אתגרי השנים האחרונות יצרו גלי ירידה מהארץ במספרים הולכים וגדלים, עם שיא של יותר מ-55,000 ישראלים שעזבו את הארץ לצמיתות במהלך 2023, שנת ההפיכה המשפטית, ועוד יותר מ-40,000 איש שעזבו במהלך 2024.
בעוד שמומחים מודאגים מבריחת המוחות וההון, קשה להאשים את מי שרק חיפשו חיים שלווים ונוחים יותר עבורם ועבור ילדיהם. אז שמנו את הביקורות בצד ושוחחנו עם עמיאל רייס, משווק ויזם דיגיטלי שכבר 5 שנים נודד בחו"ל עם אשתו וילדיו, כדי לשמוע על הסיבות לעזיבה, איך מסתדרים בחו"ל כמשפחה ישראלית צעירה ולאן הכי כדאי להגר?
מה הוביל אותך להחלטה לעזוב את ישראל?
"אני, אשתי יונית ושתי הבנות שלנו, שהיום בגילאי 8 ו-10, עזבנו את ישראל כבר ב-2019 ומאז אנחנו חיים בחו"ל עם הפסקות. במהלך הקורונה חזרנו לישראל לביקור שהיה אמור להימשך שבועיים ונתקענו שם. פחדנו מהמצב העולמי, לא רצינו לחסן את הילדות ובטח שלא רצינו בידוד.
את ההחלטה הסופית לעזוב קיבלנו בעקבות מבצע שומר חומות ב-2021, כשהיו טילים על ירושלים ועל באר שבע. במשך עשרה לילות, היינו צריכים לרוץ למקלט עם שתי ילדות קטנות וזה יצר טראומה. בשלב הזה כבר היה לנו ניסיון של 9 חודשים בחו"ל, והבנו שלעזוב יהיה הצעד הנכון עבורנו.
"התחלתי לעבוד עם זום הרבה לפני הקורונה, ועוד לפני שעזבנו את הארץ, ב-2019, הבנתי שאני לא פוגש את הלקוחות שלי פיזית, מה שהקל מאוד על ההחלטה לעזוב. היום אני יכול להשיג לקוחות דרך המלצות ושיווק דיגיטלי, ואין צורך בקרבה פיזית. הרבה מהלקוחות שלי הם מישראל, אבל אני מנסה להרחיב את העסקים שלי לשווקים בינלאומיים."
איך החלטתם לאן להגר? מה היו השיקולים?
"בשלוש השנים האחרונות יצאנו למסע כדי למצוא את המקום האידיאלי לנו כמשפחה. היינו בגיאורגיה, בספרד, בבולגריה וברומניה. זה היה קשה, גם בגלל שאנחנו לא אזרחים של האיחוד האירופי ומוגבלים בשהייה ל-3 או 6 חודשים, וגם בגלל האתגר של חינוך הבנות כאשר איש מאיתנו לא דובר את השפה המקומית.
בכל מקום אליו הגענו יצרנו קשרים עם הקהילה היהודית והישראלית שהקלו על תחושת הזרות ועזרו לנו להרגיש יותר בבית. זה בהחלט שיקול חשוב לבניית הזהות של הילדות. חשוב לנו שיבינו שהן יהודיות וישראליות, שישלטו בקריאה, כתיבה ודיבור בעברית, ושיכירו את החגים והמסורת היהודית מהצד החילוני.
מבחינת פערי תרבות, יש מקומות כמו ספרד למשל, בהם אנשים נראים ומתנהגים דומה יותר לישראלים, ויש מקומות יותר מאתגרים כמו תאילנד, שהתרבות שם שונה לחלוטין משלנו. באופן כללי מצאנו שיותר קל לנו במדינות עם אוכלוסיה צעירה, כי כל העולם הופך למערבי יותר והבדלי התרבות מיטשטשים. בסופו של דבר התמקמנו בפוקט, תאילנד."
למה דווקא פוקט?
"פוקט הפכה למעין 'האב' למשפחות נוודים דיגיטליים מכל העולם, כולל ישראלים. היתרון כאן הוא גמישות הויזה, האפשרות להאריך שהייה, ובתי הספר הבינלאומיים לילדים.
יש כאן קהילה יחסית גדולה של ישראלים שמקיימת מפגשים בבית חב"ד ובבתי עסק שנפתחו על ידי ישראלים. הקהילה הזאת גדלה מאוד מאז השביעי באוקטובר, אבל היא גם משתנה כל הזמן.
הרבה אנשים באים לתאילנד ומנסים להשתלב בקהילה הישראלית, אבל חלקם עוזבים מהר כשהם מבינים שזה לא מתאים להם. בעוד שבפוקט הקהילה מורכבת בעיקר ממשפחות עם ילדים קטנים, יש מקומות אחרים בתאילנד, כמו קופנגן, בהם הקהילה יותר רוחנית וממוקדת בסדנאות, פסטיבלים ומסיבות", מספר עמיאל.
איך אתם מתפרנסים?
"אני עוסק בשיווק דיגיטלי, וזה תחום שמאפשר לי לעבוד מכל מקום בעולם. הרבה אנשים פה עוסקים בעבודות מרחוק, כמו תכנות ויזמות דיגיטלית. בתקופת הקורונה ההכנסות שלנו ירדו משמעתית והבנו שאנחנו חייבים לגוון את מקורות ההכנסה, אז הקמנו יחד, אשתי ואני, אתרים בתחום החינוך לילדים, כמו אתר 'גאונצ'יק' להכנה למבחני מחוננים, ואתרים נוספים בתחום לימוד קריאה ומתמטיקה. חלק מהאתרים מתורגמים לשפות אחרות כמו האתר שלנו ללימוד לוח הכפל, וזה עוזר לנו לחדור לשווקים חדשים. "
מה עושים עם הבדלי השעה?
"בתאילנד אנחנו 4-5 שעות קדימה מישראל, תלוי בעונת השנה. זה אומר שהבוקר שלי פנוי לעבודה שקטה, אבל בשעות אחר הצהריים והערב, כשאני רוצה להיות עם המשפחה, הלקוחות בישראל מתחילים להתקשר. למי שעובד ישירות מול לקוחות בישראל זה יכול להיות בעייתי מאוד. יש אפילו בעלי חברות גדולות שעבדו מתאילנד, אבל נאלצו לעזוב בגלל הבדלי השעות עם ישראל.
מדינות כמו גיאורגיה, בולגריה וקפריסין נחשבות נוחות יותר מבחינת הפרשי השעות והן גם קרובות יותר לישראל. זה מאפשר למי שעזבו לשמור על קשר עם המשפחה והחברים בישראל, וגם לטוס הלוך חזור מבלי לשבור את הכיס. בנוסף, העלויות במדינות הללו נמוכות יותר."
אפרופו עלויות, מה באמת ההבדל בין ישראל לתאילנד?
"אין ספק שמהרבה בחינות עלויות המחיה ביום יום זולות יותר מבישראל, מרמת הקפה ומאפה, קניות בסופר, מחירי הדלק, מסעדות, מלונות, אטרקציות וכמובן דיור לטווח ארוך. לצד זה, חייבים לקחת בחשבון עלויות נוספות כמו ביטוחים - ביטוח נסיעות וביטוח רפואי, בנוסף לביטוחים שמשלמים בשוטף בישראל כל עוד לא מנתקים תושבות.
הוצאה משמעותית נוספת היא על מעברים בתוך או בין מדינות - טיסות, מוניות, הובלת ציוד ומגורים זמניים במלונות או בדירות AIRBNB מעמיסים מאוד על יוקר המחיה של נוודים דיגיטלים. בעוד שצעירים יכולים להרשות לעצמם 'להתכלב' במידת הצורך, כשמדובר במשפחה הסטנדרט עולה, הצרכים מורכבים יותר והעלויות מוכפלות.
ויש כמובן עלויות בירוקרטיות הנובעות מעצם היותכם מהגרים - אשרות שהייה, שירותי יעוץ של עו"ד ורו"ח או יועצי מס בינלאומיים, עלויות המרת והעברת כספים - כל אלה מצריכים נוודים דיגיטליים להיות מאוד מחושבים ולהקפיד לקרוא את האותיות הקטנות, שכן טעויות בתחום זה עלולות להסתיים בהוצאות מאוד משמעותיות. כדי להפחית את העלויות האלה מומלץ להשוות מחירים בין השירותים הפיננסיים השונים, ולהשתמש ככל האפשר בכרטיסי אשראי מקומיים או בינלאומיים עם עמלות נמוכות.
ועוד לא התחלנו לדבר על חינוך, שהוא בעצם ההוצאה העיקרית כאן. בתי ספר פרטיים ולא ציבוריים בשפה האנגלית יקרים בכל מדינה בעולם, וגם במדינות הזולות יותר העלות היא מינימום 500$ לחודש לכל ילד.
במצטבר, כשמחברים את כל העלויות הללו, וכמשפחה שמשקיעה בחינוך ובחוגים לילדות, עלויות המחיה כאן קרובות לעלויות בישראל. ועדיין, פה בתאילנד אנחנו מאפשרים לעצמנו יותר ושומרים על רמת חיים גבוהה שבארץ לא הייתה נגישה לנו - מגורים ליד הים במתחם פרטי עם בריכה, שירותי אבטחה וניקיון, מסאז'ים ב-30 ש"ח מתי שבא לנו, וארוחות מעולות במסעדות במחיר של שווארמה בפיתה."
ואיך האינטראקציה עם המקומיים?
"כמו בכל מקום, יש אנשים טובים ורעים. כמובן שיש הבדלים תרבותיים וזה מאתגר למצוא את המקום שבו באמת מרגישים בנוח. אנחנו נטמעים ומרגישים הכי טוב בסביבה של זרים כמונו שגם כן היגרו לכאן ממקומות שונים בעולם. בנות שלנו זה כבר מזמן לא משנה והן מתחברות לילדות וילדים מכל הלאומים על בסיס כימיה ועניין, גם בלי להכיר את השפה המקומית.
חשוב לנו לכבד את המקומיים, ללמוד על השפה והמסורת ובעיקר על האוכל, אבל ככל שמתבגרים קשה יותר להסתגל וזה תלוי גם באופי. אנחנו נמצאים בשלב בחיים שאנחנו מאוד מרוכזים בעסקים שלנו ובחינוך הילדות, אז ההשתלבות עם המקומיים פחות בסדר העדיפויות."
יצא לכם להיתקל באנטישמיות?
"מדי פעם עולות בקבוצות הוואטסאפ של הישראלים אזהרות לגבי מלונות, מסעדות או עסקים שבעליהן התבטאו או פעלו נגד ישראלים, ואז אנחנו חושבים פעמיים אם לבקר שם. זה גם גורם לנו להיזהר ולשקול אם להגיע למקומות כמו בתי כנסת או אירועים של ישראלים ויהודים בחגים, והיו פעמים שנמנענו מלהגיע בגלל אווירה מתוחה בארץ או עוינות כלפי ישראלים.
באופן אישי, מעולם לא היינו מעורבים באירוע קיצוני. קרה שחבר קרוב שגדל בשוודיה העלה פוסט בפייסבוק שישראל הרגה כבר מעל 30 אלף איש בעזה ושחייבים להפסיק עם זה, או חבר מרוקאי ששיתף פוסט "כל העיניים על רפיח". אני רוצה להאמין שזו חוסר השכלה יותר מאשר אנטישמיות, אבל יש סביבי מי שטוענים שזו אנטישמיות במלוא מובן המילה".
איך משפיעה עליכם השהייה רחוק מישראל לאור המצב הביטחוני?
"המרחק מהמשפחה והמצב הביטחוני בישראל יוצרים קונפליקט רגשי גדול. אני שומע מהמשפחה שלי, במיוחד מאבא שלי, ביקורת על זה שעזבנו. אבא שלי ציוני מאוד, הוא עלה לארץ וקרא לי עמיאל, מתוך פטריוטיות. עם זאת, הוא מבין שאני צריך לעשות את מה שטוב לי ולמשפחתי. לי אישית קשה בישראל מבחינה נפשית, אני מרגיש הרבה חרדה ולחץ, ורציתי לאפשר לבנות שלי לגדול בסביבה בטוחה יותר."
הרבה ישראלים מסתכלים על מה שאתם עושים כעל הגשמת חלום. האמנם?
"כן, אנחנו לגמרי מגשימים חלום אבל באותו זמן יש אתגרים כמו אצל כולם. חיי המשפחה הגרעינית שלנו אינטנסיביים יותר כי אנחנו רחוקים מהקרובים בישראל שלא יכולים לקחת את הילדים לערב או לסוף שבוע ולתת לנו מנוחה למשל. יש געגועים חזקים למשפחות שלנו בארץ, לחברים ולאווירה, לטעמים ולמזג האוויר.
בנוסף, יש קשיים בירוקרטיים, ובעיות שבארץ היו יכולות להיפתר בשיחת טלפון או בנסיעה קצרה לבנק מצריכות הרבה יותר אורך רוח וסבלנות. כך היה למשל, כשאיבדנו כרטיס אשראי וכדי לבטל אותו צריך היה להקליד קוד שלא הגיע בסמס כי המספר לא היה מקומי, או כששכחנו את המפתח בתוך הדירה והדלת נטרקה מבחוץ, ונאלצנו להזמין פורץ מנעולים שלא מדבר מילה באנגלית. מיותר לציין שאפליקציית תרגום טובה היא חובה כדי להתמודד עם מצבי קיצון כאלה שאוטומטית מעלים את מפלס הלחץ.
מי שחשב שהוא יעבור לחו"ל ויחיה כאילו הוא בנופש כל היום צפוי להתאכזב. אנשים עדיין צריכים להמשיך לעבוד מרחוק, לנהל עסקים, או למצוא עבודה בשוק מקומי, מה שבמרבית המקרים יצריך גם ללמוד את השפה והתרבות המקומית; משפחות עדיין צריכות לטפל ולגדל את הילדים ולדאוג לחינוך שלהם; וכמו בכל מקום עצם המעבר לא פוטר אתכם מלעקוב אחר התקציב, ההוצאות וההכנסות וכו'.
אז ה'חלום' בהחלט יכול להתנפץ די בקלות ולא מתאים לכל אחד. מי שמצליח להתגבר על כל האתגרים בהחלט מרוויח חוויות לכל החיים ולנו חשוב שלילדות יהיו כישורים והבנה שהעולם גדול וכל האפשרויות פרוסות בפניהן."
איך אתה רואה את העתיד שלכם, יש תכנון לחזור לישראל?
"אני לא יודע מה יהיה בעתיד. מצד אחד, אני מרגיש געגועים לישראליות ולייחודיות של העם שלנו. מצד שני, חשוב לי להעניק לבנות שלי סביבה בטוחה יותר. נכון לעכשיו, אנחנו מתמקדים ביצירת חיים יציבים בחו"ל, אבל ייתכן שנחזור מתישהו כשהעניינים יתקררו וישראל תהיה מקום נעים יותר לחיות בו."