לפעול או לחדול: גבולות הגזרה הפוליטיים של המנהיגות העסקית

השנה שחלפה היתה שנה דרמטית למדינת ישראל בכל המובנים, וכמו כולנו, גם המנהלים והמנכ"לים נאלצו להתמודד עם הסוגיות שעל הפרק, להגיב לאירועים באופן פומבי ואף לקבל החלטות ניהוליות החורגות מהגדרת התפקיד המסורתית שלהם. חלקם מימנו לעובדיהם הסעות להפגנות, אחרים הפסיקו את הפרסום בכלי תקשורת מסוימים וחטפו על כך, ורבים נשארו על הגדר. אז עד כמה זה קריטי שמנהיגים עסקיים ינקטו בעמדה? איפה עובר הגבול בין אחריות תאגידית לבין מעורבות יתר בעניינים שמחוץ לגזרה העסקית? שאלנו מנכ"לים מחברות שונות במשק וגילינו שגם כאן, הדעות חלוקות.

"מנכ"ל הוא קודם כל בן אדם. לאחר מכן הוא בן במשפחה או חבר קהילה, אזרח, ורק אחר כך הוא מנכ"ל. זה סדר הדברים", אומר אבי ניר, מנכ"ל COMPVISION. "לכן, כשיש אירוע כלשהו במדינה או בקהילה בה הוא חי, שמנוגד משמעותית לסט הערכים שלו, ברור שמותר לו להגיב בפומבי, אך יחד עם זאת על המנכ"ל לשקול את צעדיו ולנסות להבין מה יהיו ההשלכות של התבטאות כזו או אחרת ברבים על החברה ועל "בעלי העניין" שבה: העובדים, הלקוחות, בעלי המניות, הציבור הרחב וכיו"ב."

"צריך לעשות הפרדה בין דעותיו של נושא משרה עסקי כמו מנכ"ל או דירקטור לבין החברה עצמה", אומר תומר גולדנברג, מנכ"ל המירוץ למטמון. "בסופו של דבר, חברה היא גוף עסקי. אם מישהו רוצה להתייחס או להגיב לאירועים שעל סדר היום זו כמובן זכותו המלאה אך להכניס לכך גם את החברה שבה הוא מנהל, כשיש עובדים שצופים על ההתנהלות ולקוחות שמסתכלים על המהלכים, בעיני זה מעט בעייתי. כמובן שבאופן פרטי, בעמודי הרשתות החברתיות שלו הוא יכול לעשות מה שירצה במסגרת חופש הביטוי."

"חברות עלולות להיתקל כל הזמן באתגרים או במקרים בהם התקשורת מבקשת את התייחסותם", מספר עידן טיטו, מנכ"ל משותף בחברת בוסט מושבים בע"מ, המבצעת תהליכים תכנוניים, כלכליים ומשפטיים במושבים. "במקרה שלנו, כחברה שפעילה במאות מושבים וקיבוצים, אנחנו חשופים לפניות של מועמדים פוליטיים רבים שמבקשים להסתייע בנו. כהחלטה עקרונית, החלטנו שאנחנו מחוץ למשחק הפוליטי בכלל היות ואנחנו מתנהלים מול כולם. אנחנו לא נותנים הבטחות לאף מועמד ולא מקיימים שיתופי פעולה פוליטיים. ההחלטות שלנו הן עסקיות ושקופות לציבור לחלוטין כדי שאיש לא יחשוב שיש לנו העדפה כזו או אחרת, והציבור יודע להעריך זאת".

"בישראל בפרט, יש רגישות גבוהה מאוד בציבור לפעילות פוליטית של חברות מסחריות, ואנחנו רואים את השיח שזה מעורר. לכן, ברוב המקרים עדיף שארגונים מסחריים שאינם פוליטיים, ומשרתים את כלל הציבור, יחסכו בהתבטאויות פוליטיות", אומרת עו"ד יפעת אלוק, בעלת פירמת עורכי הדין אלוק ושות'.

"מצד שני, אפשר להבין את הארגונים שרוצים לבטא את עמדתם בנושאים כאלה ואחרים, משום שלעיתים רבות, ההחלטות מלמעלה משליכות גם על פעילותם. הם ממוקמים כאן, מעסיקים עובדים ומפרנסים משפחות רבות, משלמים מיסים בישראל, ולשיטתם יש להם את הזכות לבטא דעה כזו או אחרת ביחס למהלכיה של המדינה".

לדברי אלוק, "השאלה היא שאלת ה'איך' - איך עושים את זה? באיזו צורה? לא כל דעה או התנגדות חייבת להיאמר במילים נוקבות שנשארות לעד ועשויות לגרום למחלוקת ונזק יותר מאשר תועלת. ארגון שרוצה להשפיע על המצב יכול לעשות זאת בדרכים אחרות, כמו לתרום כספים למוסדות ועמותות, לאפשר לעובדים יום חופש לצורך הפגנה ועוד."

"אנחנו רואים לאחרונה חברות "מתערבות" בשיח הפוליטי ומנצלות את כוחן להשפעה על הציבור בדברים שאינם קשורים באופן ישיר לעסקים. זה פסול בעיניי מכמה סיבות" אומר אלון פנחס, מנכ"ל חברת הייעוץ Weccelerate.

"ראשית, נוצרת הנדסת תודעה כלפי צד אחד, דבר שפעמים רבות גורם לעיוות. ברמת ההשפעה הכללית על הציבור, יש הבדל עצום בין החלטה של בעל חברה גדולה להתערב בפוליטיקה לבין אזרח פשוט, מה שברוב המקרים אינו מייצג את המציאות, וברמת העובדים, מדובר באפליה במקרים רבים.

ברמה העסקית, החברה "תופסת צד", דבר שיכול לפגוע בעסקים. ברור שהמצב היום לא פשוט, במיוחד אם מישהו מרגיש שלוקחים לו את המדינה או שיש לו אחריות כלפי הציבור. יחד עם זאת, אפשר לצאת להפגין או להשפיע ברמה האישית. התערבות אקטיבית של החברה עצמה לדעתי שגויה.

בתור מנכ"ל דתי, אני מקפיד לא לערב, לחייב או לכפות על עובד את דעותיי, ונותן לכל אדם להביע את דעתו. בטח שאיני סוגר את העסק ופוגע בפרנסת אחרים כפי שעשו חברות במשק."

"לטעמי, מנכ"לים שחיים ועובדים בישראל אינם יכולים להתעלם מהמציאות בישראל, קל וחומר כאשר הדבר משפיע עליהם השפעה ישירה - דוגמת סקטור ההיי-טק", אומר עו"ד גיל דחוח, ראש משרד דחוח ושות'.

"אירועי החודשים האחרונים יצרו מצב של חוסר ודאות וחוסר יציבות עסקית שהם נדרשים להתייחס אליה. הם לוקחים שאלות אלו עימם לכל מקום, לרבות הדרישה לעשות מעשה או שלא לעשות מעשה. לטעמי, מנכ"ל בהחלט יכול לנקוט עמדה ולהגיב אולם רק לאחר שהבין היטב מול מה הוא עומד, ניתח והבין את מערכת הלחצים והאינטרסים במסגרתה הוא פועל מול העובדים, הלקוחות והסביבה העסקית, לרבות המשמעות והמחיר של צעד כזה, ולאחר שהפנים כי הוא מוכן לשלם את המחיר".

"בחלוקה גסה, בתחום הזה יש שני סוגים: אלו שמשתלם להן להביע דעה ואלו שלא", אומר אסף שמואלי, מומחה למשברים וכותב בלוג המשבריסט. לדבריו, "החלוקה מתבססת בעיקר על הנטיות של קהל היעד האסטרטגי של החברה: הלקוחות, העובדים ומחזיקי העניין. יש כאלו שמצפים שהמותג לו הם רוחשים אמון יביע דעה, ויש כאלו שמצפים שלא יתערב בעניינים שאינם נוגעים לו - זו מהות החלוקה.

הבעיה היא שאם בעבר היה אזור נוחות שאיפשר הימנעות מנקיטת עמדה, כיום - בעיקר לנוכח קו השבר של החברה בישראל - אזור הנוחות הזה הופר", אומר שמואלי ומוסיף, "גם אי הבעת דעה כיום היא הבעת דעה. למעשה, דווקא האמירה של רמי לוי שהוא 'לא מערב פוליטיקה עם עסקים' היא אמירה פוליטית, לפיה אירוע שבגינו גורמים אחרים בחרו לנקוט דעה הוא לא מספיק חמור בעיניו.

אבל יותר מכל, חשוב להבין שהאתגר הגדול הוא לא רק האם לבטא את העמדות הפוליטיות, אלא האיך. אירוע כמו של ביג, שבו יוצאים באופן מוצהר בעד או נגד משהו ולאחר מכן מתקפלים בתוך מספר שעות, מזיק גם למותג וגם למטרה. הדרך הנכונה היא לא להתייחס לאירוע בזחיחות אלא כאל פוטנציאל משברי", מסכם שמואלי.