ניהול בשלט רחוק: איך מנהלים חברת הייטק מצליחה בזמן שירות מילואים בשטח?

כמו ישראלים רבים, גם שחר פלד, סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת JIT, הוקפץ ב-7 באוקטובר למילואים ביחידת צנחנים מובחרת. הוא לחם בגבורה בקיבוצי עוטף עזה, נפצע, ולאחר התאוששות קצרה חזר ליחידה בכניסה הקרקעית.

בשנה וחצי האחרונות, שחר לקח חלק משמעותי בתהליך הבניה של jit וכיום מוביל את מחלקת הפיתוח העסקי כחלק מהצמיחה של החברה. מאז היציאה למילואים ובין המשימות, שחר מתראיין מטעם דובר צה"ל בעשרות ראיונות לתקשורת הבינלאומית. הוא משמש כשליח הסברה בינלאומי מטעם משרד החוץ, מתראיין לגופי התקשורת המובילים בעולם, ונפגש עם מובילי דעה, מנהיגים וסטודנטים, על מנת להראות את הפנים היפות של ישראל דרך סיפורו האישי.

"לדעתי האתגר העיקרי הוא המעבר בין המילואים לעבודה", אומר שחר. "אני מוצא את זה מאוד מאתגר להתרכז בימי עבודה מלאים, להיכנס ולצאת מפרויקטים ותהליכים, להיות מרוכז בפגישות ולא לתת למחשבות לנדוד חזרה לעזה או לאירועים שחווינו מאז ה-7 באוקטובר. בנוסף, לראות ולהרגיש את הפרויקטים שעבדת עליהם כל כך הרבה זמן, משמעותיים יותר ופחות, בלי שיש לך יכולת לסיים או להציל אותם, זו יכולה להיות תחושה מאוד מתסכלת. אבל כולנו יודעים שכרגע התמונה הגדולה היא שיש דברים יותר חשובים מהעבודה. הגנת המולדת הוא אחד מהם."

שחר מוסיף כי "אין ברירה, עסק פעיל עם לקוחות צריך להמשיך לפעול. אנשים צריכים למלא את החוסר שמשאירים המילואימניקים, אז מעבירים חלק מהמשקל של החברה לצוות בחו"ל ודורשים מאלה שנשארו להחזיק מעמד, לנשוך שפתיים ולהחזיק את החברה עד שהמצב יתייצב. אנשים נרתמו למשימה, לא רק בחזית אלא גם בעורף וגם בחברה."

יקיר יקותיאלי, מפקד צוות בתותחנים ומנהל השיווק הדיגיטלי בחברת הסייבר מייזבולט, מספר על ניתוק מוחלט בימים הראשונים של הלחימה, כאשר בהמשך, הוא השתדל להגיע למשרד או לעבוד מרחוק בכל הזדמנות שהיתה לו. "כשהגעתי למשרדי החברה הרגשתי חיבוק ענק שגרם לי להבין שלחברה יש ערכים לאומיים מאוד חזקים וזה נתן לי ביטחון כי ידעתי שיש לי מקום לחזור אליו."

לדבריו, "האתגר העיקרי במצב הזה היה בעיקר חלוקת זמן וקשב. הפער בין החיים האזרחיים לצבא הוא מאוד גדול. בשטח ניהלתי לוחמים ומידי פעם נכנסתי לשיחת זום חשובה לדבר על אסטרטגיה. זה קצת מטורף כי לפני רגע נפלה פה רקטה והצוות יודע שאני עולה לזום מההאמר, אבל עושים מה שצריך כדי שהעסק יצליח. למרות הקושי, הרגשתי את התמיכה וההבנה של החברה ואנחנו ממשיכים מכאן כצוות מחוזק יותר. הלחץ של העבודה בתקופה הזו לימד אותי לנהל זמן בצורה חכמה יותר, לתעדף משימות ובעיקר לתקשר בצורה אפקטיבית יותר, פשוט אין זמן או מקום לטעויות - לא בצבא ולא בעבודה."

גם גיא גוזלן, מנהל למידת מכונה ואלגוריתמים בחברת ProteanTecs, מצביע על קשיים דומים. "הקושי העיקרי היה לדלג בין המילואים לבין התעדכנות ופתרון בעיות בעבודה וכמובן גם דאגה ושמירת קשר רציף עם אנשי הצוות הנוספים שנמצאים במילואים. חד משמעית, הגיוס גרע מפעילות הצוות השוטפת", מספר גיא. "באופן כללי, מנהלים ועובדים מרכזיים בחברה גוייסו ולכן יכולת הביצוע ויכולת הסנכרון נפגעה. כשליש מהצוות שלי גויס למילואים בעצימויות שונות, מה שדרש התאמה של תוכניות העבודה, תיעדוף וביצוע שינויים תכופים. יחד עם זאת, היה מרגש לראות שכל אנשי הצוות שנשארו בעורף לקחו על עצמם אחריות משמעותית ונכנסו מתחת לאלנוקה כדי לא לפגוע בהתחייבויות שלנו. "

גיא: "בתחילת הלחימה השירות היה מאוד אינטנסיבי, אז העברתי את הניהול של הקבוצה לאחת המנהלות המוכשרות שתחתיי. לשמחתי, החברה, המנהלים, וכלל הצוות שלי התגייסו לסייע ולתמוך כך שכל הפוקוס שלי היה בשירות המילואים ובבית. יחד עם זאת, כמנהל בארגון, הרגשתי שיש לי אחריות ודאגתי להיות בקשר ולהתעדכן לאורך כל התקופה".

הוא מוסיף כי החברה, שעטפה אותו ואת משפחתו סייעה גם היא - החל מהשתתפות בשירות בייביסיטר, חבילות פינוקים, וכמובן טלפונים והודעות שמחממות את הלב. "בשלב מסוים השירות נהייה פחות אינטנסיבי ואז יכולתי לשלב עבודה מרחוק בזמן הפנוי בטייסת. עם הזמן, הצלחתי לעבוד ימים מלאים בטייסת ובשלב מאוחר יותר אפילו להגיע למשרד. בשלב מסויים של המלחמה, כאשר רבים מאנשי המילואים בטייסת היו נדרשים גם בעבודה, הקמנו יחד אזור עבודה ייעודי בטייסת. לקחנו חדר פנוי שהיה חדר מנוחה, שמנו קצת שולחנות, מסכים, מקלדות ועכברים ויצרנו אזור עבודה לאנשי מילואים בזמני מנוחה וכוננות. קראנו לחדר הזה WeWar. בעבודה הציעו למתג את המקום ולשלוח לנו SWAG."

"מגדירים סדרי עדיפויות וממקדים את הצוות שעובד. זה אומר הרבה פגישות טלפוניות ושיחות בשעות הזויות, הרבה יצירתיות - כמו הקמת חדר WeWar בטייסת, שאיפשר לנו לעבוד בזמני מנוחה וכוננות. וכמובן תמיכה של החברה - המנהלים, והצוות שלי כולם תמכו, הבינו את המצב, ועשו כל שביכולתם לסייע, וגם לתמוך נפשית בתוך הסיטואציה המורכבת הזאת. זה עשה הבדל גדול", מספר גיא.

יש אירוע שלא אשכח מהמילואים" מספר רותם גל, שעובד כמנהל מחלקת שיווק אורגני בחברת ווקמי (WalkMe). "כמי שגוייס כבר בתחילת המלחמה ומשרת במילואים כסגן מפקד אוכלוסייה בחילוץ והצלה ומנהל אירועי קריסות בתים והצלת לכודים מהריסות, אחד האתגרים בשילוב שבין מילואים לעבודה היה לנהל את הצוות, שחלק גדול ממנו בכלל באנגליה. ביום השני למלחמה נכנס לחברה עובד חדש, והיה מאתגר למצוא זמן תוך כדי המילואים לעלות איתו לשיחות ולשמוע ממנו פידבק ולתת לו את התחושה שגם בתוך כל הכאוס הגדול אנחנו עדיין דואגים לו".

הוא מציין את הקושי שמקורו בנתק ממה שנעשה בחברה ובפרט מניהול הצוות: "מדובר בתקופה של 3 חודשים שהחברה ממשיכה לדהור קדימה ואתה נמצא במקום בו עזבת מבחינת כיוון המחשבה והאסטרטגיה. מבחינת הצוות, בגלל שאין שיחות אישיות, המידע לגבי מה קורה עם כל אחד ואחת, איפה הם מתקשים, מה התחושות שלהם - זה פשוט לא קיים ואין לך יכולת לעזור. זה מאוד מתסכל", מספר גל.

"בשנה האחרונה החברה הקימה מוצר חדש שהגיע לפריצה משמעותית בארץ ובחו"ל והגיע גם לחברות ענק. על אף הקשיים שהיו בארץ לפני המלחמה, המוצר החדש והייחודי שלנו עזר לנו להביא להתפוצצות בהרבה פרויקטים, ואז החלה המלחמה הנוראית הזו. המזל הגדול שלנו זה שעבדנו במודל היברידי עם דגש גדול על עבודה מהבית, אבל גם יש פן מנטלי של להחזיק את העובדים מרחוק", מספר בן רוזנס, מנכ"ל User1st, שבחר להתנדב מתחילת המלחמה ככוח אבטחה בחטמ"ר מנשה יחד עם עוד קבוצת לוחמים לשעבר, ולהגן על הבתים הנמצאים במרחב.

לכל הפחות, הוא לא לבד. "כל צוות הגנת המרחב הם מנהלים בכירים, עורכי דין והייטקיסטים, ואנחנו בעצם מה-7 באוקטובר מגנים על הישוב ועל המרחב שלנו. אנחנו 2 קילומטר פלוס מינוס מטול כרם, קילומטר וחצי מנור א שמס ו-700 מטר משוויקה."

הוא מוסיף כי "האתגר העיקרי הוא הזמינות והיכולת לתת מענה לבעיות ולנתב אירועים בזמן אמת. במיוחד כאשר מעורבים גורמים שאינם חלק מהחברה כגון עורכי דין, שותפים עסקיים, בנקים ולקוחות. בסטארטאפ קטן, כשכל העובדים הם וגם המנכ"ל הם hands on ההשפעה אף יותר גבוהה".

"בהתחלה הייתה פגיעה בפעילות השוטפת בתוך החברה ואל מול גורמים חיצוניים. מצד שני, אצלנו לפחות, העובדים והמנהלים התעלו ולקחו על עצמם יותר אחריות בהתאם למדיניות, וזה תהליך שאני רואה אותו הכרחי במיוחד בשלבים של צמיחה וגדילה כשבכל מקרה היכולת שלי כמנכ"ל להיות hands-on בכל דבר ודבר תהיה פחותה ולכן מהצד שלי אני רואה בזה רווח משמעותי", מספר בן.

"הקושי כיום הוא מאוד רגשי כי אנחנו חברה קטנה עם אווירה מאוד אינטימית ומשפחתית ושם החוסר מורגש. בפן האישי, אני מנתב פעילויות בלילה ואת הניתוק ההכרחי כדי לחשוב עם עצמי, שפר עליי מזלי והחבר'ה שאני משרת איתם כולם כמוני מתנדבים לשירות ועובדים ביום יום בתפקידים בכירים בחברות כאלו ואחרות אז יש המון שיתוף ושיח הדדי על אתגרים ורעיונות. זה מאפשר לי לייצר פרספקטיבות ותהליכים שלא חשבתי עליהם."

"ממשיכים לנהל אותו במחיר של הרבה מאוד שעות פעילות מסיימים לילה ועולים לשיחת הנהלה. מאחר ואני לא בעזה אז אופי הפעילות הוא אחר ומאפשר לי באמת להיות זמין יותר. לא פעם יצא לי לעלות לשיחות עם משקיעים, משקיעים פוטנציאליים ולקוחות על מדים. בעיקר קיבלתי הבנה ותמיכה לא רק מאלו שבארץ אלא גם ובעיקר מהאמריקאים, זה אפילו נתן לי לא מעט נקודות זכות וזה ללא ספק שובר קרח בכל שיחה", אומר בן.

אריאל מורייניס, Senior FP&A Analyst בחברת הסייבר אימפרבה, שירת במילואים בתפקיד רמ"ד תקציבי בחיל הים. גם הוא מתאר את הקושי לעבור מדבר לדבר: "האתגר העיקרי בשילוב מילואים ועבודה הוא הצורך לבצע סוויץ' בראש מכיוון שהמעברים הם חדים. בעוד שבמילואים מורגש הלחץ והקצב בעצימות גבוהה, בעבודה יש תחושת רוגע וסדר כך שבכל יום כאשר עברתי מהעבודה למילואים ולהפך, נדרשתי לשינוי של הלך רוח ומחשבה."

למרות השירות במילואים, הוא השתדל להתעדכן בכל הנעשה בחברה: "לקחתי חלק פעיל והקפדתי להיות מעודכן בכל מה שמתרחש בעבודה. יתרה מזאת, היה לחברה מאוד חשוב לבדוק ולעדכן את המילואמינקים בכל דבר חדש שקורה. באופן אישי המשכתי לעבוד והצלחתי לשמור על שגרת עבודה במקביל למילואים. אני חייב לציין את ההערכה שלי לגמישות המחשבתית של הצוות באימפרבה, שאיפשר לי גם לעבוד וגם לשרת במילואים, ולקבל מענה ותמיכה מלאה לי ולבני משפחתי בכל מה שנדרש בתקופת השירות וגם עם החזרה לעבודה."

"אני את החלק שלי במילואים של מלחמת חרבות ברזל, כנראה שסיימתי, אבל הלחימה עדיין נמשכת", מספר רושל מושייב, מנהל מכירות בחברת ברייט דאטה, ששירת בחטיבה 551 וגוייס למילואים מיומה הראשון של המלחמה, וחזר לחברה יחד עם מילואימניקים נוספים לאחר שלושה חודשי לחימה בחזית.

"אחיי וחבריי עדיין בפנים והחטופים וגופותיהם אי שם במחשכים, אז ההגדרה 'חזרה לשגרה' הופכת פלואידית שהרי המלאכה טרם הסתיימה. מאידך, החלק של החטיבה שלי תם, ונכונו לנו עוד אתגרי לחימה רבים בעתיד, אז עלינו לשקם גם את החיים שלנו שנעצרו, ובחלקם נעו לאחור. הדיסוננס הוא גדול, הפער בין שטח הלחימה, התכלית שלו, החשש מהלא נודע שהופך כל החלטה לקריטית ונוגעת לחיי אדם, לעומת קבלת ההחלטות המקצועיות ביום-יום הוא לעיתים בלתי נתפס. ירידת המתח הזו משפיעה על התחושות ומכניסה לפרופורציות."

רושל מוסיף כי "כשאתה בפעילות, אתה חושב על כל גרם שאתה לוקח איתך בכניסה לעזה, כי אתה הולך ברגל ומה שתיקח זה מה שיהיה וישפיע על כושר הסחיבה שלך; בעולם הרגיל, אם שכחת מקסימום תשיג או תקנה ושום דבר הוא לא סוף העולם; בשגרה, יש מקום גדול יותר לטעויות, בלחימה לא; בשגרה יש סדר ויש ארגון, במלחמה יש עולם של אי ודאות וסוויץ' בראש שעושים בלחימה ולוקח הרבה זמן לשחרר בתום הלחימה; בשל אי הוודאות, אתה מנסה לצמצמם כמה שיותר את שרשרת התהליכים ולחתוך, אך בשגרת עבודה התהליכים הם הכרחיים. עיקר הקושי הוא לסגל מחשבה תהליכית מחדש וזה מיינדסט אחר ושונה מהתכליתיות הנדרשת בצבא", מסכם רושל.