פרשת כי תצא: איך שומרים על מוטיבציה גבוהה בקרב עובדים

לכל פרשות השבוע.
לזמני כניסת ויציאת השבת.

קצת לפני שיתחיל את החלק האחרון של נאומו בפרשה הבאה, משה לא עוצר ומונה באופן חסר תקדים 74 מצוות בפרשה אחת, מתוכן 27 מצוות עשה ו-47 מצוות אל תעשה החולשות על מגוון רחב של תחומים אזרחיים שמאוד רלוונטיים גם היום: דיני התנהלות בזמן מלחמה, דיני משפחה כולל גירושין וירושה, דיני עבודה וצדק כלכלי כמו איסור ריבית, דיני משכון, איסור הלנת שכר, השבת אבידה, מצוות קבורה ועוד.

מצוות עשה מבטיחות בדרך כלל תגמול כמו במצוות שילוח הקן בפרשה "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים", בעוד שמצוות אל תעשה מציינות עונשים למי שלא יקיים אותן כמו באיסור הגניבה "כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך", והכל במטרה לשמור על סדר שכולם ירוויחו ממנו או לפחות לא ייענשו ויסבלו, שזה גם סוג של בונוס.

שימור מוטיבציה זו כבר לא המלצה, ארגונים שלא יעבדו ככה לא יעבדו בכלל. אם עד לפני עשרים שנה אנשים עבדו באותו מקום עבודה עשרות שנים בלי לעבור לחברה אחרת ובלי לעשות הסבה מקצועית לתחום אחר, ועוד אמרו תודה על זה שיש להם בכלל עבודה, היום שוק העבודה הרבה יותר דינמי. עובדים עוברים מחברה לחברה ועושים הסבות מקצוע לתחומים אחרים כחלק מההתפתחות האישית שלהם. במצב כזה, כל חברה חייבת לאמץ מודל תגמולים כדי להשאיר אצלה את העובדים הטובים ביותר.

תיאורטית, גם אם כל החברות והארגונים יחליטו על מודל "רזה" במסגרת החוקית האפשרית ויקבעו מדיניות קשוחה של שכר ועבודה בלי שלעובד הפשוט יהיו אופציות יותר טובות בחוץ, גם זה לא יעזור.
ראינו בשנתיים האחרונות בכל העולם את התופעה שאנשים עושים את המינימום הנדרש בעבודה ואפילו מפסיקים לעבוד ויוצאים לעצמאות. לתופעה הזאת קראו "ההתפטרות השקטה" וכולם הפסידו - החברות הפסידו עובדים והעובדים הפסידו מסלולי קידום והתפתחות בתוך החברה.

כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹֽיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:

הפרשה מתחילה במילים "כי תצא למלחמה" בלשון יחיד ומתייחסת לכל אינדיבידואל בעם ישראל ולניצחון האישי שלו כדי להבטיח אמונה ואומץ שיובילו לניצחון הקולקטיבי. אלא שלפני אותו ניצחון והצלחה של כולם אנחנו מבינים שכל אחד מהעם חייב קודם כל לעמוד ביעדים האישיים שלו. המילים הבאות עוד באותו פסוק "ונתנו ה' בידך ושבית שביו" כבר מספרות לנו על המשך. אחרי שננצח, נהנה מהשלל ששבינו.

לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ:
וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַֽאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּר֤שׁ אָחִ֨יךָ֙ אֹת֔וֹ וַֽהֲשֵֽׁבֹת֖וֹ לֽוֹ:
לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹֽפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ:

אמנם הפסוק משתמש במילה "אחיך" אך ברור שהכוונה היא לכל אדם מעם ישראל. בהסתכלות של זום אאוט, כחלק מקבוצה או צוות בחברה, היעד האישי הוא כבר לא הדבר העיקרי וכאן אנחנו כבר חייבים תקשורת, עזרה הדדית ושיתוף פעולה בין העובדים. החברה תצליח רק כאשר כל אחד מהעובדים יחזק את חבריו לצוות ועדין ישמור על היעדים האישיים.

בכל חברה מתפתחת או גדלה תמיד יגיע שלב הגיוס ושם התסריט האידיאלי הוא "חבר מביא חבר", מכמה סיבות:

• העובד "נותן את מילתו" לחברה ומעיד על החבר כבעל כישורים ואדם שניתן לסמוך עליו.
• העובד מעיד לחברו שמדובר במקום טוב לעבוד בו.
• הסבירות שהם יהיו צוות טוב יותר ושיסתדרו בניהם היא גבוהה יותר וגם כאן הארגון מרוויח ובגדול.

סדר הצגת המצוות בפרשה מתחיל מהפרט אל הכלל. קודם כל, שכל אחד ידאג לעצמו, להישרדותו ולצרכים האישיים שלו. לאחר מכן, עליו למלא את חובותיו כלפי המשפחה, הסביבה הקרובה שלו, מקום העבודה שלו וכן הלאה. מודל הבונוסים, הנהוג היום בכל ארגון מוביל, נשען על עיקרון דומה: קודם כל מטפחים את העובדים הקיימים ומחזקים את המוטיבציה שלהם באמצעות תגמול על עמידה ביעדים האישיים, אח"כ מציעים בונוסים קבוצתיים לצוותים ומחלקות על הישגים שהביאו יחד, ולבסוף מתגמלים באופן אישי את מי שהצליח לגייס עובדים מחוץ לחברה.


אבי צדקה הוא מומחה לינקדאין לחברות וארגונים ומנכ"ל חברת דוקטור לינקדאין.