האירוויזיון חשף מה באמת חושבים עלינו בעולם - וזה מה שישראל צריכה לעשות

בגמר האירוויזיון ראינו באופן מובהק מה העולם באמת חושב עלינו. התחרות, שחרטה על דגלה לאחד אנשים באמצעות מוזיקה, היתה רוויה בפוליטיקה, ולמרות שרבים בעולם הצביעו בעדנו, שופטים ממדינות רבות התעלמו מאיתנו במופגן. כרמית הררי: "הרבה יותר קל לשנוא מאשר להקשיב או לחשוב, לנסות להבין את הצד השני ואולי אפילו ללכת נגד הזרם הנרטיבי סביבך". למרבה המזל, יש הרבה דברים שישראל יכולה לעשות כדי לתקן את תדמיתה בעולם, גם בלי להתפשר על היעדים הצבאיים.

"יש לנו הזדמנות לשנות את הנרטיב הישראלי ולהציג את התקומה המדהימה שיש למדינה שלנו," אומרת נעמה לביא ביטון, סמנכ"לית השיווק של קבוצת לובינסקי, מהמובילות בענף הרכב בישראל. "ישראל היא מדינה צעירה שב-76 שנים הצליחה לעשות, לקלוט ולהתפתח הרבה יותר מהרבה מדינות אחרות בוגרות ובעלות משאבים רבים משלנו. החוסן, האופטימיות, האחדות שאנו יודעים להפגין והיכולת שלנו לעשות מכל לימון לימונדה, הם הסיפור האמיתי. לטובת הסיפור הזה הייתי מקימה מערך ייעודי להסברה במסגרת בתי הספר והאקדמיות, שירתום את הדור הצעיר, שחי ומבין את המדיה, לטובת הסברה ושינוי פרדיגמה".

"מעבר לזה", מוסיפה נעמה, "אי אפשר בלי הקצאת משאבים משמעותיים (פרסום) לטובת קידום השיח ברשת על מנת שיופץ לכל העולם. במקביל, כפעולת מלקחיים הייתי לוקחת דמויות ישראליות מובילות ומצליחות שידברו את אותו הנרטיב רק מהכיוון של 'עשיתי, תרמתי ויצרתי'. התרומה של הפעילות תתרום לא רק בחיזוק ויצירת נרטיב שונה ועוצמתי למדינת ישראל אלא גם לנוער ולכל משתתפי המיזם כשליחות וחיזוק התפיסה של מדינת ישראל בעיניהם."

כרמית הררי, סמנכ"לית השיווק בתילתן, המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית בחיפה: "הרבה יותר קל לשנוא מאשר להקשיב או לחשוב, לנסות להבין את הצד השני ואולי אפילו ללכת נגד הזרם הנרטיבי ששורר סביבך. זה לא נכון רק לחו"ל אלא גם אצלנו בארץ. זהו יצר האדם ובכל פעם כשפותחים טוקבקים ומתחילים לקרוא אותם רואים את ההוכחה לכך. אני מעריצה את הטיקטוקרים האמריקאיים שבחרו לתמוך בנו, לתמוך באמת. הם בין הבודדים שמצליחים לייצר הסברה אותנטית כי הם באים מתוך עמם והם לא הישראלים הזרים שמטיפים להם מוסר. לכן, הדרך הטובה בעיני להשפיע על דעה כלשהי היא להיכנס לנעליו של מקבל המסר ולדבר אליו בשפה שהוא מבין.

באותה הרוח, פיתחנו בסטודיו הבית שלנו CloverBite, משחק מחשב קצר שמדמה את החיים של אותם ילדים שהיו בשבי החמאס במנהרות. השחקן משחק במשחק התגנבות במבט-על (top-down), ילד שכלוא במנהרות ומנסה לסייע לילדים שנמצאים איתו ולמצוא את דרכו החוצה. השחקן שנשאב למשחק, לא יודע בתחילה על מה בעצם מדובר, רק בסופו, המסר של החטופים בשבי החמאס מופיע. המטרה היא ליצור הזדהות עם החטופים ולהבין דרך החוויה שמה שקורה מתחת לאדמה הוא לא משחק שאפשר לנצח בו לבד, ושהם צריכים את העזרה שלנו. המשחק קשה ומטרגר בשבילנו, שחווינו יחד את השביעי באוקטובר, אבל פנייה לקהילת הגיימרים הבינלאומית האדירה בגודלה ובשפה המשחקית שהם מדברים, טרם נעשתה."

הדר לוס, סמנכ"ל השיווק של רשת הסטוק: "מתחילת המלחמה כל אזרחי המדינה התגייסו לעזור במה שיכלו ולמעשה למלא את הוואקום שהמדינה השאירה. אחת הגזרות החשובות נשארה מופקרת, וזה לא קרה רק במלחמה הזו, זה קורה שוב ושוב. אמנם הפעם היה משרד האמון על הנושא אבל לא היה מי שיתפעל אותו. מדינת ישראל חייבת לתמוך ולחזק את מערך ההסברה שמנהל מלחמה בזירה התקשורתית אבל המלחמות בימינו הם לא רק בשדה הקרב או בתקשורת הממסדית עולמית, הוא גם בשדה הרשתות החברתיות. שם אין חוקים, ואם אנחנו מתקשים ב- 2 הזירות הראשונות אז ברשתות החברתיות משאירים לנו אבק. ללא תמיכה, תקצוב ממשלתי וערמומיות ישראלית, לא נוכל באמת לשנות את הנרטיב השלילי שכבר הושרש בעולם".

לדבריו, "הבוז באירוויזיון (אחד מאירועי הלהט"ב הגדולים בעולם) מוכיח כמה קל למחוק הישגים של שוויון במדינה במזרח התיכון רק בגלל נרטיב שקרי. ככל שהימים עוברים, ככה קשה יותר להחזיר את הגלגל אחורה. המדינה צריכה להעסיק מומחים אזרחיים ברשתות החברתיות ולהשקיע בפרסום גרילה בשביל לשפר ולחזק את הנרטיב הישראלי."

שי אלעני, סמנכ"ל השיווק של חברת Aporia: "ישראל מתמודדת עם ירידה משמעותית בתמיכה ציבורית עולמית, לצד תחושה גוברת שהיא נושאת באחריות למצב המורכב במזרח התיכון. ישראל, שזכתה לתמיכה ציבורית חסרת תקדים באוקטובר, הפכה להיות האשמה הבלתי מעורערת במצב הגיאופוליטי במזרח התיכון.

בעיני, הסיפור הטראגי הזה הוא הסיפור של ישראל ב-20 השנים האחרונות: ישראל מאבדת בהדרגה את השליטה על הנרטיב הציבורי. גופי ההסברה הישראליים, מפוזרים וחסרי תקציב, מתקשים להציג את עמדתה באופן ברור. מנגד, ההסברה הפלסטינית מתוקצבת ע"י איראן וקטאר, עם גרעין קשה באוניברסיטאות בעולם המערבי.

כתוצאה מכך, ישראל לא נתפסת בעולם כמעצמת הייטק וכלכלה, פורצת גבולות בעולמות הטכנולוגיים, ליברלית ופתוחה, אלא כמדינת אפרטהייד, והצד הישראלי בסיפור נשכח. נקלענו למצב חסר תקדים בו עדיין יש 132 חטופים, רובם אזרחים שנחטפו מביתם, המוחזקים בעזה, ובמקביל, מתקיימות הפגנות בלונדון ובניו יורק, בהן מוטחת ביקורת קשה על ישראל ומיוחסת לה אחריות מלאה למצב".

שי מסכם: "בעולם מחובר ומודרני כמו שלנו, ובמיוחד שכלכלת ישראל נתמכת ומבוססת על העולם המערבי, על ההנהגה להבין שחזית ההסברה היא חזית מלחמה כמו החזיתות בעזה ובלבנון. הפקרת החזית הזאת, הדחקת החשיבות של משרדי החוץ וגופי ההסברה תייצר חרמות, חוסר אורח רוח לביצוע פעולות משמעותיות ובידוד עולמי. רק על ידי חיזוק גופי ההסברה, גיבוש נרטיב ברור וחיזוק יחסי החוץ, ניתן יהיה להתמודד עם האתגרים ולקדם תמיכה ציבורית עולמית רחבה יותר."

אירוויזיון 2024 היה מיקרוקוסמוס מרתק של התדמית הישראלית בעולם המערבי. מצד אחד, הפגנות בלי סוף, איומים על חייהם של חברי המשלחת הישראלית, ובוז רועם מהקהל לכל אורך השיר של עדן, שהפקת האירוויזיון הצליחה ביעילות רבה לטשטש מההקלטה. מצד שני, תמיכה אדירה מהקהל הבינלאומי, יהודים ושאינם יהודים, שהצביעו כדי להביע את תמיכתם בישראל ובשיר של עדן, שמספר את הסיפור של כולנו. הניגוד הזה מדגיש את המורכבות של התדמית הישראלית בעולם. עמידתה האיתנה של עדן אל מול הרוע והאיומים היא הישג הסברתי אדיר והשראה לכולנו, שמראה שגם בתקופות קשות, יש מקום לאהבה, לאחדות ולתקווה.