הטריק המלוכלך של תאגידי הענק שבגללו מוצרים מתקלקלים כל כך מהר

בעולם הייצור התעשייתי המודרני, קיימת תופעה שכבר מזמן מרתקת ומתסכלת את הצרכנים כאחד: התיישנות מתוכננת, או באנגלית Planned obsolescence. לאסטרטגיה מכוונת זו, המופעלת על ידי יצרנים כדי לקצר את תוחלת החיים של מוצרים, יש השלכות מרחיקות לכת על הסביבה, הכלכלה והחברה.

בבסיסה, התיישנות מתוכננת היא עיצוב אסטרטגי של מוצרים כך שאורך החיים שלהם יהיה מוגבל, על מנת לחייב את הצרכנים להחליף אותם בתדירות גבוהה יותר. פרקטיקה כזו יכולה להתבטא בכמה דרכים:

• התקדמות טכנולוגית החורגת מדגמים ישנים יותר, כמו שקורה בשוק הסמארטפונים.
• שימוש בחומרים נחותים המועדים להידרדרות, כמו בשוק הצעצועים.
• שימוש ברכיבים אלקטרוניים בעלי תאריך תפוגה בתהליכי הייצור של מכוניות ומכשירי חשמל, שניתן ממש לחזות במדויק תוך כמה זמן הם יתקלקלו (לרוב תוך 3 או 5 שנים מיום הקניה), והחלפתם יקרה עד לא כדאית.
• הגבלות מכוונות על תעודת האחריות, שלרוב תקפה למשך שנה עד שלוש שנים, יצירת קושי בהשגת חלקי חילוף ואי תאימות מכוונת של רכיבים מדגמים שונים.
• עידוד צריכה עודפת באמצעות טרנדים שהופכים דגמים קיימים למיושנים תוך זמן קצר, כמו בשוק הרכב, הסמארטפונים והאופנה.

המונח "התיישנות מתוכננת" נטבע באנגליה בשנת 1932, בעיצומו של משבר כלכלי עולמי, אם כי שורשיו נטועים הרבה לפני כן. אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר ניתן לייחס לקרטל פיבוס של שנות ה-20, איגוד יצרני נורות ששיתפו פעולה כדי להפחית את תוחלת החיים של המוצרים שלהם ולהבטיח ביקוש עקבי. זה סימן את תחילתו של שינוי פרדיגמה בפילוסופיה התעשייתית, שבו אריכות חיי המוצרים הוקרבה על מזבח הרווחיות.

בעוד שקרטל פיבוס יצר תקדים להתיישנות מתוכננת, היה זה בכיר ג'נרל מוטורס (GM) אלפרד פ. סלואן שהפיץ את הרעיון בתעשיית הרכב במהלך שנות ה-20 וה-30. סלואן הציג שינויים שנתיים בדגמים ועדכוני עיצוב כדי לעורר את הביקוש של הצרכנים, ולמעשה הפך את הדגמים הקיימים למיושנים בעיני הצרכנים. פרקטיקה זו נהוגה עד היום בענף הרכב, אך גם בענפים רבים אחרים.

מותגי אופנה מהירה מוציאים ביגוד חד פעמי במהירות מסחררת, ומנצלים טרנדים חולפים כדי לייצר בגדים אופנתיים באיכות נמוכה. בכך, הן מעודדות צריכת יתר של ביגוד שנערם במזבלות ואפילו בעולם השלישי כבר אין מה לעשות איתו. האם זה העולם שאנחנו רוצים ורוצות לחיות בו?

מעבר להשלכות הכלכליות שלה, התיישנות מתוכננת גובה מחיר כבד מהסביבה. התחלופה המואצת של סחורות פירושה כמויות עצומות של פסולת אלקטרונית ותעשייתית שמושלכות לקרקע, כימיקלים מסוכנים שמחלחלים לאדמה ולנתיבי המים, ומיצוי משאבים שאינם ברי קיימא כדי לעמוד בביקוש בלתי פוסק.

יתרה מכך, טביעת הרגל הפחמנית הקשורה לייצור, משלוח וסילוק מוצרים קצרי מועד מחמירה את שינויי האקלים. על פי נתוני האו"ם קצב הצמיחה של ייצור פסולת אלקטרונית גבוה פי 5 מקצב המחזור של פסולת אלקטרונית, וזו בעיה גדולה שהדורות הבאים יאלצו להתמודד איתה.

בעולם בו צרכנות ברת קיימא היא ערך מרכזי בחייהם של צרכנים רבים, ובפרט צרכנים בני ובנות דור ה-Z, שהם כוח קניה מוביל, הגיע הזמן שנדרוש מהמותגים שלנו לזנוח פרקטיקות ייצור שמתעדפות את שורת הרווח ולשים את הצרכן במקום הראשון.

למרות עשרות שנים של בדיקה וביקורת, התיישנות מתוכננת נותרה נפוצה בפרקטיקות תעשייתיות עכשוויות. ענקיות טכנולוגיה כמו אפל וסמסונג הואשמו בעיצוב מוצרים בעלי תוחלת חיים מוגבלת, דחיפת עדכוני תוכנה שמאטים את מערכת ההפעלה בדגמים הישנים יותר, התיישנות הסוללות בדגמי אייפון ישנים יותר, ומטענים שהפכו חסרי שימוש כשבחרנו בתומינו לשדרג את האייפון.

בדוגמא האחרונה, המאבק האזרחי השתלם ואפל נאלצה להחליף את השקע הייעודי שלה ב-Type C מן המניין. גם המתחרה סמסונג הואשמה ואף נקנסה במיליונים באיטליה לאחר שהתגלה כי עדכון חדש למערכת ההפעלה גרם להתיישנות של מכשירים מדורות קודמים.

תארו לכם שיכולתם להחליף את המצלמה המיושנת בנייד שלכם במצלמה חדשה וטובה יותר, או לשדרג את הרמקול המיושן לאחד טוב יותר, גם בלי לקנות מכשיר חדש. פשוט להיכנס למעבדה ולבחור את הרכיבים שאתם צריכים בטלפון, ממש כמו שאתם בוחרים אילו אפליקציות להתקין עליו. נכון להיום, אופציות כאלו אינן זמינות לנו הצרכנים, והתוצאה היא שוב צריכת יתר וערימות של פסולת מזהמת.

ועוד לא דיברנו על מכשירי חשמל. כל מי שיש לו קרובי משפחה מבוגרים ודאי שמע אותם מתלוננים, "המכשירים של היום כבר לא מחזיקים כמו פעם". ובכן, מתי בפעם האחרונה חגגתם עשור למקרר שלכם? וכמה זמן החזיקו לכם מכשירים כמו מיקרו, טלוויזיה, מדפסת, קומקום חשמלי? כמה פעמים שמעתם מטכנאי את המילים "לא שווה לתקן, עדיף לך לקנות חדש"?

הדבר נכון לא רק לחיקויים סיניים זולים אלא גם למותגי יוקרה ומותגי ביניים. עם טכנולוגיות הייצור המתקדמות של היום, היכולת לייצר מוצרים טובים וחלקי חילוף שיאריכו ימים קיימת, אבל היא לא כלכלית. ללא התנהלות שקופה של מותגים ותאגידים, ובהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר, טבעי שצרכנים יבחרו באופציה הזולה, אבל רק לחץ צרכני וחרמות יוכלו לשנות את הפרדיגמה.

1. מודעות היא הצעד הראשון. למדו על תוחלת החיים וההשפעה הסביבתית של מוצרים לפני קבלת החלטות רכישה. חפשו מותגים שמעדיפים עמידות, יכולת תיקון ונהלי ייצור אתיים.
2. בחרו לתמוך בעסקים שמקפידים על קיימות ושקיפות בפעילות שלהם. חפשו מותגים המציעים שירות תיקונים למוצר שלהם, משתמשים בחומרים ידידותיים לסביבה, ואמצו עקרונות סביבתיים כדי למזער בזבוז.
3. דרשו חקיקה המחייבת את היצרנים באחריות להשלכות הסביבתיות והחברתיות של התיישנות מתוכננת, ותמכו בחקיקה המקדמת אחריות יצרנים.
4. אמרו לא לתרבות החד פעמי. העדיפו איכות על פני כמות, השקיעו בפריטים חיוניים שישמשו אתכם לאורך זמן או רכשו בגדים יד שניה. עמדו בפיתוי להיכנע לטרנדים חולפים המונעים על ידי עיקרון ההתיישנות מתוכננת.
5. סגלו לעצמכם כישורי תיקון בסיסיים וחקרו פתרונות DIY כדי להאריך את תוחלת החיים של החפצים שלכם. השתתפו בקהילות מקוונות לתיקון ומיחזור, הפיחו חיים חדשים בפריטים ישנים והציגו אותם לראווה כדי להעניק השראה לאחרים.