
הסתרת מידע - כשביקשתי מג'מיני, מנוע ה-AI של גוגל, לספק לי את עיקרי אמנת חמאס, מסמך רשמי מ-1988 שכבר אוזכר באינספור פרסומים בו מצויין בבירור שמטרת הארגון היא להשמיד את ישראל, הבוט טען שהוא אינו יכול לספק את המידע.
התשה רגשית - המאמץ הכרוך בהפרכת מידע כוזב כשיש כל כך הרבה ממנו כה גדול, שגם מי שמנסה לא תמיד מצליח, ועד שמעמידים את הסילוף על תיקונו, כבר מצטברת ערימה חדשה של טענות חסרות בסיס שההתעסקות בהן מתישה ומערבבת רגשית.
לכן, ביום השואה הזה, עלינו לזכור את חובתנו להישאר נאמנים לאמת ורק לאמת. להסתכל על עצמנו באומץ במראה, להודות בטעויות, להפיק לקחים ולהשתפר. אסור לנו לשתף פעולה עם השקר, כי את ההבטחה Never Again רק אנחנו יכולים לקיים.
נסיים עם פרשנות למסר הסמוי של עדן גולן, נציגתנו המוכשרת לאירוויזיון, בשיר הוריקן:
"לא צריך מילים גדולות (כמו ג'נוסייד ואפרטהייד),
רק תפילות (כי אתם הבאים בתור),
אפילו אם קשה לראות (כי שוטפים לכם את המוח),
תמיד אתה משאיר לי אור אחד קטן (אור שילך ויגדל, כי טבעה של האמת להתגלות)"