חשבתם שלהתחיל עבודה חדשה זה מאתגר? נסו לעשות זאת תוך כדי מלחמה

התחלת עבודה חדשה היא חוויה מרגשת אך גם מאתגרת שמעלה אינספור שאלות בקרב העובד החדש, החל מהשאלות הלוגיסטיות הפשוטות ביותר דרך שאלות חברתיות ומקצועיות, אבל היציאה לדרך חדשה רגע אחרי פרוץ מלחמה - זה כבר אתגר אחר לגמרי. אז איך התמודדו עובדים חדשים בחברות הגדולות עם הסיטואציה המורכבת?

תאריך תחילת העבודה של יפעת לייכטר היה ב-8 באוקטובר, אז התמנתה לתפקיד מנהלת משאבי אנוש של יחידות המטה בבאר שבע ב-ICL , חברת המינרלים הגלובלית ואחת מחברות התעשייה הגדולות בארץ. נדמה שהמושג "צלילה למים עמוקים" לא יכול היה להיות מדויק יותר. יממה בלבד לאחר תחילת המלחמה, יפעת מצאה את עצמה עובדת מרחוק, כאשר קודמתה בתפקיד שהיתה אמורה לחפוף וללוות אותה, גויסה בצו 8.

"הרגשתי מעין חזרה לתקופת הקורונה. בשבועיים הראשונים לא פגשתי פיזית אף אחד. המנהלת שלי התקשרה אליי במוצאי שבת והתנצלה על הסיטואציה אבל הסבירה שדווקא לאור ניסיון העבר עם עבודה מרחוק, כל המערכות ונהלי העבודה פועלים היטב באופן מקוון", מספרת יפעת.

"כל כניסה לתפקיד היא מאתגרת, אבל לאור האירוע הקיצוני שחווינו, האתגר היה משמעותי יותר. לאורך הימים והשבועות הראשונים תפקדנו למעשה ב'ניהול אירוע'. הצורך להבין מי מהעובדים נפגע, מי מהמשפחות מפונות, אילו עובדים גויסו ואיזה צרכים עולים מהשטח. לצערי כבר בשבוע הראשון בעבודה נאלצתי להפעיל את "נוהל האבלות" בחברה, כאשר שני עובדים ומספר קרובי משפחה של עובדים נרצחו", מספרת יפעת.

"בסיוע והדרכה של אנשים רבים בארגון, הפעלנו את הנוהל ברגישות, פעם אחר פעם. במהלך השבועות הראשונים קיימתי המון שיחות טלפוניות עם עובדים שפונו, בניסיון להבין למה הם זקוקים תוך לימוד גבולות הגזרה ובמה הארגון יכול לעזור. בפועל, התרגשתי לגלות ש-ICL נענתה בחיוב לכל צורך שעלה מהעובדים, המילואימניקים ובני משפחותיהם, הקהילות שפונו והתושבים שנפגעו, החל מתרומת ציוד ואבזור דירות למפונים, דרך אינספור התנדבויות בקהילות השונות, ועד מתן טיפול נפשי ורגשי לכל צורך".

"כתושבת הדרום, לצד האתגר של כניסה לארגון, הייתי צריכה להתמודד עם מחסור במסגרות לילדים, חרדות וחשש גדול מהמצב", מספר יפעת. "בחוויה שלי, כניסה כזו לחברה חדשה היא קטליזטור מטורף להכרת הארגון והאנשים. כולנו היינו מורגלים לעבוד במצבי חירום של מבצעים וסבבי ירי, אך האירוע הזה הוא ברמה אחרת לגמרי שאף אחד מאיתנו לא הכיר או חווה. תחושת הסיפוק להצליח תחת תנאים כאלה לעזור ולתת מענה לכל מצוקה של עובד, על אף היותי ימים בודדים בארגון, גרם לי להאמין יותר בארגון שבחרתי להצטרף אליו ושאני צועדת בדרך הנכונה".

לוטן פורטל, מהנדסת באפלייד מטיריאלס, חברה עולמית בתחום מערכות לייצור שבבים ומסכים מתקדמים, סיימה במהלך המלחמה את תהליכי הגיוס והתחילה לעבוד בחברה לפני כחודש. "התחלתי תהליך מיון בחברה, והייתי אמורה להגיע לראיון פיזי ב-8.10. חששתי מאוד והייתי בטוחה שהתהליך יעצר ויוקפא בגלל המצב, אך להפתעתי פנו אלי ממחלקת הגיוס להגיד לי שלא שכחו אותי, ושמבקשים לדחות מעט את הראיון. ההכנה לראיון והלמידה, אחרי ההלם של ה- 7 באוקטובר, סיפקו לי אפשרות להתנתק מהחדשות הקשות ונתנו לי משהו חיובי לצפות לו", מספרת לוטן.

"כיוון שאחוז גבוה מעובדות ועובדי החברה הוקפץ למילואים מיד עם תחילת המלחמה, במחלקת הגיוס החליטו להיות יצירתיים ולא להמתין ולהקפיא את הליכי הגיוס. מי שראיין אותי היה מנהל ממחלקה מקבילה. מספר ימים אחרי שהתקבלתי, הגיעה שיחת טלפון מאופיר, המנהל שלי, שמצא כמה דקות של הפוגה מהלחימה והחליט להתקשר אלי להציג את עצמו ולאחל לי הצלחה בתפקיד. ההשתלבות שלי בחברה הייתה מצוינת, קיבלתי המון עזרה בהתאקלמות ובלמידה גם מצוותים מקבילים, והחברה לא אפשרה למצב לשבש את הליך הקליטה שלי בחברה. רק לפני מספר ימים, כמעט חודש לאחר שהתחלתי לעבוד בחברה, פגשתי לראשונה את אופיר המנהל שלי, שבנתיים הספיק להשתחרר משירות המילואים ולשוב לעבודה".

לצד השתלבות של עובדים חדשים במקומות עבודה בצל המלחמה, ישנם גם מקרים של עובדים שהיו אמורים להתחיל לעבוד מיד בפרוץ המלחמה במקום עבודה חדש, אך המציאות שינתה את התוכניות והם גוייסו בצו 8. בחברת NESS היו 10 עובדים כאלה שנקלטו על הנייר, אבל מקום להגיע למקום העבודה ב-8 באוקטובר, הצטרפו לכוחות הביטחון. חלקם שבו לאחרונה מהמילואים והחלו תהליך התאקלמות בעבודה ולאחרים, התפקיד עדיין מחכה.

לדברי אפרת שפירא, סמנכ"לית בכירה למשאבי אנוש ב-NESS: "אנו שומרים לעובדים החדשים שגויסו למילואים את התפקידים אשר ייעדנו עבורם טרם המלחמה ומחכים להם שישובו בשלום. ברגע שהמצב יאפשר את שחרורם, נסייע להם להשתלב בסביבת העבודה החדשה וניתן מעטפת לצרכים השונים שיעלו עקב ימי המילואים הממושכים". לדבריה, עובד נוסף שהיה אמור להיקלט בשורות החברה בתפקיד איש תקשורת הוא אלמוג מאיר ג'אן, הנמצא בשבי החמאס כבר יותר מ-120 יום. "אנו בקשר עם המשפחה ומתפללים יום יום לשובו", אומרת אפרת.

אילאיל קומיי-דרור, התחילה לעבוד באמדוקס כמנהלת הגיוון וההכלה הגלובלית, באמצע אוגוסט 2023. לאחר חופשה משפחתית במהלך חודשי החגים, עם פרוץ המלחמה היא גוייסה למילואים לתפקידה כרס"ן בפיקוד העורף - ולקחה חלק ממשימת איתור הנעדרים. לאחר היעדרות של ארבעה חודשים, היא חזרה לעבודה ב-7 בינואר ובעצם נכנסה לתפקידה לראשונה: "במשך כל תקופת הגיוס בצו 8 המנהלת שלי והצוות שלי שמרו איתי על קשר הדוק ודאגו שאשאר בעניינים. קיבלתי מהם הודעות מעודדות, הרבה אכפתיות ודאגה - ויותר מהכל שמרו וקידמו את הפרויקטים שבזמן רגיל אני הייתי אמורה לטפל בהם", היא מספרת.

"כבר יצא לי להיות מגויסת למשך זמן ממושך במקומות עבודה קודמים - אך לא הרגשתי ככה מעולם. היו רגעים שחששתי, כי הרי רק הגעתי לתפקיד וכבר יצאתי להיעדרות ממושכת. המנהלת שלי, עידית דובדבני-אהרונסון, שמרה איתי על קשר מהצד השני של האוקיינוס בפתיחות מקצועית מרגשת. שוב ושוב אמרה לי שגאים בי ובעשייה שלי, שמחכים לי ושעושים הכל כדי לתת לי גב. אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה זה היה משמעותי עבורי כשהייתי בעוטף, לדעת שדואגים לי, לילדות, לבן הזוג שלי ולתפקידי המקצועי. זה פינה אותי להתרכז במשימה שאליה נשלחתי. מאז שחזרתי אני בהתאקלמות, מקבלת המון תמיכה, ואני מאוד גאה בצוות המדהים שלי בארץ ובחו"ל שגיבו אותי כשלא הייתי וממשיכים להיות שותפים אמיתיים לעשייה", מספרת אילאיל.

משברים ושינויים תמיד משפיעים על שוק העבודה וגם מצריכים חברות לפעול באופן גמיש ויצירתי כך שניתן יהיה לייצר יציבות והמשכיות למרות הכל. אין ספק שקליטת עובדים חדשים בצל המלחמה היא מהלך מאתגר אבל הכרחי לשימור ההמשכיות העסקית. היכולת להתקדם גם כשר סופה של המלחמה אינו נראה באופק היא חלק מה-DNA של החברה העסקית בישראל.