טכנופוביה? כך תאבטחו את חשבון הגוגל של סבתא שלכם

חשבונות גוגל הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו. הם נותנים לנו גישה למגוון רחב של שירותים, החל משליחת מיילים וצפייה בסרטונים ועד עריכת מסמכים, ניהול זמן וכמובן התוספת האחרונה, ג'מיני. למעשה, למרות שהמאמר הזה כנראה יהיה שימושי יותר לאנשי אנדרואיד, גם מרבית חסידי אפל יתקשו לדמיין חיים היום בלי חשבון גוגל, קל וחומר אם הם משתמשים בכלי ניהול האתרים של גוגל, גוגל אנליטיקס, תג מנג'ר וגוגל ביזנס, שאף עסק עם נוכחות בדיגיטל לא יכול היום להתקיים בלעדיהם.

השימוש הנרחב בחשבונות גוגל התחיל עם השקת שירות Gmail החינמי ב-2004, שהפך במהירות לשירות המייל הפופולרי ביותר בעולם. עם השנים, גוגל הוסיפה עוד ועוד שירותים והערך למשתמש הלך וגדל: יוטיוב, גוגל מפות, גוגל דרייב ועוד. ככל שנוספו שירותים, כך גדל השימוש בחשבונות גוגל והקהל הפך שבוי.

כל כך שבוי ש-20 שנה אח"כ, למרבית האוכלוסיה הבוגרת בעולם, גם זו שלא עושה שימוש תדיר באינטרנט או ברשתות החברתיות, יש חשבון גוגל אחד או יותר. סטטיסטית, זה כולל הרבה מאוד אנשים שלא הפנימו את חלקם בעסקה עד שכבר היה מאוחר מדי. כעת, הם נאלצים לשאת בתוצאות ולבחור האם לוותר על השירותים או על העקרונות.

ובכן, הדעות בנושא זה חלוקות. יש שיגידו שלגוגל יש יותר מדי מידע עלינו. היא יודעת מה אנחנו מחפשים באינטרנט, מה אנחנו רואים ביוטיוב ועם מי אנחנו מתכתבים במייל, והיא עלולה להשתמש במידע הזה לרעה. אישית, אני חושבת שהיא משתמשת במידע בצורה אחראית, בטח בהשוואה ליריבות כמו מטא וטיקטוק שלא רואות בעיניים.

גוגל צריכה את המידע הזה כדי להתאים אישית את השירותים שלה עבורנו, וגם כדי להציג לנו פרסומות רלוונטיות, אבל אין שום חובה שנספק לה אותו. את כל שירותי המעקב אפשר לכבות, זה פשוט אומר שחוויית השימוש תהיה מסורבלת, כי אז ניאלץ לצפות בפרסומות ותוצאות חיפוש שלא תואמות את ההעדפות שלנו, ולהדליק את כפתור המיקום בכל פעם שנרצה לנווט או להזמין אוכל.

אני מסבירה את זה לאמא שלי בזמן שהיא מנסה להתחבר לאפליקציה כלשהי ללא הצלחה. "זה הכל אותו דבר, הם רוצים להשתלט לנו על התודעה". בפעם האחרונה שעשינו את זה כיבינו יחד את תכונת המעקב בהגדרות של הכרום ועכשיו, היא מתוסכלת כי זה כבר לא נוח כמו שזה היה קודם. אז מה עושים?

טכנופוביה היא הימנעות קיצונית משימוש מיומן בטכנולוגיה ומפני רכישת מיומנויות טכניות. היא מיוחסת לרוב לחרדה מפני עולם ההיי-טק בכלל, ומפני עולם המחשבים והמיחשוב בפרט. מדובר בתופעה פסיכולוגית הגורמת לתגובת הימנעות מוגזמת שאינה הולמת את המצב, לאובייקטים ומצבים המערבים טכנולוגיה. היא אופיינית בעיקר לאנשים שלא גדלו עם הטכנולוגיה אבל עשויה להשפיע גם על צעירים בכל גיל.

בטח נתקלתם בתופעה כשניסיתם ללמד מישהו מבוגר, אולי הורה או שכן, לעשות פעולה מאוד לא טבעית עבורו - למשל, לשוחח עם צ'אט בוט של קופת חולים. בכל פעם שהנושא עולה, אמא שלי חוזרת על אותו משפט: "פעם אפשר היה להתקשר ומישהו היה מדבר איתך. היום הכל זה רובוטים בלי נשמה".

"אמא, תני לזה זמן, זה הולך להיות הרבה יותר טוב תכף", אני אומרת לה בתור אחת שיודעת, אבל ההגיון שלי והאמונות שלה זה שני כבישים שלא מצטלבים. בהתחשב בכמות הצ'אטבוטים המעפנים שאני שוב ושוב נתקלת בהם, שאיש לא טרח אפילו לבדוק שהם עובדים כמו שצריך, באמת שאי אפשר להאשים אותה שהיא לא מאמינה לי. אבל הגישה הזאת שמתנגדת לכל מה שחדשני היא מאבק מתסכל שלעולם לא יהיה לו סוף.

אחד הדברים שאנשים טכנופוביים הכי יוצאים מהכלים בגללם זה נושא הסיסמאות. מצד אחד, הם פרנואידים לגבי המידע שלהם ולא סומכים על אף אחד ברשת. מצד שני, הם לא יכולים לסבול את ההתעסקות עם סיסמאות ואימות דו שלבי זה הסיוט הנורא ביותר שלהם. כאשר הם נדרשים ליצור סיסמה ולזכור אותה, הם שומרים קובץ עם סיסמאות על המחשב או גרוע מכך, חוזרים על אותה סיסמה בכל האתרים. שני ההרגלים האלה כל כך מסוכנים, שבאמת טוב שאותם טכנופוביים לא מנדבים מידע ברשת בקלות.

למעשה, הסיכוי שיפרצו לכם למחשב הרבה יותר גבוה מהסיכוי שמישהו יפרוץ את מערכת הסיסמאות של גוגל, שיושבת מאחורי חומת אש מהמתקדמות בעולם. "פשוט תשמרי בגוגל פסוורדס", אני אומרת לה, אבל בשבילה אין שום דבר פשוט במה שאמרתי. בשביל זה היא תצטרך לוותר על העקרונות שלה, להפסיק להתנגד לקידמה, לשים את מבטחה בגוגל. זה לא יקרה כל כך מהר. היא בוטחת רק באלוהים ובהרבה מובנים היא צודקת. אבל לזכותה של גוגל ייאמר שלפחות אצלה יש כללים ידועים וברורים, לא כמו אלוהים שכל פעם מפתיע.

לצד כל הטיעונים הפרנואידים וכאמור מוצדקים מאוד, יש פרקטיקה שאומרת לשמור על זרימה. לא לתת לדברים זניחים לתקוע לי את היום. זה לא שאני רוצה שיעקבו אחרי, אבל הרבה יותר נוח לי לעשות לוגין עם גוגל מאשר לשמור על מיליון סיסמאות, ואם כבר סיסמאות, אז אני מעדיפה שגוגל ישמור עליהן מאשר אני. לפחות אצלו הכל מסודר ומאורגן ואני עוד לא התגברתי על הפרעות הקשב שלי.

בסופו של דבר, אנחנו נהיה על הרדאר בין אם נרצה או לא. אין לנו באמת דרך להתחמק מזה, כי אפילו שירותים בסיסיים כמו קופת חולים וביטוח לאומי מצריכים היום התחברות וסיסמה. השאלה היא לא האם לנדב מידע אלא למי, או יותר נכון, במי אנחנו כצרכנים בוטחים מספיק כדי שנוכל לחיות עם עצמנו בשלום ולא נרגיש שמכרנו את נשמתנו לשטן?

אני מאמינה שקרב היום בו חברות כמו גוגל יתנו לצרכנים לבחור אם לשלם עבור שירותים בכסף או במידע. אבל עד שזה יקרה, אם גם לכם יש טכנופובים במשפחה, ואתם רוצים להקל על החיים שלהם כדי שלא יתנפלו עליכם בכל פעם שהלכה להם סיסמה, הנה מה שהם צריכים לדעת:

• שמירת סיסמאות בשרת ייעודי תמיד תהיה בטוחה יותר מאשר קובץ במחשב - במיוחד אם מדובר בחברה מוכרת כמו גוגל. גם אפל ומיקרוסופט נכנסות להגדרה הזו.
• חיבור באמצעות גוגל (או פייסבוק או אפל לצורך העניין) תמיד יהיה מהיר וקל יותר מהכנסת שם משתמש וסיסמא, במיוחד אם לא זוכרים אותם.
• שירותי מעקב הם לא גזירה משמיים. אפשר לבטל אותם ועדיין להנות מרמה מסוימת של שירות (אם כי לא הרמה הגבוהה ביותר).
• מי שבוחר לבטל שירותי מעקב שלא יתפלא שדברים לא עובדים לו.