שלוש פרות קדושות ביחסי עובד-מעביד שהגיע הזמן לשחוט

ההאטה בהייטק הישראלי כופה שינויים מהותיים בנורמות ובסטטוס קוו שהיה נהוג בתעשיה עד לאחרונה. מאז המשבר הגדול של 2008 ועד לימים אלו, ענף ההייטק היה ברובו שוק של עובדים, עם מעידה קטנה בגל הראשון של הקורונה ב- 2020. העובדים קבעו את הטון וגם את הסטנדרט, והמעסיקים נלחמו על גיוס עובדים, אפילו יותר מאשר הם נלחמו על גיוס הון.

הקרב על כל עובד טכנולוגי ראוי היה ליבתי, ובחזית ניצבו הכוחות המיוחדים של מחלקות משאבי האנוש, או בשמם הטרנדי יותר אשר הופק אי שם בתחילת 2021, מחלקות ה- People.

ארץ נהדרת במערכון ה"הייטקס" הנהדר שלהם, לא יכלו לנסח את זה טוב יותר, בדבריו של דמות יזם ההייטק, נדיר אקרמן - "When we talk about the product, we talk about the people, תוך כדי שהוא מסמן את האות האנגלית P בידיו בזמן פרזנטציה מקוונת למשקיעים זרים.

2023 נראית אחרת, גם בתעשייה וגם בענף. לרוחב התעשייה בוצעו שני גלי צמצומים, גם אצל התאגידים וענקיות הטק וגם בחברות הקטנות והסטארט אפים, ונראה שבקרב ההרואי בין ה- Product ל- People, החברות המסחריות נזכרו שהן יחידות רווח והפסד עסקיות, ובחרו ב- Product.

הגל התהפך וענף ההייטק חזר להיות שוק של מעבידים. נורמות של יחסי עובד מעביד כבר לא יראו אותו דבר, לפחות לא בשנת 2023. אז אילו שלוש פרות קדושות משנת 2022 אפשר וראוי כבר לשחוט?

אולי היה לנו נוח, אולי הרגילו אותנו לכך, אבל חברה היא לא משפחה. משפחה לא מפטרת בני משפחה במשברים כלכליים ולא מבצעת על חשבונם התייעלות כלכלית. למעשה, משפחה היא בדיוק ההפך מחברה מסחרית, היא ברוב המקרים אלטרואיסטית, ואילו לחברה, יש לא מעט פעמים בעלי עניין בחו"ל אשר בינם ובין אלטרואיזם קיימת תהום עמוקה שנקראת "מאזן חשבונאי".

העובדים והמתמיינים למשרות של שנת 2023 לא יראו יותר בחברה כמשפחה, הם יחזרו לראות בה מעסיק, מצבור של זכויות, חובות, דרישות והיתרים, אשר בסופם מתקבלים תגמולים שונים, החל משכר ואולי אף בונוסים, וכלה בניסיון מקצועי שניתן להוסיף לרזומה, אתגר אישי, עניין תעסוקתי ולרוב גם חברתי.

זה נכון שאין בעולם תקרות זכוכית שנחישות והתמדה לא יכולות לשבור, והענף מלא בדוגמאות מצוינות לכך, אבל במציאות של 2023 יהיו פחות מנהלי רווחת עובד, מפיקי Happy Hour ומנהלי קהילה. הדגש במשאבים המוגבלים יהיה לרוב על מפתחים ומהנדסים, וגם תפקידים כמו מנהל מוצר יתעדפו מהנדסים על פני בוגרי תואר בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, גאוגרפיה, היסטוריה, מגדר, מדעי המדינה, תקשורת, ממשל וקיימות.

סטודנט/ית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, שאינו מתכוון לעבוד במקצוע הקדוש וההכרחי אך לא מתגמל דיו של עבודה סוציאלית, וחולם להיות מנהל מוצר בהייטק, יצטרך כנראה לחתור לשינוי ההתמחות בלימודים כמה שיותר מוקדם, ולא לחכות לגמר התואר על מנת לנסות להתמיין למשרות ג'וניור בתעשיית ההייטק. ברוב המקרים, סטודנט להנדסת תעשייה וניהול יעקוף אותו במיונים, ויש היום לא מעט סטודנטים כאלה באקדמיה. בדיוק באותה מידה, מיונים למשרת עוזר פרלמנטרי במשרדי הממשלה בד"כ יתנו עדיפות לבוגרי לימודי ממשל ויחסים בין לאומיים, על פני סטודנטים למדעי המחשב, מתמטיקה ופיזיקה.

הכלל הראשון בכל פולקלור עממי של כמעט כל עם או תרבות בעולם, וגם ביהדות, הוא "נאה דורש, נאה מקיים". לאורך ההיסטוריה הכלכלית, התעשיינים הישראליים התגאו בהעדפה לעבודה כחול ולבן ולתוצרת הארץ. תעשיין ישראלי העדיף תמיד להעסיק מומחה מהאוניברסיטה ומהטכניון מאשר מומחה מחו"ל, וכך גם לגבי ספקים. תמיד היתה העדפה לרכוש מוצרי תעשייה כחול לבן מאשר לייבא מוצרים זהים וזולים יותר מחו"ל, גם אם הם וותיקים יותר ובעלי מוניטין גבוה יותר. אפילו צה"ל העדיף לפתח את טנקי ה"מרכבה" הישראליים כחול לבן, מאשר לייבא טנקי "אברהמס" אמריקאיים בכספי סיוע ממשלתיים, או לרכוש טנקי מערכה בריטיים מסוג "פאנצ'ר" או גרמניים מסוג "ליאופרד".

כך גם ענף הייטק השרה ביטחון בעובד הישראלי, כי כל עוד הוא מפתח תוכנה או מהנדס מן השורה, לא תחסר לו עבודה ותמיד המעסיקים יעדיפו אותו במשכורת ברוטו נאה + עלות מעביד, סוציאלי, קרנות, קופות, תן-ביס, חנייה ושלל תמריצים ותגמולים (חלקם מנדטוריים וחלקם צ'ופרים) מאשר עובד זר טכנולוגי אשר ניתן להעסיק דרך אתרי פרילנסרים כדוגמת Upwork ו- Fiverr ללא יחסי עובד מעביד וללא דמי חופשה, מחלה וימי הודעה מוקדמת.

נחזור ל"נאה דורש ונאה מקיים", רבים מאיתנו מעדיפים לרכוש תוצרת זרה זולה מאשר תוצרת ישראלית כחול לבן, בדרך כלל משיקולי מחיר. זה יכול להיות עגבנייה מטורקיה שנמכרת בחצי שקל פחות לעומת תוצרת חקלאית ישראלית, עובדי משק בית זרים מקבלני כוח אדם, או מותגי אופנה בחו"ל שמשתלם לנו להזמין מהם אונליין.

אין סיבה להיות מופתעים כאשר חברות הייטק ישראליות, שרבות מהן גייסו הון ממשקיעים זרים, יעדיפו עובדים טכנולוגיים זרים מאשר מפתחים ומהנדסים כחול לבן. בסוף, חוקי השוק חזקים יותר מהסטטוס קוו. בעידן של התייעלות משאבית, העסקה במחיר גבוה עם תוספות מנדטוריות נלוות, כפי שנדרש בשוק המקומי, הן לא באמת ערובה להצלחה, במיוחד לא בחברות שבדירקטוריון שלהם יושבים נציגי קרנות ומשקיעים מכל העולם ותעבורת המיילים הפנימית שלהם בארגון היא באנגלית. בסופו של דבר, חברות עסקיות הן יחידות רווח והפסד ובכך הן מעט שונות מארגונים מוסדיים.

שנת 2023 תביא עמה המון שינויים, גם בנורמות התעסוקתיות וגם ביחסי עובד-מעביד. ההתאמות בשוק העבודה ובמיוחד בענף הייטק, נדרשות משני הצדדים - העובדים והמעסיקים. חברה זקוקה לכוח אדם עובד לא פחות מאשר העובד זקוק למשרה. השאלה היא מהן ההתאמות שהתעשייה נדרשת לבצע במהלך השנה, וכיצד היא תעשה זאת?



רותם מי-טל הוא מנכ"ל אסגארד מערכות, המתמחה ביישומי בינה מלאכותית.