כשהדרך להשפעה עוברת בחשיפה - למה אנחנו כל כך מפחדים מהצלחה?

"לא נולדת לשחק בקטן. נולדת לשבש, לרפא, להוביל ולהדליק," הכריז וישן לחיאני, מייסד ומנכ"ל Mindvalley, רגע לפני שחדר הזום החל לרטוט מהתרגשות. אך למחרת, כשהוא החזיק את הטלפון ולחץ על כפתור הצילום, גופו סירב לשתף פעולה. ההשראה הייתה שם, אך משהו בפנים לחש: "לא היום."

"זו לא סתם דחיינות, וזה לא קשור רק למדיה חברתית, טקטיקה ואסטרטגיות צמיחה", כתב וישן בניוזלטר שסיכם את האירוע. "זה פצע ישן שיושב עמוק במערכת העצבים, על רובד הבושה, עטוף בפרפקציוניזם - פצע הנראות. אותו פחד קדום וכמעט גנטי, שגורם אפילו למנהיגים מבריקים להסס, לדחות, ולהימנע מלהשמיע את קולם - לא בגלל חוסר כישרון - אלא בגלל זיכרון ישן, קול ביקורתי פנימי, או אולי קשר שתיקה שהועבר בירושה".

"אם יראו מי אני באמת, ינטשו אותי." זו האמונה הסמויה שפועלת מתחת לפני השטח אצל יוצרים, יזמים ואפילו משפיענים. היא גורמת לנו לשייף וללטש את העבודה שלנו עד לרמת האובססיה, לדחות חשיפה אמיתית, ולשמור על עצמנו קטנים - לא כטקטיקה שיווקית, אלא מתוך פחד קיומי עמוק.

הילד הפנימי שבנו, זה שננזף כשהיה רועש מדי או בוטה מדי או פשוט שונה מדי, לא שוכח. והוא לוחש לנו בכל פעם שאנחנו מתקרבים אל קדמת הבמה.

וישן, שבנה מותג עולמי סביב שינוי תודעתי, הופתע לגלות שגם הוא נושא את הפצע. "אתה אירחת את ספירת השנה החדשה של CNN העולמית - ששודר למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם", העיר לו אחד המשתתפים בפסגה. "היית על השער של מגזין Global Citizen השבוע. ולא שיתפת אף אחד מהם באינסטגרם".

וישן הודה: "לא עדכנתי את האתר האישי שלי כבר שנים. אני מהסס לשתף את הניוזלטרים שלי באינסטגרם. וחלק כלשהו בי - החלק שמתגאה בכך שהוא נשאר מקורקע, אותנטי, אנושי - מתנגד בשקט לפרסם כל דבר שעשוי להיראות 'מבריק מדי'".

אז למה אנחנו כל כך מפחדים מהצלחה? השאלה הזאת המשיכה להדהד לכל אורך הפסגה. האם אנחנו חוששים שאם נראה מוצלחים מדי, נאבד את הקשר האותנטי עם הקהל שלנו, או נשבור את האמון של אלה שהיו איתנו מהיום הראשון?

זה היה אחד המסרים החזקים בהרצאתו של ברנדן קיין בפסגה. לדבריו, זה לא משנה אם אתה יזם, אמן או מורה. הנראות שלך היא לא רק שיווק - היא שירות. שירות לאחרים, לעצמך, ולדור הבא.

"זה לא עניין של להיות משפיען, אלא של לקיחת בעלות על הזהות שלך כיוצר - כי היוצרים משנים את העולם. הלקוח הבא שלך, ההזדמנות הבאה שלך, הקפיצה הקוונטית הבאה שלך - הם לא מחכים שתהיה מושלם, הם מחכים שתהיה אמיתי, וזה קורה רק כשאתה מרפה מהפחד להיראות".

תרזה לי, משתתפת בפסגה, ניסחה זאת כך: "אני יכולה ללמד אחרים לזרוח - אבל עדיין נאבקת לפרסם את עצמי."

ובכן, לדברי קיין, הפרדיגמה משתנה: נראות אינה סכנה שיש להיזהר ממנה, אלא שער לחופש. "בכל פעם שאנחנו משתפים תוכן אמיתי — אנחנו מחזירים לעצמנו את הקול שלנו. בכל פעם שאנחנו מראים את הפנים שלנו, אנחנו מחווטים מחדש את מערכת העצבים להבין שזה דבר בטוח עבורנו", הסביר.

המשפט שחתם את הפסגה, וצוטט שוב ושוב בצ'אט הזום: "לאף אחד לא אכפת. פשוט תתחילו." כי הכוח לרפא את פצע הנראות לא נמצא בשלמות, אלא דווקא בפעולה המבולגנת, הלא מוכנה, האמיצה.
העולם לא צריך עוד משפיענים מלוטשים. הוא צריך יותר אמת. יותר קולות רועדים. יותר פגיעוּת.

פצע הנראות הוא לא תופעה שיווקית - הוא תופעה אנושית. הוא מתעורר בכל פעם שאנחנו שוקלים להיחשף, בכל פעם שאנחנו חולמים בגדול, בכל פעם שאנחנו בוחרים להיות אותנטיים. אבל עם כל "פוסט" אמיתי, אנחנו שוברים את מחסום הפחד.

השלב הבא אינו אסטרטגיית תוכן מתוחכמת, אלא החלטה: לחשוף את האמת שלנו — גם אם היא מבולגנת, גם אם היא לא מתוזמרת, גם אם אין לה פילטר. כי הנוכחות שלך, לא הביצועים שלך, היא זו שמזיזה הרים.