פרשת כי תבוא: השיעור הכי חשוב ליזמים בתחילת הדרך

לכל פרשות השבוע.
לזמני כניסת ויציאת השבת.

הנאום הארוך של משה סופסוף מגיע לחלקו האחרון עם תיאור הכניסה לארץ ישראל וההתיישבות בה.

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ:

עם ישראל פותח במהלך שלא חף מסיכונים ואתגרים, וכמו כל סטארטפ בתחילת דרכו, הוא יאלץ להשקיע את כל כולו לפני שיוכל לשלשל את הרווחים לכיסו. אולם עוד לפני זה, יש עקרון חשוב שאסור לפספס.

וְלָֽקַחְתָּ֞ מֵֽרֵאשִׁ֣ית | כָּל־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם ... וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

משה מצווה על העם לקחת את הפירות הראשונים שיצמחו על אדמת הארץ ולהביא אותם אל המשכן כמנחה לאלוהים, מה שאמור להבטיח את ההמשכיות והשגשוג של העם בדרכו החדשה.

בהקבלה לעולם היזמות המודרני ובמיוחד יזמות נדל"ן, מדובר בהשקעה מהסוג של "לתת לכסף לעבוד": גם כשהמצב דוחק וכל שקל הוא משמעותי, אסור להשאיר את הכסף בעו"ש וצריך להשקיע אותו כדי לייצר עוד ממנו.

לרוב, יזמים בתחילת דרכם לא מושכים משכורת בשנה הראשונה לפעילות ואפילו לא בשלוש השנים הראשונות. אחרים מושכים משכורות צנועות מאוד ביחס למקובל בחברות מבוססות, רק כדי שיהיה להם ממה להתקיים בעודם בונים את העסק.

מעטים היזמים שבוחרים למשוך כספים מהחברה בטרם הגיעה לבשלות אמיתית, ויש לזה סיבה טובה, שכן הסבלנות משתלמת והצמצום בהווה יאפשר רווחה גדולה בעתיד. מבחינת היזמים, מדובר בהשקעה לכל דבר ועניין והיא לא פחות חשובה מההון הכספי המושקע במיזם.

יש שיגידו שמדובר בתכנון מושכל, אחרים יקראו לזה תודעת חוסר. כך או כך, הפרשה מציפה קונספט אחר לגמרי שמככב לאחרונה גם במדורי העסקים והניו אייג': תודעת השפע, אשר נמדדת בכמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי להשיג הצלחה וכפועל יוצא, עד כמה אנחנו מאמינים שמה שאנחנו משקיעים בו עכשיו יניב פירות בעתיד?

הפרשה ממשיכה עם מצווה שנחשבת לאחת המתאגרות להבנה - מצוות ביעור מעשרות. לא מדובר בצדקה ועזרה לזולת, כפי שראינו בפרשות הקודמות, אלא בשריפת המעשר הלכה למעשה, עד שלא יישאר ממנו זכר. במבט ראשון זה נראה תמוה - מדוע שנשרוף את הפירות שכל כך עמלנו לגדל? אלא שכאן בדיוק טמון סוד האמונה, שהוא גורם מפתח בהצלחה: כמו שהצלחנו לגדל את הפירות האלה, כך נצליח גם בעתיד.

לֹֽא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹֽא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֨נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹֽא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי:

מצוות ביעור המעשרות מתארת מצב של התמסרות טוטאלית והשקעה של מאה אחוז, בלי לחשוב אפילו על מה יהיה אם זה לא יצליח. יש כאן פעולה שהמטרה שלה היא להפגין אמונה שלמה ומוחלטת גם כשהיא נוגדת את ההגיון וגם כשהאינטואיציה אומרת לנו אחרת.

בדומה למצוות השבת והשמיטה, המורות לנו לנוח מעשייה, ולכאורה להפסיד את התפוקה שיכולנו לקבל אילו עבדנו בשבת, גם המצווה הזאת דורשת מאיתנו לשחרר את הציפיה לתגמול ולהתמסר לחלוטין; להניח בצד את העכבות והספקות, לסמוך על התהליך ולהתמסר למשימה שלשמה התכנסנו - וזה כנראה השיעור החשוב ביותר לכל יזם מתחיל.


אבי צדקה הוא מומחה לינקדאין לחברות וארגונים ומנכ"ל חברת דוקטור לינקדאין.