משטרת המחשבות: כך ענקיות הטק סוחרות בקשב של כולנו

"למהפכה הדיגיטלית יש השפעות ישירות על החיים שלנו, חלקן חיוביות וחלקן מאוד מורכבות", אומרת חווה טרייטל, רכזת תחום מחקר ופיתוח ב'מהפכת הקשב', תנועה חברתית שקמה בעקבות הספר של ד"ר מיכה גודמן העונה לאותו השם.

טרייטל, בעלת תארים בעבודה סוציאלית ופסיכולוגיה, מורה ומחנכת זוכת פרס "המורה של המדינה" וחוקרת פוסט-טראומה באוניברסיטת בר אילן, מספרת בלהט על מהפכת הקשב:

"מטרת התנועה היא להבין את האינטראקציה בין בני אדם לטכנולוגיה דיגיטלית, לא רק באופן פילוסופי, אלא להוריד את ההבנה הזאת לרמה מעשית במגוון רבדים - אישיים, קהילתיים, תעסוקתיים ואזרחיים, ובעצם לבסס מערכת יחסים בריאה יותר בין בני אדם לטכנולוגיה דיגיטלית", מסבירה חווה.

"זה אולי ברור מאליו, אבל השימוש התדיר בטכנולוגיה דיגיטלית פוגע בחוסן הרגשי של כולנו, ובפרט ילדים ונוער. ככל שהשימוש במסכים עולה, כך החוסן הרגשי יורד, בגלל שהוא מרחיק את הילדים והנוער מהמציאות האנלוגית, וגם מהמציאות הרגשית הפנימית שלהם, ולא מאפשר להם לפתח מיומנויות שנדרשות בעולם האמיתי כדי להתמודד עם אתגרים, מכשולים, קונפליקטים רגשיים ובין-אישיים. אנחנו רואים איך הניתוק הזה פוגע ביכולת לבנות מערכות יחסים אמיתיות ובריאות", לדבריה.

"ברמה הארגונית, אנחנו רואים מצד אחד ייעול מאוד גדול של שוק התעסוקה, ומצד שני שחיקה מאוד גדולה של עובדים שנובעת מהנדנדה הזאת של קשב וזמינות. ככל שהאמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לנו להיות זמינים יותר, ככה אנחנו נלחמים בדלדול של מאגרי הקשב שלנו. כשהקשב שלנו הוא נמוך, יש לזה השפעה על מערכות היחסים שלנו, על המצב הרגשי והגופני שלנו, וכמובן על הפרודוקטיביות שלנו", מסבירה חווה.

"בהיבט הקולקטיבי, למהפכה הדיגיטלית, ובפרט לרשתות החברתיות, יש השפעה מאוד מאוד גדולה על הלכידות החברתית שלנו, וההשלכה השלילית היא קיטוב פוליטי רגשי", אומרת חווה.

היא מתארת תהליך שבו הפלטפורמות הדיגיטליות מקצינות את השיח הציבורי והופכות דעות מנוגדות למוקדי שנאה. "מה שהרשתות החברתיות עושות זה להשתיק את המרכז השפוי ולתת במה לקולות הקיצוניים. זה יוצר מציאות דיגיטלית שמעצבת את תפיסתנו על המציאות האמיתית."

ואולי ההשלכה הרגשית החמורה ביותר זה שאנחנו מפתחים עמדה רגשית שלילית לגבי מי שנמצא בצד השני. "אם פעם היינו אומרים, 'הוא חושב אחרת ממני, אני לא מסכים איתו', היום אנחנו אומרים, 'הוא הזוי, הוא מנותק מהמציאות, הוא חולה ואני שונא אותו'. ויש לזה הרבה מאוד מדדים שאנחנו עוקבים אחריהם, שמצביעים על תהליך רגשי עמוק בכל המדינות המערביות שחולקות יחד את המרחב הדיגיטלי, וזה גם מסביר את מה שקורה היום בפוליטיקה המקומית והעולמית.

אחת התופעות הבולטות שקורות ברשתות החברתיות, זו האשליה שזאת כיכר שוק שבה כל אחד יכול להתבטא. בפועל, בגלל האלגוריתמים הכלכליים שמנהלים אותן, מה שבא לידי ביטוי בכיכר השוק הזו הוא בערך 15% מהציבור, שמתחלק לשתי הקצוות הקיצוניות של הקשת הפוליטית. כל מרחב האמצע מושתק מרצון, כיוון שמאוד מפחיד להתבטא בתוך מרחב שהסנקציה החברתית היא אלימה ופומבית.
אז אנחנו נחשפים למציאות מאוד מאוד מוקצנת, ובטוחים שהיא משקפת את הרחוב, ומתאימים את עצמנו אליה. אז הרוב הדומם, הרוב השקט הזה, נכחד קודם במציאות הדיגיטלית, וכפועל יוצא, מתחיל להיכחד גם במציאות האמיתית, האנלוגית של חיינו".

חווה משתמשת בבחירות בארצות הברית כדי להדגים את הכוח של הטכנולוגיה בעיצוב דעת הקהל. היא מציינת במיוחד את פעולותיו של אילון מאסק, שמצליח להסיט את תשומת הלב הציבורית פעם אחר פעם.

"אני חושבת שהכי קל לראות מה שקרה בארה"ב באמצעות ניתוח של ציוצים של אילון מאסק במכונת התעמולה שהוא השתמש בה ביעילות מאוד גדולה תוך שימוש ברשת חברתית שנמצאת בבעלותו.
כשמאסק צייץ על כך שקלפיות דיגיטליות מסכנות את הדמוקרטיה, הוא הפנה את המבט מהבעיה האמיתית - השפעתן של הרשתות החברתיות על השיח הציבורי," היא אומרת.

"כלומר, איל הטכנולוגיה הדיגיטלית בעצם צייץ, תראו, הדיגיטל בסופו של דבר יכחיד את הדמוקרטיה שלנו. וזה מעשה מבריק מבחינתו, כי במקום שנתרעם על התערבותו בבחירות, הוא מפנה את המבט שלנו החוצה, ואומר לנו, 'תזהרו, גונבים אתכם'".

בהמשך, כחודש לפני הבחירות, ציוץ של אילון מאסק עודד את כל המצביעים האמריקאים לבוא לידי ביטוי ברשתות החברתיות כשכתב You are the media. למעשה זאת קריאה שאומרת 'אתם תעצבו את המציאות של כיכר השוק; סוף סוף לא יגידו לך מה להגיד, כי פה אתם יכולים לבטא כל דבר שתרצו'. אבל המרחב הזה שהוא מדבר עליו, אין בו קולות שווים, יש בו שליטה של אילי הון ושל כל מה שעובר את סף הקשב שלנו", מסבירה חווה.

"מה שחשוב להבין לגבי רשתות חברתיות זה שהמנוע שמתדלק אותן הוא מודל כלכלי, כלומר, זה מרחב שהוא כלכלי. זו לא כיכר שוק שבה כולנו יכולים לצעוד, לדבר ולהתבטא. זה מרחב שהכללים שלו הם כלכליים. המטרה היא מטרת רווח. התאגידים שהרשתות החברתיות נמצאות בבעלותם, יש להם תקציב וכוח כמו של מדינה קטנה, שנבין את סדרי הגודל.

בניגוד למדינה שמחויבת להתאים את עצמה למציאות הביטחונית, החברתית, הכלכלית של אזרחיה, זו מדינה שלא מחויבת להתאים את עצמה למציאות, והיא גם יכולה לעצב את המציאות של האזרחים שלה, בגלל שהאלגוריתם שלה עובד בצורה מאוד פשוטה: הוא לוכד את הקשב האנושי, שהוא למעשה המשאב שדרכו המכונה הזו מרוויחה כסף. ככל שאנחנו מתבוננים, מקשיבים, מאזינים, מגיבים, משתפים, מסמנים לייק, ככה התעשייה הזאת הופכת להיות רווחית יותר. כלומר, מה שרוצים לדלות מאיתנו זה קשב".

"הקשב האנושי שלנו נועד כדי להבטיח את הישרדותנו בעולם. הוא רגיש מאז ומעולם לדברים מאוד ספציפיים שנועדו לשמור עלינו, על השבט שלנו ועל היקר לנו. הוא רגיש לסכנה ולאיום אבל גם למעבר על הגבולות המוסריים של השבט שמעמידים אותו בסכנה. המרחב הדיגיטלי משתמש בדיוק באותם כפתורים כדי ללכוד את הקשב שלנו.

בישראל זה יכול לבוא לידי ביטוי באמצעות כל מיני סלוגנים שלוחצים אצלנו על כפתורי החרדה או הזעם. כל יום אנחנו נחשפים לאמירות כמו 'אם המצב הזה והזה ימשיך, אז אין סיכוי להמשך קיומנו'. זה מידע שקשה מאוד להחליף אותו במידע שמדבר תקווה, לכידות, הקשבה. אלה מסרים שאנחנו מאוד אוהבים, אבל הם שניוניים בתעדוף הקשב שלנו. וכשהמרחב כולו מבוסס קשב פרימיטיבי, הישרדותי, אין למסרים האלה סיכוי לשרוד אותו".

לדברי חווה, מה שקרה בארה"ב זה שצד אחד הבין את זה יותר טוב מהצד השני והשתמש בזה. היא מביאה כדוגמה את הסלוגן המפורסם של טראמפ Let's make America great again. "מה יש במשפט הזה?" היא שואלת ועונה: "מרכיבים נורא פשוטים: 'פעם לשבט שלנו היה טוב, עכשיו לשבט שלנו רע, ואני גם אגיד לכם בגלל מי'.

זו נוסחה שבמרחב דיגיטלי לוכדת מאוד בקלות את הקשב שלנו, וכשהקשב שלנו נלכד, כשאנחנו מסמנים שמשהו מעניין אותנו באמצעות צפייה, שיתוף או לייק, האלגוריתם מבין שזאת מלכודת קשב יעילה ומשבט את המידע הזה על כל צורותיו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב".

"בכלל לא. אפשר לעזוב את הרשתות, אבל העולם ימשיך להתנהל שם. בעולם שיש בו גורם כל כך מרכזי שעשוי להשפיע על בריאותינו, אנחנו צריכים ללמוד להתגונן ולבנות מערכת חיסונית דיגיטלית, כדי שלא כל 'וירוס' ישפיע עלינו", היא מסבירה.

"במהפכת הקשב קוראים לזה אוריינות דיגיטלית - פיתוח המודעות לכך שהמרחב הדיגיטלי לא משקף את המציאות; שאפשר בקלות לעשות לו אדריכלות מידע ולייצר מידע שהוא פייק או כוזב או מוטה; שאפשר בקלות לתעדף מידע על פני מידע אחר.

בשונה מהמציאות, המרחב הדיגיטלי הוא לא כרונולוגי. הוא יכול להציף משהו שקרה לפני שלוש שנים, על פני משהו שקרה כרגע שהוא הרבה יותר רלוונטי למציאות שלנו. אז אוריינות דיגיטלית זה היכולת שלנו להכיר את המרחב הזה ולדעת לשים את מה שנמצא שם בפרופורציה.

הדבר השני שאנחנו מדברים עליו זה חינוך לאזרחות דיגיטלית, כלומר באיזה אופן אני יכול לבוא לידי ביטוי באופן מורכב, לא בינארי, לא קיצוני, בין אם זה במרחבים אנלוגיים ובין אם זה במרחבים דיגיטליים, כדי לאפשר את הכללים הבינאריים הקשביים של המרחב הזה ולתת ביטוי לרוב שקולו לא נשמע?"

"המרחב הדיגיטלי חושף אותנו למה שיפעיל את הקשב שלנו, כלומר או מה שאנחנו כבר חושבים - כי זה מאוד נעים לשמוע שוב ושוב את מה שאנחנו מאמינים בו - או במקרה שכן תוצע לנו הדעה הנגדית, היא תוצג בפורמט שמעורר זעם, כלומר בצורתה הקיצונית, הבזויה והלא מוסרית. גם לדבר הזה אפשר להתייחס בחינוך לאזרחות דיגיטלית. אפשר ללמד אנשים להיחשף לדמויות בתוך המרחב הדיגיטלי שמייצגות את הדעה הנגדית בצורה מלמדת ומעוררת מחשבה.

אנחנו יכולים להשתמש במרחב הדיגיטלי ככלי תעמולתי שמעצב מציאות, ואנחנו יכולים להשתמש בו ככלי להתבוננות על המציאות. ההבדל בין שני המצבים האלה דורש אוריינות - כלומר היכרות עם המודל הכלכלי, ועם האופן שבו אפשר לעשות מניפולציה על המרחב הזה".

לדבריה, האיום האמיתי הוא לא האיום המהונדס, אלא התוצר של האמון שאנחנו נותנים במציאות הדיגיטלית. "אנחנו לא יכולים לוותר, אנחנו צריכים להמשיך להיות נוכחים במרחב הדיגיטלי, ואנחנו צריכים לשאוף לחינוך טוב לאזרחות דיגיטלית ולהשפיע על המנהיגים שלנו לייצר רגולציה של המרחב הדיגיטלי.

והדבר שהכי חשוב להגיד, זה שהמציאות האמיתית מתרחשת מחוץ למרחב הדיגיטלי, כלומר, אנחנו נחשפים למציאות שלא משקפת את מה שקורה בחוץ, ולשם צריך להיות מופנה המאמץ שלנו. זה אולי נראה כמו קרב חסר סיכוי, אבל במדע יש מושג שנקרא טיפינג פוינט. כלומר, אנחנו מייצרים המון המון מאמצים קטנים שנראים חסרי תועלת, ובאיזשהו שלב המאמצים הקטנים חסרי התועלת האלה מצטרפים לאיזה נקודה מכרעת, שבה משהו קורס. ככה זה עובד בפיזיקה, וככה זה עובד גם ברגולציה", היא מסכמת.