האם ניצחון צבאי בעזה פירושו תבוסה בזירת ההסברה הבינלאומית?

אומת הסטארטאפ, שהולידה לא רק טכנולוגיות מדהימות אלא גם כותבים ויוצרי תוכן נפלאים, משיבה מלחמה גם באירופה, אמריקה, אסיה ובכל העולם, בקרב ההסברה ברשתות ובתקשורת.

בכל עימות צבאי עם חמאס, מתחוללת במקביל גם מלחמת הסברה, אך הפעם, בשל הזוועות, כמו חוסר התפקוד של משרד ההסברה, ההתגייסות הישראלית גבוהה אף יותר ממבצעים קודמים. אנשי תקשורת, משפיענים, כותבים, מתרגמים, מעצבים, במאים - כולם נרתמים כדי לחדד את האמת ולספר את סיפורו של הצד הישראלי, באחת השעות הקשות ביותר שידעה המדינה ב-76 שנות קיומה.

אי אפשר להפריז בחשיבות של הסברה וגיוס תמיכה בינלאומית. באולפנים מתמקדים בעיקר בהשפעה המיידית שיש לתמיכה כזו: האם ישראל תקבל לגיטימציה מהעולם לפעול צבאית בעזה. אך המשמעויות רחבות הרבה יותר. מקרב על הנרטיב לאסון שייזכר לדורות, דרך מלחמה באנטישמיות שמנצלת את המצב כדי להרים ראש במסווה של "דאגה לפלסטינים", ועד שיקום המדינה ובפרט יישובי העוטף, שתמיכה בינלאומית יכול להאיץ אותו משמעותית. גם המצב המדיני לאחר המלחמה (מי ישלוט ברצועה) יושפע בין השאר מקולות שיושמעו בקהילה הבינלאומית.

גם ההיסטוריה מוכיחה את חשיבות ההסברה וגיוס תמיכה בינלאומית, מההחלטה של האו"ם על תכנית החלוקה שנתנה למדינת ישראל לגיטימציה בינלאומית, דרך הקואליציה הערבית נגד משטרו של סדאם חוסיין שגיבשה ארצות ארה"ב (ואילצה את ישראל שלא להגיב לטילים ששיחרר סדאם לעברה, בכדי לא לעורר תמיכה ערבית במשטר שלו), ועד לסנקציות הקשות שהובילו לצניחה של הרובל הרוסי מאז הפלישה לאוקראינה.

יש כמה סיבות לכך, הראשונה היא פשוטה במיוחד: ישנם 1.9 מיליארד מוסלמים ברחבי העולם לעומת 16 מיליון יהודים. אמנם מעשי הזוועה של חמאס מנוגדים לכל חוקי האסלאם, כפי שמיטיבים לתאר זאת מוסלמים שהזדעזעו גם הם מהמעשים הנוראיים של חמאס, אך מראש אנחנו משחקים במשחק "לא הוגן", כי מרבית המוסלמים יהיו מראש בצד של חמאס ולו רק בגלל שמדובר בארגון "מוסלמי".

שנית, הנרטיב השקרי של חמאס תופס תאוצה בין השאר בשל פעילותם של מהגרים ממדינות ערביות ומוסלמיות, המתגוררים כיום במדינות המערב. הם כמובן פעילים ברשתות החברתיות כמו כל אדם מערבי אחר, אך דעותיהם לא תמיד זהות לדעות המערביות, ולחלקם אין כל בעיה גם להצדיק מעשים בלתי אנושיים בשם הדת או הלאום.

הסיבה השלישית היא בורות. הרבה אנשים פשוט נחשפים לסרטון אחד, שקרים או חצאי אמיתות, וקל להם הרבה יותר לרוץ לצייץ על זה בטוויטר ולהרגיש שהם "עושים את הדבר הנכון" (במרכאות כפולות ומכופלות), מאשר להתעמק ולהבין שיש פה סכסוך מורכב: דתי-לאומי-תרבותי-טריטוריאלי, שנמשך כבר יותר מ-100 שנה.

הם לא מבינים את עוצמת הזוועה שהתרחשה ברחבי הדרום, או גרוע מכך, מפיצים מידע כוזב המגמד את מימדי האסון ואף מכחיש אותו. מדובר במערביים שמאמינים בזכויות אדם, וחושבים שהם מקור הצדק והאור בגלל שפרסמו פוסט תמיכה בפלסטין, למרות שלרוב מדובר בצעירים שרמת הידע שלהם לגבי הנעשה במזרח התיכון היא נמוכה עד לא קיימת.

סיבה נוספת היא ניצול הנרטיב הפלסטיני להצדקת פשעים נגד האנושות. למעשה, ניתן ליצור הבחנה ברורה בין פרו פלסטיניות, לבין פרו נאציזם. מה הכוונה? גם אם אנחנו לחלוטין לא מסכימים עם זה, דעה שתומכת בהקמת מדינה פלסטינית, או כזו שמבקרת את ישראל על החלת שלטון צבאי בשטחים, היא דעה פוליטית, ולא בהכרח גזענות או רצחנות. אך במלחמה הזו, וגם בסבבים הקודמים, חמאס (כמו גם קולות יהודים קיצוניים בחברה הישראלית), יצרו ערפול, כאילו אין הבדל בין לצעוק "Free Palestine" או להביע ביקורת על מדיניותה של ישראל, לבין מעשי הזוועה האיומים שביצעו המרצחים. הדבר הזה מאפשר למעשה, לכל מי שתומכים בפלסטינים ורואים בישראל עם כובש, להצדיק מעשים שלא נראו מאז דעא"ש ומלחמת העולם השנייה, שאותם אף טיעון פוליטי לא יכול להצדיק!

וישנה סיבה מקוממת אף יותר, אליה נחשפנו עוד ב"שומר החומות". המונולוג המקומם של הסאטיריקן ג'ון אוליבר בזמן אותו מבצע, טען כנגד ישראל שהמלחמה שלה בעזה לא צודקת, כיוון שיש הרבה יותר נפגעים בצד העזתי. אוליבר לא לבדו, עיתונאים זרים רבים שסיקרו באותה תקופה את המבצע בישראל, הרגישו לא בנוח כששאלו אותם למה רוב העולם תומך בעזה. הם ענו באי נוחות: "זה נורא להגיד, אבל אתם פשוט לא מתים מספיק. על כל נפגע שלכם יש להם המון תמונות ונפגעים שהם יכולים להראות לעולם".

האסון הנורא הנוכחי, אמנם יצר הזדהות ואמפתיה עם ישראל, אך ככל שהלחימה תימשך מניין ההרוגים העזתי יעלה על זה הישראלי, בעיקר בשל העובדה שחמאס משתמש באנשיו כמגן אנושי. ככל שאנשים ישתכנעו להסתכל על המלחמה דרך הפריזמה הילדותית והצרה של "איפה יש יותר הרוגים", ולהתעלם מהנסיבות, אנחנו נפסיד במלחמת ההסברה.

הסיבה ה"קלאסית" היא כמובן, אנטישמיות, מחלה שלצערנו העולם לא מצא לה חיסון. לא משנה מה נעשה, תמיד יהיו המוני אנשים שמראש שונאים יהודים ורק מחפשים "הזדמנות" לנגח יהודים וישראלים באמצעות ראייה חד צדדית של המצב, חצאי אמיתות ופייק ניוז.

אמנם כמות הגולשים שנגדנו כנראה עולה על כמות האנשים שתומכים בנו, אך יש לנו כלים להתמודד עם המצב. את Words of Iron יזם שקד לוקיץ, מהנדס תוכנה במקצועו. היוזמה מאגדת את שלל התיעודים המזעזעים של מעשי הנבלה של חמאס, ואוגרת אותם בכדי למנוע את היכולת של חמאס להכחיש את אשר אירע. בנוסף, האתר שלה מציג עבור הגולשים ציוצים פרו ישראליים בטוויטר, כדי שיוכלו להגיב להם ולהגביר את החשיפה אליהם.

באופן דומה, המערכת של SaveeAI שפותחה בהתנדבות על ידי נכדים לשורדי שואה, יועדה במקור להילחם בהכחשת שואה ואנטישמיות, אך בשל המלחמה הורחבו יכולותיה גם בנושא הסברה סביב המלחמה והסכסוך הישראלי-פלסטיני.

SaveeAI באה לפתור שתי בעיות מהותיות עבורנו בקרב ההסברה. הראשונה, קושי להתנסח באנגלית כאשר מדובר בנושאים פוליטיים מורכבים, כמו גם חוסר בנתונים, מה שהופך כל תגובת הסברה שלנו ברשת למאמץ רב. השניה, הנחיתות המספרית שלנו, שהביאה לכך שכמעט בלתי אפשרי להדביק את הפער בין מספר התגובות הפרו חמאסיות למספר התגובות הפרו ישראליות.

בניגוד ל-ChatGPT, שעלול לענות תשובות הנעות בין חוסר דיוק לשקר מוחלט, Savee הוזנה אך ורק ממידע של גופים אמינים (למשל מוזיאון יד ושם) ומומחים ש"לימדו" את המערכת על אודות הסכסוך והמצב במזה"ת. המפתחים שמו גם דגש על הנימה של התשובות. המערכת מנסחת תשובות ענייניות אך לא מתלהמות. זאת מתוך התפיסה כי את האנטישמים כבר אי אפשר "לרפא" מהמחלה שלהם, אך ישנם המון אנשים הגונים שאינם אנטישמיים, אלא פשוט נחשפים למידע שקרי. המטרה של המערכת היא להציג לאותם אנשים את האמת.

אם מלחמת ההסברה היא מרתון, שני הכלים החשובים הללו הם לא הרצים עצמם, אלא "משקאות אנרגיה". לצד העשייה הטכנולוגית, על כולנו מוטלת החובה ליטול חלק במסגרת מלחמת ההסברה. זה אומר לשתף סרטונים, לסייע ביצירת תוכן, ולעשות שימוש בעזרים שלרשותנו.

בכלל, חשוב להבין את גודל השעה וגודל המשימה, מספיק עם גישת ה"לא משנה מה העולם חושב". אולי בחיים האישיים שלנו אנחנו שואפים שיהיה לנו ביטחון, שלא יהיו אכפת לנו מה חושבים עלינו, אבל כאשר מדובר במדינה, ההפך הוא הנכון: כדאי מאוד שיהיה אכפת לנו מה חושבים עלינו, כדי להבטיח שיהיה לנו ביטחון.


עו"ד רעות גולדמן היא מנכ"ל קבוצת גאומטריקס ומומחית לחדשנות וטכנולוגיה, חברת ועדת "הלסינקי" בבי"ח בלינסון, וחברת דירקטוריון בעמותת נאמני בי"ח שניידר לילדים